איך הדין ביכול לקיים שניהם אבל הוא בכ"ז קיים המצווה ועבר על ל"ת.
האם עבר, האם לוקה, האם קיים מצוה וכו'. (ויש גם באשכול נח"א ומשום גזירת סדין ואינו ענין לכאן, בפרט שאנו מבקשים אחר דברי הראשונים).
ופלא פלאות שלפו"ר לא נמצא למי שהרגיש שהדבר מפורש בראשונים !
והנה קצר ואמיץ:
א. טלית שאין בה תכלת, מה שאין בה היתר של כלאים, אמרו בגמ' מנחות מ,א שהוא משום דאפשר במינו וכדינא דר"ל. פירוש: שהתורה אמרה להטיל ציצית בבגד צמר ופשתן, ובבגד פשתן ודאי חייבים לעדל"ת, שהרי תכלת אינה באה אלא בחוטי צמר. אבל בשביל חוטי לבן שאפשר לקיימם גם בפשתן, אין צורך לדחית ל"ת דכלאים. (ואיך הדין בחוטי לבן במקום דאיכא תכלת, זו פלוגתת ראשונים ואכמ"ל).
הרי שמפורש שציצית שאין בה תכלת אין בה היתר של כלאים, רק משום דינא דריש לקיש. (ומש"כ המ"ב בשם הט"ז שהוא משום אין המצוה שלימה, צ"ב)
ב. בדף מא, ב אמרו שאסור להטיל קלא אילן בציצית במקום לבן, לצד חוטי תכלת, (דהיינו ב' חוטי תכלת וב' חוטי קלא אילן) משום גזירה. ופירש רש"י,
דדמי לתכלת, וזימנין דמזבן לה לאינש אחרינא וסבר דכל חוטיה תכלת, וכי מצריך לטלית אחריתי שקיל תרי חוטים מהכא ונותן שם עם לבן ותחת אלו יתן לבן ונמצאת אחת מהן נפטר בקלא אילן לשום תכלת ושדי קלא אילן עם לבן בציצית והוי כלאים בלא מצוה.
ומעתה בואו ונתמה, למה אותו אחד שיש לו טלית של פשתן וחוטי לבן וקלא אילן שכולם מצמר חשיב כלאים שלא במקום מצוה? הרי כבר ראינו שכלאים בציצית שכולה לבן אין בה אלא חסרון דריש לקיש, ואיך נקרא לו 'שלא במקום מצוה'?
