ובגוף הענין מאריך הרב דק"ק יערסלאב בכמה הוכחות וראיות להוכיח אם יש סברא להאמין לעד א' מחמת דאפקעינהו רבנן לקדושי מיני'. והרב אב"ד דקראקא קורא תגר עליו לומר סברא כזה, והתי"ט הקשה על סברא זו ריש פ' יוד דיבמות כפי' הרב, אחיו של ראשון חולץ מן התורה, ואי הכי איפכא הוי כמבואר שם באורך. ובתשו' הרב מיערסלב והרב ה"ה אב"ד דק"ק קראקא הקשה ג"כ מלבד קושי' התי"ט, אלו היו חכמי' רוצי' לעקור הקדושין הי' להם לעקור כשניסת ע"פ ב"ד שלא להרבות ממזרי', עכ"ל. ולדעתי אשתמיט מעיני כולם רש"י במס' שבת דף קמה ע"ב, אין עד מפי עד כשר אלא בעדות אשה בלבד, פרש"י דאקילו בה רבנן מפני עגינא וכו' דמקדש וכו', הרי מפורש הטעם דאפקעינהו רבנן לקדושי מיני' וכו',
הענין מבואר, שני הרבנים מקראקא ומיערסלאב מפלפלים אם יתכן שטעם שהאמינו לע"א באשה הוא משום אפקיענהו, והגדול ההוא מעיר עליהם דאישתמיטיהו רש"י שבת הנ"ל (אמנם רש"י מדבר בעד מפי עד ולא בעד אחד).
יגעתי ולא מצאתי בדפוס תשובות אותם רבנים. הרב דקרקא בזמן ההוא היה אישיות כמעט בלתי ידועה בשם ר' יצחק חריף. (אמנם קשה לי לכוון ממש הזמן מול תקופת הרבנים שם) ופשטות דברי המשיב נראה שהוא מדבר על חכמים בני זמנו ולא על הקודמים.
אם יש למישהו רעיון, ויבוא שכמ"ה.