תוכן כתב:ודומני שזה חידושו של הגר"ח גריינימאן. וכבר צווחו רבים שזה נגד כל הראשונים והאחרונים בדבר זה.
תוכן כתב:רמ"מ קרפ, והגריש"א הם בית המדרש אחד. וכולם נסמכים על חידושו של הגרח"ג שחידש דבר זה ע"פ הרשב"א. ולפני הגרח"ג לא ידעו מבדיקה זו כלל.
תוכן כתב:לפי הבנתי דעת הגריש"א שאין ההרגשה תנאי בדבר אלא שבדרך כלל זה סימן של ראיית וסת. וכל עוד שאין הרגשה הרי זה סימן שאין כאן וסת אמיתי. אבל היכא שלעולם האשה לא מרגישה, הרי אמרינן דאשה זו רואה וסת גם ללא הרגשה. וכל זה אמרינן דוקא גבי וסת, אבל גבי כתמים וכיוצא הרי אמרינן שאין כאן וסת אלא דם שנפלט לחוץ, ומשום כך אפשר להקל בזה. ולפ"ז יוצא שעיקר הטומאה הויא דוקא ראיה של וסת, ולא שאר ראיות, וזה חדש עצום ביותר, אבל לענ"ד אולי יש לשקול דבר זה.
שחר כתב:תוכן כתב:ודומני שזה חידושו של הגר"ח גריינימאן. וכבר צווחו רבים שזה נגד כל הראשונים והאחרונים בדבר זה.
מי הם ה"רבים" שצווחו...
אשה המוצאת כתם אינה צריכה לבדוק את עצמה, ואם הכתם אינו אוסר, מותרת בלא בדיקה.
ידידיה כתב:עצם היסוד שהובא בפתיחת האשכול לא מובן לי בעוניי, הרי גזירת הכתוב היא שללא הרגשה אינה טמאה, ("מבשרה" - וכי בא למעט שלא מבשרה כגון דם תרנגול, אלא ודאי בא ללמד מבשרה ודאי, דהיינו הרגשה. ובשוטה לכאורה הטעם שנטמאת מחשש שהרגישה ולאו אדעתא) וכי חיישינן שאשה זו הרגישה?
שוב ראיתי בקישור שבהודעת הפתיחה שהכל נידון שם.
ומה שהחמיר מרן שליט"א הוא באופן שודאי יצא מבשרה כגון ששמה באותו מקום תחבושת, ונמצא שיש כאן 'ודאי מבשרה' ועל כך חידש שלא ההרגשה עיקר אלא הודאות, ולכן טמאה. כך נראה לי הבנת המובאה שם.
אם נמצא דם אדום פחות מכגריס בבגד הסמוך לבשר, ובדקו ולא נמצא כלום בפנים, הרי הדבר קרוב שקיימת איזו שריטה באזור וממנה הדם, ורחוק לומר שהמקור פלט משהו קטן ונעלם מכל השטח הפנימי.
וכן בכתם בבגד צבעוני, אין מתירים אלא בבדקה ונמצא נקי, וזה אינו בהוה בזמן שבאמת הכתם מבפנים שלא ימצא כלום בבדיקה.
תוכן כתב:מורה הוראה אמור לדעת את ההבדל בין דם שבא מן המקור לדם מכה.
למאי_נמ? כתב:מדבר - לזה חיכינו!
בספר 'דרך ישראל' (נדה עמ' י) שהזכיר מר, הביא את תשובת הגר"ח גריינמן שליט"א לשאלתנו
תוכן כתב:מורה הוראה אמור לדעת את ההבדל בין דם שבא מן המקור לדם מכה.
תורת ארם צובא כתב:במה שנשים אינן מרגישות כיום... בקובץ תשובות (ח"א סי' פד) ...כתב... דאינו גזירת הכתוב דבעינן הרגשה, אלא דבעינן דרך ראייה, ומי שלא הרגישה אינה טמאה בהיות ולא הוי דרך ראייה, אך כיום שנשים אינן מרגישות זהו דרך ראייתן שלא בהרגשה ולכך טמאות מן התורה אף בלא הרגשה. ולכך כתב הגרי"ש אלישיב להחמיר אם הניחה פד לספוג את הדם שלכאו' אין בזה את הקולא של כתמים. ונכון הוא שזו תשובתו של הגרי"ש אלישיב, אך מ"מ אינו פוסק כן להלכה, וכמו שהביא בספר אוצרות הטהרה בפסקי הגרי"ש (אות לא) שברור שלא באנו לומר דליכא דין כתמים בזה"ז, שהרי כך קבעו חז"ל ואין לשנות, ומ"מ צריך לדעת שדבר זה יתכן נפק"מ באופנים מסויימים של ספיקות שאין להקל מהאי טעמא.
תורת ארם צובא כתב:...וכן הגר"ש קלוגר כתב בספרו קנאת סופרים (בהשמטות לשיירי טהרה תשובה א' ותשובה יח), להקל שזיבת דבר לח לא הוי הרגשה... וכ"כ בערוך השלחן סי' קפג סס"ג לדחות דברי הנו"ב. וכן העלה בטה"ב (ח"א עמ' יד...) אחר שהביא כל דעות הפוסקים בזה, ושו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' פח)...
ובזה יש מענה לדברי הגרי"ש אלישיב הנז"ל, דאף דכיום רוב נשים אינן מרגישות, זיבת דבר לח הוי הרגשה, והרי הוא גזירת הכתוב דבעינן הרגשה, ולולי זה אינה טמאה מה"ת...
תורת ארם צובא כתב:ועי' בשיעורי שבט הלוי (סי' קצ ס"א סק"ב, עמ' קס) שכתב להחמיר בזה, שנשים אינן בקיאות בהרגשות, ולכך אם ראתה טמאה מן התורה, דהרבה נשים טועות בזה בחושבן שלא הרגישו, ולכך גם באומרת שלא הרגישה יש להחמיר עד שיצא הספק מליבנו, ולשאול אותה כמה פעמים שתדקדק לזכור אם הרגישה...
למאי_נמ? כתב:תמוה מאד!
הגריש"א כתב כן בתשובה להלכה, וגם תלמידיו העתיקו דבריו להלכה כמוזכר בתחילת האשכול.
(נשמח אם תצטט את דברי 'אוצרות הטהרה' הנ"ל, ונוכל לבדוק היטב האם דבריו סותרים למשנ"ת).
הדברים צוטטו מתוך הספר, איני זוכר את הלשון המדוייקת.
דבר זה איננו אומר שבטלו דיני כתמים, שכן במקום שיש ספק האם הדם מהמקור - אינה נדה מהתורה, כדרשת חז"ל (נדה נח:) "דם" - ולא כתם (שהיא דרשה נפרדת מהא דאיתא בנדה נז: "מבשרה" - עד שתרגיש בבשרה, כמש"כ האח'), ובלא"ה דעת רבים מהאח' שכל דם שיצא בוודאי מהמקור - אין בו קולות כתמים (וכבר כתבתי שכמדומה שכן מורים הפוסקים הליטאים).
כל הערתי, הייתה לגבי כתם בבגד התחתון הצמוד לבשר (שבזה רוב שאלות הכתמים בזמנינו), שבו רחוק לתלות בדברים אחרים, וספק גדול אם שייך לומר ע"ז: "דם ולא כתם", ורק מחמת שאין הרגשה ניתן להסתמך על ספקות רחוקים ולנהוג בו דיני כתמים, כמש"כ האח' הנ"ל.
לענ"ד אין קשר בנושא זה לעניין הכתמיםתורת ארם צובא כתב:...וכן הגר"ש קלוגר כתב בספרו קנאת סופרים (בהשמטות לשיירי טהרה תשובה א' ותשובה יח), להקל שזיבת דבר לח לא הוי הרגשה... וכ"כ בערוך השלחן סי' קפג סס"ג לדחות דברי הנו"ב. וכן העלה בטה"ב (ח"א עמ' יד...) אחר שהביא כל דעות הפוסקים בזה, ושו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' פח)...
ובזה יש מענה לדברי הגרי"ש אלישיב הנז"ל, דאף דכיום רוב נשים אינן מרגישות, זיבת דבר לח הוי הרגשה, והרי הוא גזירת הכתוב דבעינן הרגשה, ולולי זה אינה טמאה מה"ת...
א. לא הבנתי, מה המסקנה לדינא - זיבת דבר לח הוי הרגשה או לא?
ב. על המילים "והרי הוא גזה"כ" וכו' - השיב הגריש"א בתשובתו הנ"ל.
כפי המבואר דעת הגרי"ש אלישיב כנו"ב דהרגשת זיבת דבר לח הוי הרגשה.
אגב, האם כבודו מכיר התייחסות של הגרע"י (מעבר לציטוט דברי קודמיו) לשאלת הנשים בזמנינו שלא מרגישות.
שמעתי ממנו בעבר שישנה הרגשה כעין עקיצת יציאת המי רגלים וכפי מ"ש בערוך השלחן (סי' צ' סנ"ז). ובשו"ת יבי"א (ח"ט או"ח סי' קט אות א') כתב שכיום נודע שרוב נשים אינן מרגישות, ואינן יודעות מהו הרגשה, ורק מי שא"א לסמוך כשאומרת ברי לי שלא הרגשתי, נכון להורות להן שיעשו שאלת חכם.תורת ארם צובא כתב:ועי' בשיעורי שבט הלוי (סי' קצ ס"א סק"ב, עמ' קס) שכתב להחמיר בזה, שנשים אינן בקיאות בהרגשות, ולכך אם ראתה טמאה מן התורה, דהרבה נשים טועות בזה בחושבן שלא הרגישו, ולכך גם באומרת שלא הרגישה יש להחמיר עד שיצא הספק מליבנו, ולשאול אותה כמה פעמים שתדקדק לזכור אם הרגישה...
וכעי"ז בתשובותיו כ"פ (ומהם ח"ה סוף סי' קיג).
יש"כ
הקושי בדבר גלוי, שהמציאות הפוכה לחלוטין, שאפילו אם אשה טוענת שהרגישה קרוב לוודאי שהיא טועה, ואין כמעט עצבים בא"מ בפנים, ומי שסובר שהרגשת זיבת דבר לח אינה הרגשה או שצריך שתרגיש זיבת דבר לח עמוק בפנים (כהחוו"ד) - קרוב לוודאי שאין אשה כלל שמרגישה בזה. [ואם יש כאן בפורום רופאים (עדיף גינקולוגים) נשמח שיבארו לנו המציאות היטב].
וכמדומה שכן מורים אותם הפוסקים עצמם באשה שאומרת שהרגישה ולא מצאה כלום, ששואלים אותה כמה שאלות עד שמבררים שלא הרגישה.
דענטיסט כתב:האומנם שרובם של הפוסקים ס"ל דבזה"ז כמעט ולא שייך נדה דאורייתא
תורת ארם צובא כתב:במה שנשים אינן מרגישות כיום, ולכך לכאו' לא יהיו טמאות מן התורה, בקובץ תשובות (ח"א סי' פד) תמה כן, וכתב ליישב עפ"ד הרמב"ם (פ"ד מהל' אי"ב) שהבת מטמאה אפי' ביום לידתה, והקשה הצפנת פענח, היכי משכחת ליה שדבת יום א' נטמאת מן התורה, והרי חסרה בהרגשה, אלא רק אם אינה מרגשת אז הוי ריעותא, אך אם לא שייכת בהרגשה לא איכפת לן. ובהכרח דאינו גזירת הכתוב דבעינן הרגשה, אלא דבעינן דרך ראייה, ומי שלא הרגישה אינה טמאה בהיות ולא הוי דרך ראייה, אך כיום שנשים אינן מרגישות זהו דרך ראייתן שלא בהרגשה ולכך טמאות מן התורה אף בלא הרגשה. ולכך כתב הגרי"ש אלישיב להחמיר אם הניחה (פד)[תחבושת בא"מ] לספוג את הדם שלכאו' אין בזה את הקולא של כתמים.
ונכון הוא שזו תשובתו של הגרי"ש אלישיב, אך מ"מ אינו פוסק כן להלכה, וכמו שהביא בספר אוצרות הטהרה בפסקי הגרי"ש (אות לא) שברור שלא באנו לומר דליכא דין כתמים בזה"ז, שהרי כך קבעו חז"ל ואין לשנות, ומ"מ צריך לדעת שדבר זה יתכן נפק"מ באופנים מסויימים של ספיקות שאין להקל מהאי טעמא.
למאי_נמ? כתב:ואין כמעט עצבים בא"מ בפנים
תוכן כתב:מורה הוראה אמור לדעת את ההבדל בין דם שבא מן המקור לדם מכה.
אשבמבש כתב:מי אמר שנשים לא מרגישות כלל היום? יתכן שמרגישה ולאו אדעתה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 305 אורחים