בירור ניקוד/כּוֹי או כּוִי

[נאשער]

בסוגיית הדף היומי יש נידון אודות מהות ה'כוי', בכוללנו התפתח נידון אם מנקדים את המילה עם חיריק או חולם, לחכמים פתרונים!

[יאיר]

חולם.

[ישבב הסופר]

ישנם כאלו שמבטאים את זה עם מלאפום "כוּי" והוא רחוק מאוד

[נאשער]

אותי לימדו בחיידר וכן את מרבית האנשים מכרים וידידים ששאלתי היום אמרו כולם שלימדו אותם 'כוי' עם חיריק.
אמנם עיינתי בניקוד של מהדו' שוטנשטיין ומתיבתא והם ניקדו עם חולם.
מי יכול לברר אם לשטיינזאלץ יש נידון מזה.
האם למהדורות הנ"ל המנקדים יש איזה מקור מוסמך שעליה אדניהם הושתתו או שאחד לקח ממשנהו והראשון שמעו מ...

[יאיר]

גם בש"ס לובלין מנוקד בחולם אבל בכל מקרה אנו טועים הרבה בקריאת מילים מהגמ'. (מי שלא קורא תמיד מגמ' עם ניקוד).

[ברזלי]

בכתב יד קאופמן מנוקד כויי (כ בחולם ולאחריה י בחיריק) -- המשנה בחולין כאן: http://kaufmann.mtak.hu/en/ms50/ms50-193v.htm וכן הוא בבכורות ובביכורים

[נאשער]

האם אתה יכול להעלות צילו"מ מזה?, תודה.

[י. רבינוביץ]

פשיטא שהצורה הנכונה היא כּוֹי. לצורה השניה אין שום מסורת ככל הידוע לי, אלא מתוך חוסר ידיעה ובלבול זה נקרא כּוִי, כי זה קצת מזכיר את המילה שכוי... ("הנותן לשכוי").
בכתבי יד עתיקים, וכן במסורות של ארצות שונות נקרא בחולם.

[אפרקסתא דעניא]

ידוע שחלק מהכפילות המאפיינת את הכוי ("יש בו דרכים שוה לבהמה ולחיה, אינו שוה לא לבהמה ולא לחיה, וכו'") - גם שמו הוא כפול - כוֹי וכוִי...

[יאיר]

viewtopic.php?f=7&t=3501&p=49174&hilit=#p49174

[אורח לרגע.]

לא בתורת מקור [תורני], אך במילון אבן שושן מנוקד בחולם.

[נאשער]

פשיטא שהצורה הנכונה היא כּוֹי. לצורה השניה אין שום מסורת ככל הידוע לי, אלא מתוך חוסר ידיעה ובלבול זה נקרא כּוִי, כי זה קצת מזכיר את המילה שכוי... ("הנותן לשכוי").
בכתבי יד עתיקים, וכן במסורות של ארצות שונות נקרא בחולם.

מה הפירוש אין שום מסורת ככל הידוע לי...השאלה היא מה אתה מגדיר מסורת, ?, כמה אנשים שאלת?, אני שאלתי היום הרבה אנשים שהשיבו כוי בחיריק, הנידון הוא מהו המסורת לדבר כזה, ובעיקר מה שמטריד אותי מי גילה לשוטנשטיין ומתיבתא הבאים אחריהם וש"ס לובלין שכן הוא הניקוד הנכון?

[יאיר]

אולי כוונתו ב"מסורת" היא איך שמסרו הרבנים בישיבות במשך הדורות. (ושמא צריך למיזל בתר רובא).

[גוראריה]

היעב"ץ באחת מהתקפותיו על ר' יונתן אייבשיץ, [בא' מהקדמות מו"ק] כותב עליו במשחק מילים: "הכוי הגדול הזה". ברור שזה על משקל "הגוי הגדול הזה" והניקוד לשיטתו א"כ, בחולם.

[הבונה]

היעב"ץ באחת מהתקפותיו על ר' יונתן אייבשיץ, [בא' מהקדמות מו"ק] כותב עליו במשחק מילים: "הכוי הגדול הזה". ברור שזה על משקל "הגוי הגדול הזה" והניקוד לשיטתו א"כ, בחולם.

מעניין שהיעב"ץ בדומה לזה סובר שאת המילה "קויך" שנהוג לנקדה קֹוֶיךָ יש לנקד קוֹיֶךָ.

את ההמשך העברתי לאשכול נפרד ראה כאן:
viewtopic.php?f=7&t=6231#p54373

[ברזלי]

נאשער, הנה הצילום ממסכת ביכורים

[בריושמא]

כאן כתב משה רענן על הכוי, בטוב טעם ובאריכות מדוקדקת, וענה גם על שאלת האשכול:
http://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=13936

[הבונה]

ברי, ושמא תעתיק לטובת החסומים?

[ברזלי]

וכאן מחולין ומבכורות

[בריושמא]

אינני מבין. הפניתי לפורטל הדף היומי - דף יומי בתלמוד בבלי, בלימוד הגמרא שעליה מושתת כל תלמוד תורתנו.
גם אתר זה חסום? כולו קודש, מקיים מצוות תלמוד תורה שאין לה שיעור, ומדוע ייחסם?

[הבונה]

אינני מבין. הפניתי לפורטל הדף היומי - דף יומי בתלמוד בבלי, בלימוד הגמרא שעליה מושתת כל תלמוד תורתנו.
גם אתר זה חסום? כולו קודש, מקיים מצוות תלמוד תורה שאין לה שיעור, ומדוע ייחסם?

ישנם מסלולים בהם פתוחים רק כמה אתרים הדרושים למשתמש, והשאר הכל חסום, אפשר לבקש לפתוח אתר נוסף ובלבד שחלף לפחות חודש מההוספה הקודמת. ואני רק כעת הוספתי אתר מסוים.

[איש_ספר]

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו



כוי בריה בפני עצמה היא – תאו (ג'אמוס)


"אמר רב יהודה: כוי בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בה חכמים אם מין בהמה היא אם מין חיה היא; רב נחמן אמר: כוי זה איל הבר. כתנאי: כוי זה איל הבר. ויש אומרים: זה הבא מן התייש ומן הצבייה, ר' יוסי אומר: כוי בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה אם מין בהמה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: מין בהמה היא, ושל בית דושאי היו מגדלין מהן עדרים עדרים" (חולין, פ ע"א).

שם עברי: תאו שם באנגלית: Water Buffalo שם מדעי: Bubalus bubalis

שם נרדף במקורות: כוי, מריא (על פי חלק מהחוקרים) שמות בשפות אחרות: ערבית - ג'אמוס


נושא מרכזי לעיון: לזיהוי הכוי


זהותו של הכוי לוטה בערפל אלא שבניגוד לצמחים ובעלי חיים אחרים, שרוב רובן של הספקות לגביהם צצו רק בשתי המאות האחרונות הרי שזהות הכוי היתה מוטלת בספק או נתונה למחלוקת כבר בימי המשנה. מלבד שאלת זהותו של הכוי התלבטו התנאים בשאלת מעמדו כחיה או בהמה. אומרת המשנה (ביכורים, פ"ב מ"ח): "כוי יש בו דרכים שוה לחיה, ויש בו דרכים שוה לבהמה, ויש בו דרכים שוה לבהמה ולחיה, ויש בו דרכים שאינו שוה לא לבהמה ולא לחיה". המשנה מונה בהמשך הלכות שונות הקשורות הן לחיות והן לבהמות (1) שבבכוי יש להחמיר בכולן בגלל הספק. הספק מוזכר במשניות נוספות: "כיסוי הדם נוהג בארץ ובחוצה לארץ ... ונוהג בחיה ובעוף במזומן ובשאינו מזומן, ונוהג בכוי מפני שהוא ספק, ואין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו" (חולין, פ"ו מ"א). בבכורות (פ"א מ"ה) למדנו: "אין פודים לא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי, רבי אלעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה ואסר בכוי מפני שהוא ספק וכו'".

בברייתא המובאת בסוגייתנו אנו מוצאים 4 דעות תנאים ביחס לזהות הכוי וביחס למעמדו. א. לת"ק הכוי הוא איל הבר. ב. ל"יש אומרים" הכוי הוא בן כלאים בין תייש וצבייה. ג. לדעת רבי יוסי הכוי הוא בריה בפני עצמה והספק לגביה נובע מכך שחכמים לא הצליחו להכריע האם היא חיה או בהמה. ד. לרשב"ג אכן הכוי הוא בריה בפני עצמה אלא שמעמדה הוכרע ונקבע שהיא בהמה. נמצא, אם כן, שזהות הכוי ומעמדו (חיה או בהמה) איננה רק ספק, אלא גם נתונה למחלוקת תנאים/אמוראים. ראוי להעיר שאין בכוונתי לעסוק בכל צדדי והיבטי נושא סבוך זה אלא לציין נקודות ספורות באופן כללי בלבד. סכום מקיף מופיע, למשל, באנציקלופדיה התלמודית ערך "כוי".

שאלה שבה עסקו המפרשים היא מה היחס בין המשניות הנ"ל המתייחסות לכוי כספק חיה ספק בהמה, לבין מחלוקת התנאים לגבי זהות הכוי? כדעת מי מהתנאים נקבעו ההלכות במשנה? הר"ש מביא במשנה בביכורים את כל 4 הדעות: "כוי וכו' - פירוש כוי בפרק אותו ואת בנו (פ א) כוי זה איל הבר, ויש אומר זה הבא מן התיש ומן הצביה, ר' יוסי אומר: כוי בריה בפני עצמה ולא הכריעו בו חכמים אי מין חיה הוא או מין בהמה הוא, ושל בית דושאי היו מגדלין מהן עדרים עדרים טעון כסוי לחומרא כדאמרינן בפרק אותו ואת בנו". רע"ב (ביכורים, פ"ב מ"ח) מביא רק שתים מבין הדעות: "כוי - נחלקו בו חכמי ישראל יש אומרים שהוא תיש הבא על הצביה וי"א בריה בפני עצמה היא. ולא הכריעו בה חכמים אם חיה היא אם בהמה". בנזיר (פ"ה מ"ז) מגדיר רע"ב את הספק: " ... מפני שהכוי ספק בהמה ספק חיה ספק בריה בפני עצמה". לעומת זאת הרמב"ם בפיהמ"ש בחולין (פ"ו מ"א) מביא אך ורק את דעתו של רבי יוסי: "... וכבר אמרנו כי כוי בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה, ואם יכסה דמו ביום טוב יחשבו שהוא חיה ויאכלו חלבו, ולפיכך אין מכסין אותו עד למוצאי יום טוב". למעשה שיטת הרמב"ם איננה כה פשוטה ודבריו בפירוש המשניות ובמשנה תורה אינם אחידים ומעט על כך ראה ב"הרחבה". באופן כללי ניתן לראות ששתים משיטות התנאים מקובלות יותר והן שיטת ה"יש אומרים" שהכוי הוא צאצא של תייש וצביה ושיטת רבי יוסי הסובר שכוי הוא בריה בפני עצמה.

אחת מהשאלות הקשורות לזיהוי הכוי ואולי הראשונה שבהן (בתייחס לאופיו של מדור זה ב"פורטל הדף היומי") היא האם הכוי הוא מין של בעל חיים ספציפי שאותו יהיה עלינו לנסות לזהות או אולי הכוונה לכינוי כללי המתאר בעלי חיים שמעמדם מסופק. כותב הרמב"ם (מאכלות אסורות, פ"א הלכה י"ב) "... וכל שיסתפק לך אם הוא מין חיה או מין בהמה חלבו אסור ואין לוקין עליו ומכסין את דמו". הכס"מ שם גורס: "והוא הנקרא כוי כו'". משתמע מכאן שכל ספק נקרא כוי. ייתכן שאפילו לשיטתו של רבי יוסי הסובר שכוי "בריה בפני עצמו" אין מדובר במין ספציפי אחד. כותב התוס' (יומא, עד ע"ב): "כוי בריה בפני עצמו הוא - האי בריה בפני עצמו דהכא היינו שאינו ספק חיה או בהמה. אבל הא דאמר רבי יוסי בפרק אותו ואת בנו כוי בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אי מין חיה או מין בהמה ההוא הוי פירוש שהוא ספק חיה ספק בהמה, דהא שמעינן לרבי יוסי דאמר בפרק כסוי הדם כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו. ואי הוה בריר לן שהוא בריה ולא הוה לא חיה ולא בהמה יהא מותר לשחטו לכתחילה דהא לאו בר כיסוי הוא". מתברר, אם כן, שלפחות לשיטת תוס' קיימים שני "סוגי" כוי. כוי שאיננו לא חיה ולא בהמה וכוי נוסף שיש לגביו ספק.

מ. כסלו (2) הציע הסבר מעניין למחלוקת ה"מרובעת". לדעתו המחלוקת איננה מחלוקת ב"מציאות" אלא מחלוקת עקרונית הנוגעת למעמדו של הג'אמוס, בעל חיים שזה מכבר הגיע לארץ ועדיין לא נקבעו מסמרות כיצד להתייחס אליו. לדעתו קשה להניח שחז"ל זיהו את הכוי בזיהויים כה רחוקים זה מזה. לת"ק הכוי איננו איל (זכר הכבשים) במובן הביולוגי הפשוט אלא ג'אמוס והשאלה לגביו היא האם העובדה שהוא בהמת בר כאיל הבר מעניקה לו מעמד של חיה גמורה? גם ל"יש אומרים" הסוברים שהכוי הוא בן כלאים בין תייש לצביה הכוונה לג'אמוס הכולל בתוכו סימנים משותפים לשני מינים אלו. גישה זאת פותרת את השאלה המתעוררת כיצד תתכן הכלאה בין שני מינים רחוקים כמו תייש וצביה? הסבר זה ל"יש אומרים" נראה תמוה לאור הספקות שהגמרא מעלה בדפים הקודמים, במנותק מהכוי, לגבי צאצאי תיש וצביה.

בשורות הבאות אתייחס לשתים מבין הדעות: א. דעת ת"ק שהכוי הוא איל הבר. ב. דעת רבי יוסי שהכוי הוא בריה לעצמה. כאמור, על פי הצעתו של כסלו הרי שכל השיטות סובבות סביב הג'אמוס.


איל הבר
כמבוא לזיהויו של איל הבר עלינו לברר האם שיטת ת"ק מהווה אף היא חלק מהספק לגבי כוי או שהוא חלק על שאר התנאים. הר"ש במסכת ביכורים (ראה לעיל) מביא גם את דעת ת"ק כנימוק לספק לגבי מעמדו של הכוי ומכאן שסבר שאיל הבר הוא ספק בהמה ספק חיה. לעומת זאת, שאר מפרשי המשנה אינם מביאים את דעת ת"ק כנראה משום שסוברים שאיל הבר הוא מין חיה. כך סובר גם התוס' (חולין, פ ע"א): "זה איל הבר - וסבר רב נחמן ות"ק דברייתא שהוא ודאי חיה ושוחטים אותו בי"ט ומכסין דמו ופליגי אמתניתין, אבל אין לומר דלדידהו בהמה הוה דאם כן ת"ק היינו רשב"ג".

איל הבר הוא הזכר בכבשים ולא האיל (Deer) השייך למשפחת האיילים (משנה ראשונה, בכורים, פ"ב מ"ט). על ההבדלים בין הכבשים והאיילים ראה במאמר "כאשר יאכל את הצבי ואת האיל". י. פליקס הציע לזהותו עם המין כבש הבר האירופי (Ovis musimon - mouflon) המאכלס את איי הים התיכון. מ. כסלו דוחה הצעה זו משום שבניגוד למה שהיה מקובל בעבר לטעון שמין זה הוא אב המוצא של כבש הבית הרי שהתברר שההיפך הוא הנכון ומין זה הוא כבש בית שהתפרא. מ. כסלו מציע במקומו את כבש הערבה (Ovis orirntalis) שהוא המין היחיד בסוג החי באזורנו. אזור תפוצתו משתרע באזורים הרריים מאנטוליה עד דרום אירן ודרום מזרח חצי האי ערב. ניתן להניח שתפוצתו בעבר הייתה רחבה יותר וכללה גם אזורים בסביבה הקרובה לנו. לכבש הערבה ולכבש הבית מספר כרומוזומים זהה ולכן סביר שכבש זה הוא אב המוצא לכבש הבית. המחלוקת לגבי כבש הערבה היא האם להתייחס אליו כחיה בגלל אורח חייו הפראי או שיכולתו להכליא עם כבש הבית מוציאה אותו מכלל חיה גמורה כדעת חכמים. "... לעולם אין מתעברת לא טמאה מן הטהור, ולא טהורה מן הטמא, ולא גסה מן הדקה, ולא דקה מן הגסה, ולא בהמה מן חיה, ולא חיה מן בהמה וכו'" (בכורות, ז ע"א). לאחרונה, כנראה, אוחדו שני המינים והשמות שציינתי לעיל הם שמות נרדפים לאותו המין.




איל הבר - כבש בר Ovis ammon musimon צילם: Volker.G



ג'אמוס
הדעה המקובלת על החוקרים היא לזהות את הכוי עם מין הבקר הנקרא בערבית ג'אמוס ובאנגלית בופאלו. בעברית נקרא בעל חיים זה בשם "תאו" אך שם זה מוטעה משום שהתאו נכלל ברשימת שבע החיות הטהורות בפרשת "ראה". על זיהוי הכוי עם הבופלו אנו לומדים בדברי הפוסקים: "השוחט כוי שקורין בופי"ל בל"א יפזר עפר הרבה קודם שחיטה, כי ספק חיה הוא וצריך לכסות דמו מספק. וכדי להוציא נפשיה מן הפלוגתא, ישחוט עוף על גב דם הבופי"ל כדי שיוכל לעשות ברכה על הכיסוי" (הלכות שחיטה (הג"ה) למהר"י ווייל). במקורות נוספים אמנם לא הוזכר הכוי במפורש אך כנראה הכוונה אליו: בספר האגור (הלכות שחיטה ס"א צט) בשם המרדכי: "פירש רבינו חננאל שור הבר שקורין בופיל"ו רבותינו הגאונים נמנו עליו שמכסין את דמו. ולא אפשיטא אי חיה היא אי בהמה וחלבו אסור מספק וכן הלכה. מרדכ"י. אני המחוקק מצאתי בשם המחבר וז"ל. אמת הוא כי הערוך פירש כן בערך שר. אבל רבינו ישעיה האחרון כתב שהבופל"ו הוא מריא בלשון הקדש. ולפי פירושו אין לספקו בחיה. וכן מנהג שאין לכסות דם שחיטתו. בשולחן ערוך (יו"ד, הלכות שחיטה סי' כח סי' ד' ס"ק ו'): "הבו"פלו, נהגו שלא לכסות דמו. הגה: ז] ויש מסתפקים בבו"פלו שהוא שור הבר, שמא חיה הוא (הגאונים והערוך), על כן טוב לכסותו בלא ברכה וכו'".

גם העדויות הבלשניות מביאות למסקנה שכוי הוא מין של בקר וכך כותב מ. כסלו (שם):

קאהוט מציע שמילת כוי באה מפרסית אמצעית gao, או מסנסקריט go, ותרגומה - שור, פר (ערוך השלם, כוי). אולם גיגר דוחה את האפשרות שמוצא המלה הוא פרסי (תוספות הערוך השלם, כוי). גיורא אילני מוסר שבהודו קוראים לבקר בשם גאי gau; ובאירן פרה מכונה Gay, וג'אמוס – gau mish (mish מסמל נקבה של מקרין כלשהו). לבקשתי, בדק שוב את הנושא ידידי ד"ר דוד טלשיר מהאקדמיה ללשון עברית, ומצא שבסאנסקריט go אכן מזוהה עם 'שור', 'פרה' (למעשה 'זבו'). מלה זו התגלגלה לגרמנית גבוהה עתיקה בצורת kuo, ולאנגלית - cow, ואלה נראים ורייאנטים של 'כוי' העתיקה יותר. לפי זה נראה לי לאמץ את ההגיה כוי, במשקל גוי. כעת, כשהזיהוי נעשה יותר ברור, יש להחזיר לג'אמוס את שמו העברי כוי המוזכר במקורותינו.

לדעת מ. כסלו ואחרים בתקופת התנ"ך לא היו ג'אמוסים והם הגיעו לאזורנו מאוחר יותר. ניתן להסיק זאת מתוך כך שהכוי לא נמנה ברשימת בעלי החיים הטהורים. עדות היסטורית ראשונה על נוכחותו באזורנו באה מתהלוכה בעת הכתרתו של תלמי השני פילדלפוס מלך מצרים (246 לפסה"נ) שמלך בערך בזמנו של אנטיגנוס איש סוכו, תלמידו של שמעון הצדיק, ובימיו הוחל בתרגום השבעים. בזמן המשנה אנו כבר מוצאים את הכוי. הכוי מוזכר במשנה 6 פעמים, פעמיים בירושלמי ובבלי 33 פעמים. מחקר גנטי שערך השוואה בין רצפי D.N.A של אוכלוסיות שונות מצא שמוצא האוכלוסיות הים תיכוניות הוא באוכלוסיות ג'אמוס ממערב הודו ואין ספק שמעבר מינים מהודו לארץ היה אפשרי בתקופה זו ואף הרבה קודם לכן.

זיהויו של הג'אמוס ככוי הולם היטב את תפוצתו ומאפייניו. הג'אמוס שהגיע זה עתה לארץ לא היה מוכר ולא התקבעו לגביו מסורות ברורות. בעל חיים זה היה מבויית למחצה וחי בגופי מים רחוקים משליטת האדם. הג'אמוס דומה מחד גיסא לשור הבר שהוגדר על ידי רבי יוסי כחיה ("שור בר מין בהמה, ורבי יוסי אומר מין חיה", כלאים, פ"ח מ"ו) ומאידך גיסא דומה לבקר שהוא בהמה. רשב"ג חולק על רבי יוסי וסובר שהעובדה שבית דושאי גידלו עדרי כוי מגדירה אותו כבהמה. הד נוסף להיותו של הג'אמוס בהמה אנו מוצאים בדברי התוס' (זבחים, קיג ע"ב ד"ה אורזילא דרימא): "... ועוד הא קא חזינן דאותן בופל"ש בני מלאכה נינהו ומושכין בקרון וחורשין בהן וראם לאו בר מלאכה וכו'".

הזיהוי של הכוי כג'אמוס איננו מקובל על הכל. באנציקלופדיה התלמודית (הערה 9 בערך "כוי") מובאת סקירה של מקורות שמהם עולה שהשם בופאלו יוחד להגדרת שור הבר ואם כן אין זה הכוי שהרי לדעת רבי יוסי שור הבר הוא חיה ואיננו ספק. ראיה נוספת היא העובדה שהג'אמוס הוא מין בקר ואם כן איננו דומה לצבי ועז.



תאו - ג'אמוס צילם: Da
חריש בשדה אורז צילם: Merbabu





צילם: L. Chang



הרחבה
סקירת שיטת הרמב"ם
במסכת ביכורים (פ"ב מ"ח) מפרש הרמב"ם: "כוי, הוא מין שצורתו בין העזים והצבאים, וכך אמרו כוי בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אם מין חיה הוא או מין בהמה ונתנו עליו חומרי חיה וחומרי בהמה כמו שיתבאר לקמן". מעיר תוי"ט על דברי הרמב"ם: "כוי ... בחולין פ"ה דף פ זה הבא מן התיש ומן הצביה וכל הני ג' דעות דתנאי נינהו כדאיתא התם. ולפיכך תמיהני על הרמב"ם שכתב הכוי הוא מין מורכב מן העז ומן הצבי. וכן אמרו כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים וכו' והא מפליג פליגי דמר אמר מורכב ומר אמר בריה וכו'. ובחיבורו פ"ט מהלכות בכורים פוסק דכוי בריה וכו' ואינו מורכב וכו'". שם פוסק הרמב"ם: "... כלאים הבא מכבש ועז חייב במתנות, והכוי אע"פ שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות, צבי הבא על העז וילדה הולד חייב בחצי מתנות שנאמר אם שה אפילו מקצת שה, תיש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות". מדברי הרמב"ם כאן משתמע שלדעתו הכוי איננו כלאים של תייש וצביה שהרי הוא פוטר אותו ממתנות.

תוי"ט מתקשה בדברי הרמב"ם משתי סיבות: א. מדוע מאחד הרמב"ם את שתי הסיבות: הכוי הוא כלאים וגם בריה לעצמה כאשר ברור מדברי הגמרא שאלו שיטות שונות (הגירסא של תוי"ט ואחרים הייתה הכוי הוא מין מורכב מן העז ומן הצבי. וכן אמרו כוי בריה בפני עצמה היא וכו'. הגירסא של הרב קאפח היא "וצורתו"). ב. פירוש הרמב"ם למשנה בביכורים סותר את שפסק בהלכות ביכורים (וגם את פירושו למשנה בביכורים). תוי"ט איננו מקבל את גישת הרמב"ם המתעלם, לדעתו, מהמחלוקת בענין. את דברי הרמב"ם ניתן להבין לשיטתו ולא כהבנת תוי"ט. הרמב"ם לא כתב שהכוי הוא מין המורכב מעז וצבי אלא כתב שהכוי הוא "מין שצורתו בין העזים והצבאים". ייתכן מאד וכוונתו הייתה שלכוי, שהוא ברייה בפני עצמה, יש תכונות בין עיזים, שהם בהמה, ובין צבאים, שהם חיה, ולאו דווקא לומר שהם נראים ממש כבעלי החיים הללו.

בהלכות מאכלות אסורות (פ"א הלכה י"ג) פוסק הרמב"ם: "כלאים הבא מבהמה טהורה עם חיה טהורה הוא הנקרא כוי חלבו אסור ואין לוקין עליו ומכסין את דמו, ואין מין טמא מתעבר ממין טהור כלל". יש לשים לב לכך שהרמב"ם לא נקט כלשון ה"יש אומרים" שכוי הוא הבא מן התייש ומן הצביה, כלומר שמדובר במין מסויים, אלא הגדיר באופן כללי שכוי הוא צאצא של בהמה וחיה טהורים כלשהם. על מנת ליישב את דברי הרמב"ם ניתן להציע שגם הוא סובר באופן עקרוני כשיטות (דוגמת הרע"ב) הפוסקות להלכה שקיימים שני סוגי כוי (כלאים ובריה בפני עצמה). בניגוד לרע"ב המזכיר את שתי השיטות בו זמנית הרי שהרמב"ם הזכירן בנפרד בהלכות השונות.




--------------------------------------------------------------------------------

(1) באופן כללי ניתן להבחין בין חיות לבהמות על פי הקשר שלהן לאדם. הבהמות הן בעלי חיים מבוייתים החיים תחת יד האדם בניגוד לחיות שאינן נתונות למרות האדם.
(2) מרדכי כסלו, כוי – כשרותו של בעל חיים מיובא, על אתר, בטאון לענייני ארץ ישראל במקורות, י"ב.




רשימת מקורות:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 241-242).
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 40-41).
מרדכי כסלו, כוי – כשרותו של בעל חיים מיובא, על אתר, בטאון לענייני ארץ ישראל במקורות, י"ב.
יהודה פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 240).




כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

[בריושמא]

יישר כוחו של איש ספר, ואני מתנצל לפני הבונה. לא הכרתי את החוקים המחמירים, ויפה עושים.

[הבונה]

תודה רבה איש ספר
וגם לבריושמא שציין לשם

[חד וחלק]

בדרך שיחה עמ' תקטו מוסר מהגר"ח קנייבסקי שאביו הקה"י היה קורא כוי בחולם. זה מילא, הקטע המעניין הוא שטוען שם שאין ראיה מהמדפיסים של המשניות.

[נאשער]

א. ברזילי, תודה רבה על התצלומים, מעניין מאוד ואכן רואים שהניקוד הוא עם חולם.

תרשה לי לעורר, שים לב, שבשני התצלומים הראשונים מבכורות ונדרים כתוב 'כוי' אכן עם חולם אבל את המילה 'כוי' הם אייתו בסוף המילה עם יו"ד אחד בלבד, לעומת התצלום בחולין, שם כתוב 'כויי'...עם שני יודי"ן, ושמא, לפי הכתיב עם שני יודי"ן מובן למדקדק הנבון שעדיף לנקד עם חולם כי"ף והיו"ד הראשון עם קמ"ץ והיו"ד השניה בלי ניקוד, מאשר לנקד את הוי"ו עם חיריק וכן את היו"ד [הראשונה] עם חיריק, ולכן הם ניקדו עם חולם ומזה הסתעף לשאר המקומות שכתוב 'כוי' שהם ניקדו עם חולם הגם ששם כן כתוב רק עם יוד אחד, [ואגב, תמיהני למה אכן שם כתוב רק עם יו"ד אחד].
וא"כ אין לנו שום הוכחה מהכת"י ההוא.


ב.איש ספר,המאמר [לא עיינתי בעיון רב!] כפי שצדו עיני מתמקד בעיקר לזיהוי המין 'כוי', אבל האם יש בהמשך דבריו שם התייחסות לניקוד המילה?

[נאשער]

ברי, ושמא תעתיק לטובת החסומים?

מה שאי"ס העתיק, האם הוא הוא הג'אבו שהיה שנוי במחלוקת לפני חמש שנים אם הוא הג'רפה? [איני זוכר] מהו או שהוא מין כשר.
מישהו יכול להביא מ"מ לספר הדן בענין הג'אבו?

[מאיר חכמים]

באנצ"ת ערך כוי ניקדו בחולם, ובהערה הראשונה שם כתבו שכן הוא בכל כתה"י המנוקדים של המשנה שברשותם.

[מאיר חכמים]

ברי, ושמא תעתיק לטובת החסומים?

מה שאי"ס העתיק, האם הוא הוא הג'אבו שהיה שנוי במחלוקת לפני חמש שנים אם הוא הג'רפה? [איני זוכר] מהו או שהוא מין כשר.
מישהו יכול להביא מ"מ לספר הדן בענין הג'אבו?

וודאי שאינו עניין לז'אבו ולא קרב זה אל זה. הז'אבו הוא מין של פרה קצת שונה משלנו. הכוי לפי הזיהוי של "תאו"/"גאמוס" הוא מין בקר חצי מתורבת שבדרך כלל חי בטבע, אך יש והאדם גייסו לטובתו (לעבודה או לבשר/חלב). ניתן לראות את הג'אמוס בשמורת הטבע החולה.

[הגהמ]

פשיטא שהצורה הנכונה היא כּוֹי. לצורה השניה אין שום מסורת ככל הידוע לי, אלא מתוך חוסר ידיעה ובלבול זה נקרא כּוִי, כי זה קצת מזכיר את המילה שכוי... ("הנותן לשכוי").
בכתבי יד עתיקים, וכן במסורות של ארצות שונות נקרא בחולם.

בס' מבוא לספרות התלמוד להר' ע"צ מלמד (עמ' 127 הערה 6) הובא שהספרדים קוראים אותו בקמץ וחיריק

[י. רבינוביץ]

פשיטא שהצורה הנכונה היא כּוֹי. לצורה השניה אין שום מסורת ככל הידוע לי, אלא מתוך חוסר ידיעה ובלבול זה נקרא כּוִי, כי זה קצת מזכיר את המילה שכוי... ("הנותן לשכוי").
בכתבי יד עתיקים, וכן במסורות של ארצות שונות נקרא בחולם.

בס' מבוא לספרות התלמוד להר' ע"צ מלמד (עמ' 127 הערה 6) הובא שהספרדים קוראים אותו בקמץ וחיריק

ייש"כ על המובאה, ובכל מקרה צריך לבדוק על מה הוא מסתמך בהבאת עדות זו.

בהשקפה ראשונה קשה לי לפרש שהכוונה שלו שהם הוגים כויי בקמץ קטן והיו"ד חרוקה (כָּו יִי), ואז אין הכי נמי וזה נשמע אותו דבר כמו שמבטאים כּוֹי, אלא רק צורת הניקוד שונה.
כי אם כן, מה תפקיד האות ו' כאן?!


ראה גם בס' "מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי" לפרופ' ישראל ייבין ח"ב עמוד 761 (מצו"ב תצלום)

[י. רבינוביץ]

מצו"ב דברי אבן שושן במילונו.
וכן דברי אליעזר בן יהודה במילונו, שבין היתר מציין בהערה מסורה של הספרדים כפי שאני הצגתי (ולא כפי שהובא לעיל).

[עשוי לנחת]

נתגלגל לידי מאורות הדף היומי מחולין מחזור שעבר (255)
ושם במדור פנינים נכתב כך:
כוי או כוי
כאמור בגמרא (פ/א), הכוי הוא ספק חיה, בהמה, או בריה בפני עצמה. להלכה יש הסבורים שהוא בעל החיים הנקרא 'בופלו' (עיי' רמ"א יו"ד סי' כ"ח סעי' ד' וביאור הגר"א שם ותפארת ישראל כאן אות ה').
דינים רבים בש"ס נזכרו אודות הכוי, מפני ספיקותיו, והם מכונסים בכמה וכמה משניות בסוף פרק שני של ביכורים.
בדרך כלל מקובל ששמו הוא כּוֹי, אולם יש הקוראים לו כְּוִי, בעולם הישיבות נוהג לומר שגם זו מן הספיקות שבו . . .
עד כאן לשונם.

[שבטיישראל]

האם אני היחיד שזוכר את הפאשקעוויל הידוע נגד קוויאט ?
:)

[גימפעל]

ישנם כאלו שמבטאים את זה עם מלאפום "כוּי" והוא רחוק מאוד

כמדומני שהאדמו"ר הרמ"מ מליובאוויטש זי"ע היה אומר במלאפום.

[מלפנא]

כמדומני שבספר תורה יבקשו מפיהו. מובא שהגרש"ש היה מבטא כוי בחיריק

[אב בבינה]

שמעתי ממו"ר שליט"א שהגר"י קמנצקי זצ"ל אמר שברור שצ"ל בחולם והיה לו ראיה מתרגום באיוב.

[לוצאטי]

החיריק בי' האחרונה מקובל בכ"י קאופמן ואחרים בכל המילים בעלות י' עיצורית בסופן, כגון גוי שמאי.

[ר_חיים_הקטן]

שמעתי ממו"ר שליט"א שהגר"י קמנצקי זצ"ל אמר שברור שצ"ל בחולם והיה לו ראיה מתרגום באיוב.

מי הוא רבך ומרך?
זכרוני שמו"ר הגר"א אריאלי שליט"א אמר קרא את הגמרא בשיעורו: כּוִי אנדערע זאָגן כּוֹי ומאז והלאה קרא את המילה כּוִי ולא כּוֹי. אך בילדותי תמיד שמעתי כּוֹי.

[צביב]

שמעתי שהגרש''ז אוירבך זצ''ל היה קורא את הואו במלאפום וחיריק (אולי כמו קריאת ואו אצל התימנים)