מדוע התמקדו החזו״א, הרב שך, ור׳ חיים קנייבסקי לפרש את הרמב״ם?

[עזריאל 10]

התחלתי לאחרונה ללמוד ירושלמי ורמב״ם, והרמב״ם על פרשניו שימושיים ביום יום הרבה יותר מבבלי, בפרט בזרעים, ויחד עם זה החזו״א, דרך אמונה, אבי עזרי.

מדוע התמקדו החזו״א, הרב שך, ור׳ חיים קנייבסקי בלפרש את הרמב״ם יותר מאשר את הטוש״ע?

[יבנה]

למדנים אוהבים את הרמב״ם מכיון שיש בו הרבה דברים סתומים ותמוהים ואינו מפרש את מקורותיו, מה שנותן להם מרחב גדול לחדש. בנוסף הרמב״ם הוא על כל התורה ולא רק להלכות הנוהגות בזמנינו. רח״ק פירש ברמב״ם רק את הספרים שאינם מבוארים כל צרכם בשו״ע, וכדרכו בשאר ספריו.
החזו״א לא כתב פירוש על הרמב״ם, ומעשה המלקטים הוא.

[דרומי]

הרבה הלכות בשו"ע מועתקות מהרמב"ם מלה במלה.

כך שאין פלא מדוע העדיפו לפרש את הרמב"ם שהוא המקור הראשון.

ואין לשאול: הרי גם לרמב"ם יש מקורות, הגמרא וכו'.

כי הניסוח של הרמב"ם הוא מקורי לגמרי (על הרוב), כיון שהגמרא כתובה בארמית (ועוד סיבות).

[עזריאל ברגר]

בכלל, הרמב"ם היה סדרן מיוחד במינו, עד כדי שנדיר למצוא ספר מסודר כמותו.
מבחינות מסוימות - הרבה יותר נוח ללמוד מתוך הרמב"ם לעומת הרבה ספרי הלכה אחרים.
ובפרט השו"ע - שאינו אלא ספר קיצור.

[אבי-העזרי]

השלחן ערוך אינו פוסק, רק מכריע. ורובו ככולו ספיקות.
וגם פסיקותיו אינן משלו, אלא מהראשונים, (וכמ"ש בב"י בעצמו שלא בא להכריע מסברא).
גם ספר הטור, אינו שיטה אחת אלא ליקוט מהרבה ראשונים.
הרמב"ם לעומת זאת הוא עצמאי לחלוטין, והוא שיטה אחת מראשו עד סופו, ואף לא מזכיר שיטה נגדית.
כמו"כ הרמב"ם ע"פ רוב אינו משתף בפסיקותיו חששות של ראשונים מאוחרים, אלא את פסקי התלמוד וחז"ל (והגאונים).
משא"כ שאר המחברים, שהרבה פעמים עירבו בפסק סברא נוספת. (כלומר עיקר הדין הוא..., אבל בגלל ש... יש לאסור).
זה בהצטרף לכל האמור, נותנים ללומד את הכר הנרחב לעשות "לומדות" באותה שיטה, ולהבין מה היתה דעתו הוא בהבנת הגמ' דייקא, ומה יוצא לפי דבריו בסוגיא גופה.