התורה מתחלקת לפרד"ס - פשט, רמז, דרוש וסוד.
מובן ש'פשט' הוא הרובד הכי ארצי, בחינת עולם העשיה,
ואילו 'סוד' הוא הרובד הכי שמיימי, בחינת עולם האצילות.
אמנם לענין 'רמז' ו'דרוש' יש לדון לכאורה, מי יותר קרוב ל'פשט' ומי יותר קרוב ל'סוד'.
לפום ריהטא נראה שחלק ה'דרוש' דומה יותר ל'פשט' בסגנונו, ואילו חלק ה'רמז' קרוב יותר לעולם ה'סוד'
(ואכן, בספרי סוד יש הדגשה יתירה על רמזים, גימטריות ונוטריקונים וכו').
אמנם מהסדר במלה 'פרדס' נראה לכאורה שהאמת היא הפוכה, שהרמז קרוב יותר לעולם הפשט מאשר לעולם הסוד.
ע"כ מה שנראה לפום ריהטא. אשמח למקורות ותוספת מידע בענין זה.