מצה- למה לא כל השנה?

[ישראל הר כסף]

ידוע הוא שמצה היא כנגד היצר הטוב ונהמא דמהימנותא וכו' אם כן צ"ב למה לא נצטווינו לאכול מצה כל השנה?

יש בזה ביאורים רבים ואציג כעת את המעניין שבתוכם
מספר 'קרית ספר' המכונה 'ספר הבתים'- הוא טוען שזה לא בריא!

מצה.png (39.49 KiB) נצפה 3015 פעמים

[ערער בערבה]

לא נראה שהוא בא ליתן טעם לענין כל השנה, אלא לענין ז' ימי החג.

[עשוי לנחת]

ידוע הוא שמצה היא כנגד היצר הטוב ונהמא דמהימנותא וכו' אם כן צ"ב למה לא נצטווינו לאכול מצה כל השנה?

ידוע מהזוה"ק שדן בזה,
וכעת מצאתי מקום אחד (תצוה קפג:), אמר קודשא בריך הוא יטעמון ישראל אסוותא ועד דייכלון אסוותא דא לא אתחזי להון מיכלא אחרא, כיון דאכלו מצה דאיהי אסוותא למיעל ולמנדע ברזא דמהימנותא, אמר קודשא בריך הוא מכאן ולהלאה אתחזי לון חמץ וייכלון ליה דהא לא יכיל לנזקא לון, וכ"ש דביומא דשבועות אזדמן נהמא עלאה דאיהו אסוותא בכלא ועל דא מקרבין חמץ לאתוקדא על מדבחא וכו'. עיי"ש באריכות בהמשך.

[גאולה בקרוב]

יישר כח על ציטוט ספר הבתים.
כ"כ הרמב"ם הלכות דעות פרק ד:
ויש מאכלות שהן רעים אבל אינן כמו הראשונים לרוע, לפיכך ראוי לאדם שלא לאכול מהן אלא מעט ואחר ימים הרבה, ולא ירגיל עצמו להיות מזונו מהם או לאוכלן עם מזונו תמיד, כגון דגים גדולים וגבינה וחלב ששהא אחר שנחלב כ"ד שעות, ובשר שורים גדולים ותישים גדולים והפול והעדשים והספיר ולחם שעורים ולחם מצות והכרוב והחציר והבצלים והשומים והחרדל והצנון, כל אלו מאכלים רעים הם אין ראוי לאדם לאכול מאלו אלא מעט עד מאד ובימות הגשמים, אבל בימות החמה לא יאכל מהן כלל.

אמנם המצה מכונית "מצה דאסוותא", ומסתבר שהכוונה לרפואת הנפש והנשמה.
ומ"מ גם ההיזק לגוף (לאוכלים במידה ותשומת לב!) אינו מרובה, שאחרת לא היינו מצווים על זה (כבירור הגמ' בסוכה בענין "דרכיה דרכי נעם"), וממילא "שומר פתאים השם".
וכמדומה שמצות שמורה הם מקמח מלא, ויותר בריאות ממה שעשוי מקמח לבן [יש למישהו ידיעה בענין?]

ולגוף השאלה, נראה שאחרי שהרעיון של המצה נקלט אצלנו בשכל ובנשמה, לחם עוני ופשטות, אין לנו בעיה לחזור אחרי שבוע כזה בחזרה לאכילת לחם, ולחיות גם בו כבמצה. לא המצה והלחם הוא העיקר, אלא הרעיון.
וכבר ידוע בשם הגרי"ס זצ"ל, "העני בפתו החריבה יכול להיות בעל תאוה כמו העשיר בסעודתו השמנה" (תנועת המוסר, ח"א עמ' 280 במהד' פלדהים), ודוק גם לגבי מצה בפסח...
וכמדומני שזאת גם כוונת התרגום על שמיני עצרת "כנישין תהיון בחדוה לבתיכון", שלא ניחא לנו לחזור לבית, ועדיפה הסוכה היותר פשוטה וטובה לנפש, אבל קמ"ל הפסוק שאחרי שהתחנכתם ז' ימים בסוכה, כעת תחזרו בשמחה לבתיכם, וגם הבית יהיה כסוכה, "דירת עראי".
שנזכה.

[ישראל הר כסף]

מתוך פירוש הגדה לר''י גיקטיליא (מיוחס בטעות לרשב"א)-

עמודים מ- הגדה של פסח גיקטיליא.pdf

(108.89 KiB) הורד 386 פעמים

[עשוי לנחת]

ולגוף השאלה, נראה שאחרי שהרעיון של המצה נקלט אצלנו בשכל ובנשמה, לחם עוני ופשטות, אין לנו בעיה לחזור אחרי שבוע כזה בחזרה לאכילת לחם, ולחיות גם בו כבמצה. לא המצה והלחם הוא העיקר, אלא הרעיון.

ידוע מהזוה"ק שדן בזה,
וכעת מצאתי מקום אחד (תצוה קפג:), אמר קודשא בריך הוא יטעמון ישראל אסוותא ועד דייכלון אסוותא דא לא אתחזי להון מיכלא אחרא, כיון דאכלו מצה דאיהי אסוותא למיעל ולמנדע ברזא דמהימנותא, אמר קודשא בריך הוא מכאן ולהלאה אתחזי לון חמץ וייכלון ליה דהא לא יכיל לנזקא לון, וכ"ש דביומא דשבועות אזדמן נהמא עלאה דאיהו אסוותא בכלא ועל דא מקרבין חמץ לאתוקדא על מדבחא וכו'. עיי"ש באריכות בהמשך.

[גאולה בקרוב]

ועוד לגבי ה"בעיה" הבריאותית במצה, כ"כ גם הרמב"ם בספר רפואתו (פרקי משה, מוסד הרב קוק, פרק כ סע' 16):
"לחם מצה על אופניו הוא בלתי נאות לאחד מן האנשים".
ואה"נ שצריך זהירות באכילת מצה, גם מצד עצם המצוה של שמירת הגוף, וגם כדי שלא יצא לעז על מצות מצה החביבה, וכבר כתב הרא"ש בשם רבינו יונה שדוקא בפסח מקפידים לבטל את ארס המרור ("קפא") בחרוסת, ואכמ"ל.

ואע"פ שאין זה פורום לעניני בריאות, מ"מ לחביבות המצוה ויקרתה, וכדי להועיל לאחריני, אביא כאן מה שפעם ראיתי על המצה:
"מערכת העיכול היא מערכת רגישה מאד, וכל סטיה מדפוסי האכילה המורגלים עלולה לגרום לבעיות.
במצה יש רמה גבוהה מאד של סובין. הסובין ללעצמו הוא מרכיב תזונתי חשוב מאד, אך בגלל שבפסח צריכת הסובין עולה לאין שיעור על הרגיל, מערכת העיכול אינה רגילה להתמודד עם כמות כה רב של סובין.
ובכדי להקל, יש ללעוס הדק היטב את המצה, ולא לאוכלה בהבלעה.
והעיקר: יש להרבות בשתיה, בכדי לעזור למערכת העיכול להתגבר על הסובין.
השתיה המרובה מומלצת בעיקר בין הארוחות".