מתי רבו הפריצים ופסקו לומר את שם המפורש בקול

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אנו אומרים ביוהכ"פ שהכהנים והעם שמעו את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול, והיינו שהפיוט מביא הסיפור של לפני ריבוי הפריצים, אשר מאז פסקו לומר את השם בקול (קידושין עא.)

אמנם, בפיוט 'אמיץ כח מבואר שהפיוט מתייחס לתקופה של אחרי יהושע בן גמלא, דאי' שם 'צֵהוּב חֲלָשִׁים טָרַף וְהֶעֱלָה מִקַּלְפִּי. צָנַח וְהִגְרִיל לְשֵׁם גָּבוֹהַּ וְלַצּוּק', ואשכרוע אינו 'צהוב'. האם אז עדיין לא רבו הפריצים? ואין התקופה הזאת אלא מאחרי תקופה זו עד התקופה של רבי טרפון, ששמע את השם המובלע בנעימת הכהנים?

[צופה_ומביט]

מן הסתם מעלתו שואל לשיטת הרמב"ם, ששם המפורש בכ"מ הוא שם של ארבע, ושהגמרא בקידושין עא, א [וליתר דיוק הירושלמי ביומא ג, ז] עוסקת בעבודת הכה"ג ביוכ"פ.

כי לשיטת רש"י הסוגיא בקידושין עוסקת בברכת כהנים, ובשם של י"ב. ו"שם המפורש" לרש"י הוא שם של ע"ב [כשיטת רב האי גאון], כמבואר בדבריו בסוכה מה, א ד"ה אני והו. ובו בירכו ברכת כהנים עד שמת שמעון הצדיק [יומא לט, ב ורש"י שם], ואז עברו לברך ברכת כהנים בשם של י"ב. ומשרבו הפריצים הפסיקו גם את זה, וכל הכהנים בירכו בשם של ארבע, וכהן מהצנועים היה מברך בשם של י"ב ומבליעו בנעימת אחיו הכהנים [רש"י בקידושין עא, א].
ואילו הכה"ג ביוכ"פ המשיך תמיד לומר את השם המפורש, שם של ע"ב, ובקול. בזה אין לנו מקור שנמנעו ממות שמעון הצדיק או שחששו לפריצים, כך לשיטת רש"י.
לשיטת רש"י מיושבת שאלת הראשונים [תוספות רי"ד] כיצד נמנעו הכהנים לברך בשם, הרי זהו חיוב מדאורייתא כמובא בסוטה מז, ב. ולרש"י התירוץ שמעולם לא הפסיקו לברך בשם של ארבע, שזהו חיובם, כמבואר בסוטה שם. אלא שמתחילה הידרו לברך בשם של ע"ב, ולאחר מכן של י"ב, ולאחר מכן חזרו לעיקר חיובם.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

נכון, השאלה עלתה בעת עיון ברמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ.

ואולי זהו התירוץ לשאלתי, שדעת ר' משולם מחבר הפיוט היתה כרש"י ודעימיה, ולק"מ.

תודה רבה.

[צופה_ומביט]

אגב, בפיוט אמיץ כוח לא צריך לדייק שהזכיר את השם בקול מ"כשהיו שומעים" [שבזה יש מפרשים שהכוונה לאלו הקרובים ששמעו, ואכמ"ל], אלא בהזכרת השם בגורל מפורש שם "צעק בקול רם לה' חטאת".

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מי אמר לך שהיה בשם המפורש? באמיץ כח אין אומרים אז 'והכהנים'.

באמת, מצינו הרבה שאגות וצעקות ביום הכפורים בפיוט אמיץ כח, וכ"ה לגבי קריאת התורה דכתיב 'שאג סדרי יום קדש ופשט', ואמאי עליו לשאוג את הקריאה?

[צופה_ומביט]

יומא לט, ב:

תנו רבנן עשר פעמים מזכיר כהן גדול את השם בו ביום ג' בוידוי ראשון ושלשה בוידוי שני ושלשה בשעיר המשתלח ואחד בגורלות

את השם = השם המפורש. שהרי היה אומר עוד כמה ברכות ותפילות בשם, אבל לא המפורש. לכן "עשר פעמים אומר את השם" = המפורש. וכ"כ שם להדיא הראשונים על אתר [תו"י, תוהרא"ש, ריטב"א].

ירושלמי יומא ג, ז:

עשרה פעמים היה כהן גדול מזכיר את השם ביום הכפורים ששה בפר וג' בשעיר ואחד בגורלות

רמב"ם הלכות עבודת יוהכ"פ פ"ב:

נמצאת למד שהוא מתודה ביום זה שלשה וידויים אחד על ידי עצמו תחילה וידוי שני ע"י עצמו עם שאר הכהנים ושניהם על פר החטאת אשר לו והוידוי שלישי על ידי כל ישראל על שעיר המשתלח ומזכיר את השם בכל וידוי מהן שלש פעמים כיצד הוא אומר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אנא השם כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי וכו' שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו הרי שלש פעמים הזכיר את השם וכן בכל וידוי מהן וכשהוא נותן את הגורל על שעיר החטאת אומר להשם חטאת נמצא מזכיר את השם ביום זה עשר פעמים ובכולם הוא מזכיר ככתבו שהוא השם המפורש

טור או"ח תרכא:

והוידוי שהיה כהן גדול מתודה ואומר ומזכיר השם י' פעמים, ג' פעמים בכל וידוי, וא' בגורלות שאומר "לה' חטאת".

והקושיא על אמיץ כוח כבר הקשה האבודרהם על נוסח אתה כוננת הקדום שהיה לפניו, והובא שם בב"י:

כתב החכם הר"ד אבודרהם ויש תימה גדולה מן החכם. דלמה לא כתב כאן והכהנים והעם שהרי שם זה היה מן העשרה שהיה מזכיר כהן גדול עכ"ל

עיי"ש בב"י ואכמ"ל.

[צופה_ומביט]

באמת, מצינו הרבה שאגות וצעקות ביום הכפורים בפיוט אמיץ כח, וכ"ה לגבי קריאת התורה דכתיב 'שאג סדרי יום קדש ופשט', ואמאי עליו לשאוג את הקריאה?

לגבי הקריאה איני יודע. אולי כדי שכולם ישמעו, וצריך לחפש את המקור.
אבל לגבי "צעק בקול רם לה' חטאת" כתבו קדמונים שמקורו בגירסא בגמרא יומא כ, ב ולט, ב "וכבר צעק להשם [דהיינו לה' חטאת] ונשמע קולו ביריחו".

יש בכל הדברים האלה אריכות וחשבונות ופלפולי המפרשים, אבל אני מציין כרגע רק מ"מ בקצרה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אתה צודק, שכחתי מדברי הרמב"ם

אמנם באתה כוננת הנדפס בסידורים אומרים אז 'והכהנים', רק שאין כורעים.

[צופה_ומביט]

אמנם באתה כוננת הנדפס בסידורים אומרים אז 'והכהנים', רק שאין כורעים.

ציינתי לעיין בב"י. הכל נמצא שם. הב"י הביא בזה ג' מנהגים, והנדפס לפנינו שם הוא כהכרעת הב"י.
ומה שאין כורעים שם בפועל באמת הוא תימא, שאומרים והכהנים והעם היו כורעים - ואין כורעים, וכבר עמדו בזה המפרשים לבאר בכל מיני דרכים, ואכמ"ל.

[עיניו כיונים]

...ו"שם המפורש" לרש"י הוא שם של ע"ב [כשיטת רב האי גאון]...

מה מקורך? באוצר הגאונים (יומא, התשובות, סימן לט) הובאה תשובת רב האיי שהשם המפורש הוא שם בן מ"ב (וכצ"ל בתשוה"ג שערי צדק שהובאה באוצה"ג שם סימן מח).

[צופה_ומביט]

צודק, אכן שיטת רה"ג שאמר שם של מ"ב, מובאת ברא"ש ובטור או"ח תרכא, [וכך סובר גם רבינו בחיי בכ"מ]. ואיתקיל מילולי.
הרמ"ק [שסובר כרא"ש ורמב"ם] מביא זאת כשתי שיטות דומות, שרבים חשבו שביוהכ"פ היה הכה"ג אומר שם של מ"ב ויש שחשבו שאמר שם של ע"ב.
כנראה מכאן התחלף לי.