מצינו בכמה מקומות בש"ס שדנו בדין חולין הנעשין על טהרת התרומה או על טהרת הקודש, אני מחפש למצוא את שורש הדבר ומהות החומרא שבו, וההשלכות שיש מזה על שאר דינים.
ובעיקרן של דברים, האם זה גדר של חלות והתפסה שחלין על החפצא שאם קיבל עליו לשמור חוליו על טהרת תרומה וקודש, נתפס עליהן קדושת תרומה ואף שאר בנ"א צריכים להישמר מזה ולהתייחס להן בקדושת תרומה וקודש, או שזה דין על הגברא שחייב לנהוג בהן בקדושת תרומה וקודש אבל על החפצא של החולין אין כאן שום גדר של קדושה או איסור.
ומצאתי בחזון איש (יור"ד מס' נדה סי' צ"ז סק"ה) שמתחיל לבאר הדבר ואומר ש'לכאורה נראה שהוא מצד נדר' ומסיים 'אבל אין הענין כן' אלא 'הענין שחכמים תקנו שיהי' בחולין כל דיני טומאה כבתרומה'. ובהמשך דבריו אומר דלמ"ד דחולין שנעשו על טה"ק לאו כקדש דמי, עדיין אפשר לקבל עליו בתורת נדר בלשון המועיל אבל 'לא תועיל קבלתו לאחרים' ומשמע מדבריו שאם זה מתקנת חכמים, מהני קבלתו אף לאחרים.
ולדבריו צריכים לברר, במי שקיבל ע"ע לאכול חולין בטהרת תרומה ונטמאו חוליו לדוגמא משני לטומאה, ומתחרט ועכשיו רוצה לאכלו - האם מועיל חזרה, או כיון שבשעה שנטמא החולין היה מן האוכלי חולין בטהרה כבר נטמא וממילא לא שייך לעקור ממנה שם טומאה.
ועי' עוד במקדש דוד (טהרות סי' מ') שביאר ג"כ שזה תקנה מדרבנן ושכן משמע מדברי רש"י בחולין (ב: ד"ה כקדש דמו) שכל אדם צריך לנהוג על פיו בדיני טהרת תרומה וקודש מדרבנן.
ומדבריהם למדנו שיש חידוש של קבלה שכל אדם יכול לקבל על עצמו, ויהי' בזה השלכות לכל העולם שינהגו כפי קבלתו - ואם שמעון אוכל חולין של ראובן שנטמאו בשני, אסור לו שוב לאכול קודש (עפ"י המשנה טהרות ב, ב - חולין דף לג:) אע"פ שמן התורה החולין שאכל היו טהורין בתכלית הטהרה, כיון שבעליה הוא מהאוכלי חולין על טהרת תרומה חל עליו שם טומאה מדרבנן ואף אדם אחר שאינו מאוכלי חולין בטהרה נפסל גופו מאכילת תרומה ופוסל את הקודש במגעו - וכי מצינו דבר כזה שהנהגתו של ראובן יפעיל חומרות ודינים על שמעון?
חולין שנעשו על טהרת תרומה וקודש - גדר של נדר וקבלה?
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 101 אורחים