היכן מצאנו שהאומות הקדומות הכירו את התורה שבכתב, וכוונתי עוד לפני שתלמי המלך צווה על תרגום התורה ליוונית.
לעת עתה ידוע לי מקור אחד, בבראשית רבה, עד טו, עמ' 873-872: "'עֵד הַגַּל וגו', וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה' (בראשית לא נב). לרעה אין את עובר, אבל לפרגמטיה אתה עובר. בשעה ששילח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה, פגע באדומיים, ביקש לזנבן, הוציאו לו אסטליות שלהם: 'רב לכם סב את ההר הזה' (דברים ב ג); פגע במואבים וביקש לזנבן, הוציאו לו אסטליות שלהם: 'אל תצר את מואב' (שם, פסוק ט)...".
משמע שהם ממש הכירו את פסוקי האזהרה שנכתבו בתורה.
כנראה היכרותם הוא מהעתקתם לתורה שנכתבה על האבנים שבהר עיבל והר גריזים (עי' תוספתא סוטה פרק ח, ובבבלי, סוטה לד ע"ב ואילך).