נזיר כג.
ת"ר אישה הפרם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה וכשהיה מגיע ר"ע אצל פסוק זה היה בוכה ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה.
ובחי' הגרי"ז שם
"והנה בפשטות הגמרא משמע דילפינן מוה' יסלח לה, שצריכה כפרה על שנתכוונה לאכול בשר חזיר וכו', אבל הרמב"ם בהל' נדרים (פי"ב הלי"ח) כתב נדרה והפר לה האב או הבעל והיא לא ידעה שהפר ועברה על נדרה או על שבועתה בזדון הרי זו פטורה ואעפ"י שנתכוונה לאיסור הואיל ונעשה ההיתר פטורה, וע"ז נאמר וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה, ומכין אותה מכת מרדות מפני שנתכוונה לאיסור, ומשמע מדבריו דלולי הכתוב הו"א דלוקה מפני שנתכוונה לאיסור, וצריכים לומר דבאמת בנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה יש כאן מעשה איסור אלא דילפי' מקרא דליכא חיוב מלקות... ולפי"ז נמצא דהא דצריכה כפרה וסליחה אינו רק משום מחשבה לעשות איסור אלא באמת יש כאן מעשה איסור, ולכן ניחא דהיכא דרק חשבה במחשבה לאכול דבר אסור, לא באופן זה דנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אינה צריכה כפרה, דהא דצריכה כפרה אינו משום המחשבה לעשות איסור אלא שנקרא באמת מעשה איסור אף על פי שהיה בשר טלה, אלא דילפינן מהקרא פטור ממלקות, וכן מבואר בספרי זוטא פ' מטות דילפינן מוה' יסלח לה פטור ממלקות...".
וחשבתי למצוא האם יש כה"ג במצוות, דהיינו ודאי חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, אבל שמא י"ל שאם נטל לימון בידו בחג הסוכות כסבור שהוא אתרוג, אין כאן רק שכר מחשבה טובה, אלא יש כאן "מעשה מצווה" ממש, דוג' המכוין לאכול בשר חזיר וכו', דלולי קרא הו"א דחייב מלקות דהוי מעשה עבירה ממש, וא"כ י"ל דאמנם בעבירה נתרבה לכפרה וסליחה אבל במצוה לא נתמעט מלהיות מעשה מצוה גמור. (וצ"ע אם יש בזה נפק"מ).
וכדמות דוגמא לזה חשבתי מדברי השבה"ל הל' תפילה סי' ה "וכל איש מקבל שכר על מה שרואה בדעתו אם דעתו מכוון לשמים שהרי אתה רואה שתפילין שתפרן בפשתן פסולות כדאמרינן בפרק אלו הן הלוקין ואמר רב חזינא לתפילין דבי חביבי דתפורי בכיתנא ולית הלכתא כוותיה. ובודאי ר' חייא הגדול הי' לו שכר תפילין כשאר החסידים ואע"פ שתפורות בפשתן".
מחפש למצוא בסגנון הדברים, שהמתכוין לאכול מצוה ועלה בידו רשות, שכר מצוה בידו, מדלא נתמעט כמו לגבי עבירה.