מנין שחלל אינו נושא כפיו?

[עזריאל ברגר]

בפרשת ברכת כהנים נאמר "דבר אל אהרן ואל בניו" ולא נאמר "הכהנים" כפי שנאמר במקורות אחרים. ועפ"ז קס"ד שחלל יכול לשאת את כפיו, שהרי הוא מבני אהרן!
(ועכ"פ פנחס לפני שנתקדש...)

אלא שכבר כתב הרמב"ם פט"ו מהלכות ברכת כהנים ה"ה "והחלל אינו נושא את כפיו לפי שאינו בכיהונו".
ויש לעיין מה מקור דין זה (וראו מה שדן בזה בספר בני בנימין https://hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=14699&rid=747 ונשאר בקושיא).

ואמנם בדברי חז"ל מצאנו שמעלין מנשיאת כפים לתרומה דרבנן (כתובות כה,א), ומכאן ברור שהמנהג היה שחלל אינו נושא את כפיו.

אבל צריך להבין מהו מקור הדין - אם זהו דין דאורייתא מהיכן הוא נלמד (אולי מההיקש "לשרתו ולברך בשמו" שהוקשה נ"כ לעבודה?) ואם הוא דרבנן - מתי נגזרה גזרה זו?

[כדכד]

כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו

והחלל אינו נושא את כפיו לפי שאינו בכיהונו. פשוט בטעמו:

[זה לעומת זה]

באמת שאלה מעניינת, כל הפוסקים בכל מקום כותבים שחלל הוא זר גמור ומאריכים לצטט בעניין, אבל תמיד מוסיפים שכתבו הכהנים וכאן הלא לא כתוב הכהנים.
רק אציין שאינו יכול לומר אשר קדשנו בקדושתו של אהרן.

[עזריאל ברגר]

אציין שאינו יכול לומר אשר קדשנו בקדושתו של אהרן.

לא ברירא לי, כי קרבנותיו כשרים בדיעבד, כדכתיב "ברך ה' חילו", אז זה אומר שיש בו מעט קדושה.

[עזריאל ברגר]

כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו

והחלל אינו נושא את כפיו לפי שאינו בכיהונו. פשוט בטעמו:

הטעם - פשוט.
המקור - לא ברור.
ואף על הטעם פקפק ב"בני בנימין"...

[חלא בר חמרא]

ראיתי מביאים שכן הקשה הפמ"ג קכ"ח במשבצות ס"ק כ"ז. ותירץ דבני אהרן הכהנים דכתיב בחדא דוכתא מלמד לכל מקום דחלל לאו בני אהרן.
[ואולי זוהי כוונת הקרית ספר שציטט פסוק שלכאורה לא קיים 'בני אהרן הכהנים' גבי ברכת כהנים.]
ובזה יונח לן סוגיא דיבמות עד: 'איש איש מזרע אהרן- חללה לאו זרעא דאהרן היא'. די"ל דג"כ מהתם יליף. [ועי"ש בגהש"ס, ואכמ"ל].
מיהו רבינו מנוח על אתר כתב באופ"א- ד'אהרן ובניו' משמע דומיא דידהו שהם היו כשרים ולא חללים.

[כדכד]

כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו

והחלל אינו נושא את כפיו לפי שאינו בכיהונו. פשוט בטעמו:

הטעם - פשוט.
המקור - לא ברור.
ואף על הטעם פקפק ב"בני בנימין"...

הכסף משנה דרכו להביא את מקורותיו של הרמב"ם
אם כאן לא הביא מקור אלא כתב ש"פשוט בטעמו" כנראה שסבר שאין צריך מקור והטעם הוא הוא המקור
על דרך שאחז"ל "למה לי קרא סברא הוא".
לגבי מה שדנו פה שיש לחלל קצת קדושה שאם עלה לא ירד ע' פר"ח בסי' קכח שמהדוכן לברכת כהנים ירד אף אם עלה ולא על זה נאמר "ברך ה' חילו".

[בחפשי כותב]

ואמנם בדברי חז"ל מצאנו שמעלין מנשיאת כפים לתרומה דרבנן (כתובות כה,א), ומכאן ברור שהמנהג היה שחלל אינו נושא את כפיו.

ועיין עוד בסוטה (דף לח ע"ב): "כל כהן שאינו עולה לדוכן, עובר בשלשה עשה וכו', רב אמר: חוששין שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא".

ועיין עוד שם (דף מ ע"א): "דאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, וזהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי, מאי טעמא לאו משום כבוד צבור. אמר רב אשי: לא, התם שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו והדר אזיל למיקטריה, ואמרי בן גרושה או בן חלוצה הוא". ופירש"י: "וגנאי הוא לעצמו ומתלוצצים עליו כשסנדלו מותרת ויתיב למקטריה וחביריו מברכין, ואתי למימר אינו ראוי לנשיאות כפים והלך וישב לו".