כהנים ולויים באמירת עבדים היינו

[צופה_ומביט]

שבט לוי לא נשתעבדו במצרים, ולא עבדו עבודה זרה [היינו לא נטמאו בטומאת מצרים] מעולם (רמב"ם עבודה זרה א, ג), וגם לא היו כלואים במצרים אלא יכלו לצאת ולבוא כרצונם (רש"י שמות ה, ד).
א"כ כיצד / על מה הם אומרים "עבדים היינו לפרעה במצרים"?

[דרומי]

כמדומני שיש לך טעות. בוודאי שהכהנים והלוים היו כלואים במצרים ולא יכלו לצאת משם בחופשיות, ורק שלא היה להם שעבוד בחומר ובלבנים.

[צופה_ומביט]

רש"י שמות ה, ד:
מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי ותדע לך שהרי משה ואהרן יוצאים ובאים שלא ברשות.

מעלתו מבין שהכוונה יוצאים ובאים בביתו של פרעה?
אני הבנתי יוצאים ובאים ממצרים, אהרן אחיך יוצא לקראתך. ופגש את משה בדרך למצרים, ואמר לו להחזיר את אשתו ובניו למדין. הרי שאהרן יצא ממצרים שלא ברשות, וגם חזר אליה, וגם משה נכנס למצרים בלי בעיה.

וראה בנחלת יעקב [על רש"י] ריש יתרו, שלמשה ושבטו לא היתה תועלת ביציאת מצרים, אלא רק במן ובאר [ניסי המדבר], שהרי שבטו של לוי לא היו משועבדים וכו' וציין לרש"י הנ"ל, ולכן נאמר "כי הוציא ה' את ישראל [דייקא] ממצרים", ולא "את משה ואת ישראל" כבתחילת הפסוק. ואם כדבריך שעכ"פ היו שבט לוי כלואים במצרים א"כ ודאי שהיתה למשה ושבטו תועלת במה ש"הוציא ה' את ישראל ממצרים", ולא כדברי הנחלת יעקב. אני מבין מזה שגם הוא הבין את דברי רש"י הנ"ל כמו שאני הבנתי. יוצאים ובאים ממצרים בלי רשות.

[עזריאל ברגר]

הרבי מליובאוויטש בביאורו להגדה מביא שמצד הסברא היה מקום לומר שכהנים ולוויים וגרים אינם חייבים בסיפור יציאת מצרים, ולזאת מביאים לנו את המעשה בחכמי ישראל, שרובם ככולם שייכים לקבוצות אלו:
רבי אליעזר - חז"ל אמרו שהוא מצאצאי משה רבינו, וצ"ע אם היה לוי.
רבי יהושע - לוי, מהמשוררים בבית המקדש.
רבי עקיבא - בן גרים.
רבי טרפון - כהן, שבירך ברכת כהנים בבית המקדש.
רבי אלעזר בן עזריה - כהן - "עשירי לעזרא".

ואמנם זוהי רק ראיה, ואין זה מסביר מדוע יאמרו אף הם "עבדים היינו".

וכנראה צריך לומר שאומרים על כללות האומה.

[צופה_ומביט]

כבר קידמו בכל זה בדיוק החיד"א בשמחת הרגל מגיד מעשה שהיה בבני ברק א וזה לשונו:

ואפשר לומר עוד דכונת אמרו וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח היינו לרבות אפילו כהנים ולויים דאמרו רז"ל דשבט לוי לא נשתעבדו אפ"ה חייבים לספר ביצ"מ ככל חוקת הפסח אשר נצטוו וז"ש וכל המרבה הכל לאתויי כהנים ולויים דלא נשתעבדו ודרך צחות אפשר תיבת וכל ר"ת ואפילו כהן לוי המרבה לספר וכו'. ויש בזה טעם לשבח דהן לו יהי שלא נשתעבדו והיו ברשות עצמן מ"מ לא היו יכולין לצאת, והגדיל ה' לעשות שיצאו עם ישראל ביד רמה.

ועוד דאם ח"ו ישראל היו שוהים עוד רגע היו נטמעים ונכנסים בן' ש"ט והיו נאבדים ואפשר שיגיע גם אליהם הפגם שילכו אחר הרוב דומה למ"ש בזהר על עון העגל דאף דיהושע לא נמצא בעגל מ"מ כיון שהיה הפגם הגיע גם ליהושע. וא"כ גם שבט לוי הכהנים הלויים שוין לישראל בכללי ופרטי מצות הלילה הקדושה הזו.

ומייתי ראיה לזה מעשה בר"א ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה כלומר הבט ימין וראה הני תנאי רובם כהני ולויי כי ר' יהושע הוא ר' יהושע ן' חנניא שהיה לוי ור' אלעזר בן עזריה ור' טרפון היו כהנים ואם כן היא ראיה גמורה למה שאמרתי וכל המרבה וכו' לרבות כהנים ולויים דהשלמים האלה איכא בינייהו כהני ולויי והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה:

וכשהרציתי הני מילי מחיי"ם לפני מי שגדול כה ענני דכן פירש הוא נר"ו והוסיף נפך שפי"ר שהוא פירש וכל המרבה לרבות כהנים ולויים וגרים וזרעם דהוה ס"ד דשבט לוי לא נשתעבדו ולא עליהם יהיה גודל החיוב והשבח לספר ביצ"מ וגם גרים וזרעם לא נשתעבדו ולא היו מעיקרא ביצ"מ לז"א וכל המרבה וכו' לרבויינהו ומייתי הך עובדא דאיכא כהני ולויי כאמור גם אשו"ר נלוה עמם אי"שור גיורא ר' עקיבא בא מזרע גרים ואפ"ה הרבו לספר יצ"מ:

ויושם לב [מה שהדגשתי] שבתוה"ד כתב כמו שהציעו לעיל ששבט לוי אמנם לא נשתעבדו אבל לא יכלו לצאת ממצרים. וכנראה פירש את לשון רש"י נכנסין ויוצאין שלא ברשות מבית פרעה, ובכלל חופשיים לעשות כרצונם בתוך מצרים.

לפי זה מיושב גם אמירתם "עבדים היינו".

שאלתי היתה לפי מה שהבנתי ששבט לוי נכנסין ויוצאין שלא ברשות ממצרים, והראיה מאהרן שיצא לקראת משה המדברה בלי רשות, ונכנס בחזרה עם משה. שזו עובדה שאין עליה חולק, וא"כ מדוע שלא נפרש את לשון רש"י בפשיטות על פיה, ומדוע נגביל את הדבר רק לבית פרעה, בזמן שהשעבוד היה במצרים בכלל, ועל זה אומר רש"י ששבט לוי לא נשתעבדו בכל מצרים, ומוסיף תדע שהרי משה ואהרן יוצאים ונכנסים בלי רשות, ומדוע שנחלק בסכינא חריפא שזה קאי רק על בית פרעה, ובזמן שיש לנו עובדה ברורה שאהרן יוצא ונכנס ממצרים בלי רשות.

ויש לומר [וייושב בזה גם הנחלת יעקב הנ"ל] על פי מה שראיתי מי שכתבו, שהראיה ממשה ואהרן לשבט לוי היא רק ששבט לוי לא עבדו, אבל לא שכל שבט לוי היו יוצאין ונכנסין שלא ברשות, שזה היה רק במשה ואהרן ובדרך נס [אמנם מי שראיתי כתב כן לגבי בית פרעה, וראייתו מהניסים שנעשו למשה ואהרן בכניסתם לשם כמובא במדרשים, ואולי אם נפרש דקאי על מצרים בכלל ליתא לדבריו], וכלומר שעיקר הראיה לכלל השבט היא ממה שהיו משה ואהרן פנויים מעבודה, וכדברי רש"י בביאור לסבלותיכם, ורק שבמשה ואהרן רואים עוד יותר, שאף נכנסו ויצאו מבית פרעה בלי רשות, אבל בכלל מאתיים מנה שלא היתה להם עבודה, וזה מה שמוכיח רש"י לכלל שבט לוי. ולפי זה יש לומר שגם אם הכוונה נכנסין ויוצאין ממצרים - רק משה ואהרן יכלו לעשות כן, ולא כל השבט.
אמנם עיקר החילוק הזה בין משה ואהרן לכלל השבט [אפילו לפי ההבנה דקאי כלפי בית פרעה] לא ברירא לי, שאם באנו לחלק ולומר שלמשה ואהרן היה נס מיוחד - כיצד בכלל יש מזה איזו ראיה לכלל שבט לוי, שמא רק במשה ואהרן לא יכלו לשעבד והיו חופשיים לעשות כרצונם.

[דרומי]

אין הספר תח"י כרגע אבל קרוב לודאי שהרבי מעתיק את דברי החיד"א ולא נתכוון לחדש מעצמו.

לעצם הסוגיא האם שבט לוי היו יכולים לצאת בחופשיות, לא עיינתי במפרשים, אבל בפשטות המקראות בוודאי לא משמע שהיו יכולים לצאת חופשי. והרי כאשר בא משה ואהרן אל פרעה אמר להם פרעה "למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם", ופרש"י לעניני הבית כו' -

ואם אכן היו שבט לוי חופשיים לצאת ממצרים, היה צריך לומר להם "לכו לזבוח במדבר עם בני שבטכם" ותעזבו את שאר העם.

וגם בהמשך הרי פרעה מנסה להתפשר ולהציע כמה הצעות חלקיות (רק גברים ולא ילדים וכו'), ולמה מעולם לא הציע את ההצעה הפשוטה הזאת שרק בני שבט לוי ילכו.

[צופה_ומביט]

אי משום הא לא איריא, כי זה הרי קשה בכל מקרה. היות שלכו"ע שבט לוי לא עבדו - למה לא הציע שרק הם ילכו לזבוח, ושאר העם יישארו לעבוד.
[וגם התשובה לכאורה פשוטה, כי משה אמר מעיקרא שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר, ולא רק שבט אחד מתוך עמי. ופרעה מציע הצעות שכולן עונות איכשהו להגדרה הזו, רק גברים שדרכם לזבוח, רק אנשים בלי בהמות, אבל שרק חלק אחד מי"ב מהעם יצא - זה אינו עונה כלל להגדרה "עמי" ואין מה להציע זאת].

ומה שאמר למשה ואהרן לכו לענייני הבית, וכי מה רצית שיאמר להם? לכן למדבר? לכו לארץ אחרת? הם גרים במצרים, וכל עמם שם, למה שילכו. אמר להם במטבע לשון - לכו לענייניכם ותניחו את העם להמשיך לעבוד.

אתה חולק על זה שאהרן יצא ממצרים ונכנס אליה כרצונו בלי רשות?

[דרומי]

אהרן זה איש אחד. תמיד יש פרצות בגדר כנראה בחוש...

לפי המדרש הרי מאז תחילת המכות כבר פסקה העבודה. כלומר, מאז ואילך עם ישראל לא עבדו והיו בעצם כולם כמו שבט לוי. ובכל זאת, פרעה המשיך לעכב אותם ולא נתן להם לצאת!

[דרומי]

עכשיו אני נזכר גם בדברי רש"י (איני זוכר היכן בדיוק, אולי בפרשת יתרו), שכאשר פגש אהרן את משה מביא את אשתו ובניו למצרים - אמר לו: "על הראשונים אנו מצטערים, ואתה מביא עוד"?

כלומר, גם לבני שבט לוי היה צער במצרים... ופשוט

[צופה_ומביט]

עכשיו אני נזכר גם בדברי רש"י (איני זוכר היכן בדיוק, אולי בפרשת יתרו), שכאשר פגש אהרן את משה מביא את אשתו ובניו למצרים - אמר לו: "על הראשונים אנו מצטערים, ואתה מביא עוד"?

כלומר, גם לבני שבט לוי היה צער במצרים... ופשוט

כמדומה ששואלים את זה.
עכ"פ, מיניה וביה אתה רואה שאהרן פגש את משה מחוץ למצרים [ופשוט...], מה אתה עונה על זה?

[דרומי]

עניתי שאיש אחד זה לא הוכחה על המצב הכללי!

ובעווה"ר רואים זאת בחוש באירועים האחרונים, ה"י

[דרומי]

להשוואה פשוטה - ראה בסיפורו של 'יאקאב' המפורסם

ובעוד סיפורים רבים על אנשים שהיו בסיביר במקומות כאלה שהשמירה לא היתה הדוקה כ"כ לאיש אחד או שנים

אלא שבדרך כלל כשאיש אחד לבד יצא לא היה לו סיכוי לשרוד עד שיגיע למקום ישוב

ולכן אהרן יצא לבדו ורק לאחר שהקב"ה הורה לו בפירוש לצאת

[ומסתבר שלא לקח עמו חפצים וכו' אלא הלך בגפו ואולי משום כך לא הקפידו השומרים בגבול כי ידעו שבוודאי יחזור]

[צופה_ומביט]

עניתי שאיש אחד זה לא הוכחה על המצב הכללי!

סליחה, לא שמתי לב שאמרת את זה.
אם איש אחד הוא לא הוכחה על המצב הכללי א"כ מה בכלל מוכיח רש"י לכלל שבט לוי ממשה ואהרן?

ועוד:
אם משה ואהרן עכ"פ כן יכלו לצאת ממצרים, א"כ לכו"ע קשה מה ששאלת מה אמר לו אהרן "על הראשונים אנו מצטערים", שהרי עכ"פ אלו שבאים עכשיו [אשתו ובניו של משה] לא יצטערו כלל, כי גם לא יעבדו וגם יוכלו לצאת כרצונם כמו משה / יחד עם משה.

[דרומי]

עכשיו אני שם לב שהרבה יותר מזה -

הרי גזירת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" בוודאי חלה גם על בני שבט לוי, שלכן היו צריכים להצפין את משה וכו'

בקיצור: אי אפשר לומר שבני שבט לוי נהנו במצרים מכל רגע...

[צופה_ומביט]

זה אני מסכים, שגזירה זו - בשעתה, כשהיתה - היתה גם על בני לוי.
[בשלב מסוים היא היתה גם על כל המצרים].

[צופה_ומביט]

בהמשך להנ"ל:

לגבי "על הראשונים אנו מצטערים" באמת מקשה הגור אריה [ועוד רבים] מה ששאלת, ולא עונה כי היו כלואים במצרים ולא יכולים לצאת. וזה לשונו:

על הראשונים אנו מצטערים, אע"ג דשבטו של לוי לא נשתעבד, היו יראים מפני שהיה שוחט בניהם ק"ן בבוקר וק"ן בערב, וכן משום גזרת כל הבן הילוד היאורה תשלכוהו לעיל פ"א פכ"ב.

ואולי החמור יותר נקט, וצ"ע.

וגם רואים לכאורה שסבר שלא היה חילוק בין משה ואהרן לשאר השבט, דאל"כ עדיין קשה, מה שייך על הראשונים אנו מצטערים לגבי משה כשאלו שבאים עכשיו - אשתו ובניו - לא יהיו בכלל הגזירה הזו.

[גם צ"ע מה שמשמע מדבריו שעד אותו הזמן שבא משה נמשכו שתי הגזירות האלה, וצ"ת. ועוד צ"ע החידוש שמצד אחד כיבדו את שבט לוי והניחו להם מעבודה - אבל הרגו מהם תינוקות כל יום. וגזירת כל הבן היילוד אמנם היתה על כולם, אבל לזמן קצר, והפסיקה לאחר שאמרו לפרעה חכמיו שהרכבת כבר יצאה מהתחנה].


והדעת זקנים מבעלי התוספות תירץ בכלל אחרת:

אף על פי ששבט לוי לא היו משועבדים מ"מ לא היה רוצה שיבואו במקום שיראו ישראל בצרה.

הרי דנקט [כך משמע] ששבט לוי לא היו בצרה כלל.

[עזריאל ברגר]

אין הספר תח"י כרגע אבל קרוב לודאי שהרבי מעתיק את דברי החיד"א ולא נתכוון לחדש מעצמו.

אכן כדבריך, ואני ציטטתי מהזיכרון ולא זכרתי במדויק (וכך הוספתי את ר"א שלא הוזכר בדברי הרבי והחיד"א), וזו לשון הרבי בהגדה:

וכל המרבה. ואפילו כהנים ולוים שלא נשתעבדו וגרים, וראי' לזה: מעשה בר"א ור' יהושע (לוי) וראב"ע (כהן) ורע"ק (בן גרים) ור"ט (כהן) (שמחת הרגל).

הרבי, כדרכו בחיבור זה, הביא את סיכום דברי החיד"א - בשם אומרם.

[עזריאל ברגר]

אבל שימו לב: כל הפלפול על מצבם של שבט לוי במצרים - אינו מסביר איך הגרים יכולים לומר "עבדים היינו לפרעה במצרים", ולכן יותר נראה שעיקר האמירה שלהם היא על כללות האומה, וכנ"ל.

[צופה_ומביט]

החיד"א כן הביא את רבי אליעזר ג"כ, וזה לשונו שם בהמשך מיד:

אחורי תרעא: ולפי מה שכתב רבינו בחיי דרבי אליעזר הגדול היה מזרעו של משה רבינו ע"ה א"כ היה לוי ובהכי אתי שפיר דכל השלמים הללו היו כהנים ולויים ורבי עקיבא בן גרים והיה עולה על הדעת דפטירי ככתוב לפנים.

ועיי"ש עוד דו"ד לגבי ר"א, אם היה נכד משה מצד אביו או מצד אמו.
ובזה מובן מדוע השמיט אותו הרבי, כי לגבי ר"א אינו מוסכם שהיה לוי.

[עזריאל ברגר]

יישר כח. וברוך שכיוונתי.

[צופה_ומביט]

אבל שימו לב: כל הפלפול על מצבם של שבט לוי במצרים - אינו מסביר איך הגרים יכולים לומר "עבדים היינו לפרעה במצרים", ולכן יותר נראה שעיקר האמירה שלהם היא על כללות האומה, וכנ"ל.

לגבי גרים, לכאורה זה לא פשוט, ונצרך להאריך בזה מעט בס"ד.

קודם כל, לגבי עצם קיום הפסח הוצרך הכתוב (במדבר ט, יד) לרבות במיוחד גרים, וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה' וגו', והטעם הפשוט לצורך בריבוי מיוחד זה הוא כי הגר לא היו אבותיו במצרים ולא יצאו משם וכו' וכל חג הפסח עניינו הבחירה המיוחדת בבני בכורי ישראל וכו', ומה לגר ולזה. קמ"ל שהוא הצטרף לאומה הישראלית לכל דבר ועושה פסח [ויש עוד לעיין ולהעמיק בזה].

אבל שיוכל הגר לומר "עבדים היינו" זה כבר חידוש נוסף שצריך מקור. ומשנה ערוכה שנינו בביכורים פרק א' שגר מביא ואינו קורא כי אינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ואמנם כתב הרמב"ם שאין הלכה כמשנה זו, אלא כירושלמי שגר עצמו מביא וקורא, אבל הטעם מבואר שם והובא ברמב"ם משום שאברהם נקרא אב המון גויים והוא אב לכל העולם [ובמיוחד לגרים] כי הוא לימדם אמונה [כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, ואכמ"ל], וכהסבר הרמב"ם הידוע באגרת, ועל כן יכול הגר לומר אשר נשבע ה' לאבותינו כי הארץ הובטחה כבר לאברהם. [וגם לגבי "לתת לנו" יש לומר כי הארץ ניתנה לזרע אברהם ולכל מי שיצטרף אליהם בגרות, ובפרט שהגר נחשב בנו של אברהם ונכלל בזרעו, כמו שכתב הרמב"ם באגרת כנ"ל, שיותר נחשב הגר זרע אברהם מאשר מי שרק נולד לזרע אברהם, עיי"ש וכתבתי כעת מהזיכרון].

ומה שאומר הגר "ארמי אובד אבי" שהוא יעקב [לפי רוב הפירושים] - מוכרחים לומר [לפי זה] היות שיש מפרשים דקאי על אברהם [רשב"ם, וצ"ב ההמשך וירד מצרימה ויהי שם לגוי, וילי"ש], א"כ הכתוב סובל פירוש זה, ולכן יכול גם הגר לאומרו. [דבכל כה"ג העניין אינו שהגר צריך סיבה כדי לומר, דהסיבה לומר היא מה שהוא יהודי כעת, והנושא הוא רק האם יש סיבה מוכרחת שהגר לא יאמר, וכל שאינו מוכרח שאי אפשר לגר לאומרו, אלא הלשון סובל פירוש כזה שגם הגר נכלל בו - יכול הגר לאומרו].
[ואולי ראיה לזה, שאפילו המשנה שאמרה שגר אינו קורא - לא אמרה מטעם שאינו יכול לומר "ארמי אובד אבי" [ואולי הפשוט יותר נקטה], ואולי הוא כי זה אפשר לפרש על אברהם, ומודה המשנה לסברת הירושלמי, אלא שטוענת שא"א מחמת כן לומר ברבים "לאבותינו", ויל"ע].

אמנם בתפילה אומר הגר אלוקינו ואלוקי אבותינו מהאי טעמא, ושם הרי מפרטים מיד גם את יצחק ויעקב, ויש לדחות שמפסיקים ואומרים בנפרד אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, ולא אומרים ברצף אלוקי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ועל כן אצל הגר - "אבותינו" מתייחס במסוים לאברהם, ועד כדי לדקדק עמו שיאמר "אלוקי אבי" [בלשון יחיד, דקאי רק על אברהם] לא הצריכו [לדעת הירושלמי, והמשנה חולקת כנ"ל].

נמצא שיש לנו סוגיה שעוסקת בדיוק בנושא הזה, אמירה של גר דברים שמתייחסים להיסטוריה של ישראל, ומבואר בסוגיה שכל אמירה שאין צידוק לשוני כיצד יכול הגר לומר אותה - אין לו לומר אותה, וגם אם הצטרף לכלל ישראל, אין הוא יכול "לדבר בשמם" ולומר "אבותינו" [אא"כ מדובר במה שאירע כבר לאברהם שאז גם הגר בכלל זה כי אברהם אב המון גויים, ובפרט הגר שהצטרף לאמונת אברהם כאברהם עצמו שהכיר את בוראו, והוא נדיב - ראש לגרים, כבגמרא סוכה].

וראיתי שכך ממש טען החפץ חיים, כמש"כ האדר"ת בספרו עובר אורח (אות צז) שאמר לו הח"ח שתמוה בעיניו איך יאמרו גרים "ממצרים גאלתנו" וכיוצא בזה, דהגם שיכולים לומר "לאבותינו" מ"מ "ממצרים גאלתנו" הוא מיחזי כשיקרא, ד"לאבותינו" שאני כיון דאברהם היה אב המון גוים, עכ"ד.
והוא ממש מה שאנו עוסקים בו כאן, כיצד יאמר גר "עבדים היינו לפרעה במצרים".

ומה שהביא החיד"א מר"ע שהיה בן גרים, יש לומר פשוט, דכל עוד שלא מדובר בגר עצמו שהתגייר, הלוא יש בייחוסו גם אבות ואמהות מישראל, ומצידם אינו שונה מכל יהודי אחר. וגם דין זה איתא במשנה ביכורים, שאפילו לדעת המשנה - אם היתה אמו מישראל אומר "אלהי אבותינו". וא"כ ר"ע שהיה בן גרים, אין הכוונה שהתגייר בעצמו, ואפילו לא רק אמו היתה מישראל, אלא שאי-שם בייחוסו היו גרים, אבל פשוט שיהודי כזה יכול לומר בשופי "עבדים היינו". ובאמת פלא [לכאורה עצום] איך מוכיח החיד"א [היינו הגאון שהביא, והחיד"א מסכים עמו] מרבי עקיבא - לגרים עצמם. וגם מה החידוש שזרע גרים ירבו בסיפור וכו', הלוא הם מחוייבים בזה מצד שאר אבותיהם שהיו מישראל.

אמנם דאתינן להכי יש לומר לגבי לויים שיכולים לומר עבדים היינו מהאי טעמא, דאף אם הם בן אחר בן מלוי שלא נשתעבד, אבל מצד אמותיהם מסתבר שלא כולן בכל הדורות מלוי דוקא [וכל שכן אם אמו שלו אינה בת לוי], ויכולים לומר "עבדים היינו" מצד אמותיהם, שהן באות משבטים שהשתעבדו [ואולי יש לפלפל בזה מצד הנידון על נשות לויים שלא היו משבט לוי אם נשתעבדו במצרים].

למעשה, האור החיים הקדוש עה"פ הנ"ל וכי יגור אתכם גר וכו' מדבר בדיוק על טענת הח"ח [וכמעט באותו הלשון], ומאריך לבאר שההו"א היתה שגר עצמו אינו עושה פסח כי לא היה במצרים ולא יצא ממנה, וקמ"ל שאף הגר עצמו היה במצרים ויצא ממנה בסוד גלות הנשמות והשורשים [וכפי שאיתא בגמרא שנשמות גרים גם היו באיזה אופן במתן תורה, עיין שבת קמו, א ושבועות לט, א ובמהרש"א שם], וזה לשונו:

"נראה לפרש בהעיר עוד למה פרט הכתוב הגר במצוה זו מכל המצות, והגם שאמרו ז"ל (ספרי) וזה לשונם אין לי אלא פסח שהשוה הגר לאזרח כל המצות שבתורה מנין תלמוד לומר חקה אחת וגו' עד כאן. עם כל זה למה לא בחר לפרט אלא במצות פסח. אכן לצד שיש מקום לומר שאין הגר חייב בפסח לפי שלא היה לא הוא ולא אבותיו במצרים ואין מקום למעשה פסח אצלם כי לא פסח ה' על בתיהם במצרים, וזה דומה למאמרם ז"ל שאמרו (ביכורים פ"א) גר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר וכו' כמו כן הדבר הזה, לזה חידש הכתוב דין זה כאן ואמר וכי יגור אתכם גר ועשה פסח הוסיף בו תוספת פירוש שהגם שאינו מהיוצאים ממצרים אף על פי כן מלבד שצריך לעשות כל המצות ואף גם זאת ועשה פסח וגו':

ודקדק לומר אתכם לומר שהגם שאתם רואים זה חדש מקרוב בא עם כל זה אתכם הוא כאחד ממנו, ויציאתנו ממצרים היתה גאולת עולם גם לנפש הגר, הגם שלא היה בנגלה היה בנסתר, כי שורש הקדושה אחד הוא וכשהיו אבותינו במצרים היתה כללות הקדושה טבועה בטומאת מצרים ואם חס ושלום הי' כללות הקדושה נטבע אין תרופה לענפים כי הכל הולך אחר העיקר והצלת העיקר נוגעת גם לענפים, ואמר כחקת הפסח, חש הכתוב שיאמר האומר הן האמת כי עשה יעשה כל משפטי פסח אבל דברים שהם ממש דברי שקר כמו שתאמר להגיד עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו וגו' וכדומה עדיין דן אנכי כי לא ישעו בדברי שקר, תלמוד לומר כחקת הפסח כי יכול יוכל דבר כדברים האלה כי היה היה גם הוא במצרים בבחינת השרשים".

דברים נפלאים שמעמידים [לכאורה, אם כי יש לדחות,] גם את "עבדים היינו" על עניין הגלות הרוחנית, ולא רק את "מתחילה עובדי ע"ז" וכו', ואכמ"ל. ועכ"פ דבריו הם ממש כעין מש"כ החיד"א בטעם אמירת לויים "עבדים היינו" [והובא לעיל עיי"ש]. והובאו דברי האוה"ח הללו להלכה ע"י החיד"א עצמו בברכי יוסף סימן תע"ג ובפתחי תשובה שם סק"ד. וצ"ע מה התכוון הח"ח בטענתו לאדר"ת, הרי בוודאי ידע זאת, ואולי התכוון שלא ברירא/שמיעא ליה דברים אלו למעשה, וצ"ע.

עוד כתב בזה השפתי כהן עה"ת עה"פ (ויקרא יט, לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", ועה"פ הנ"ל (במדבר ט, יד) וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ, וחיבר בין שני הפסוקים האלה שעניינם אחד והגר ג"כ עושה פסח ומספר ביצי"מ, וכתב דבר פלא, שהטעם שעושה הגר פסח ואומר עבדים היינו, כי שמא הוא מנשמות ישראל שהיו במצרים ונדחו לחוץ שם או אחרי יצי"מ. וכמו שבמצרים כל ההרוגים והילדים שנתמעכו מישראל היו נשמות חיצונות, ומיכה יוכיח. וגר שבא להיות אתכם ונטה שכמו לסבול העול עמכם זה ודאי הוא מנפש טהורה ולזה ואהבת לו כמוך כי ממקום שנאצלה נפשך נאצלה נפשו. וכתב: "וכי יגור אתכם גר ["יגור אתכם" היינו] שנראה לכם שהוא גר, לא תונו אותו לומר שעשיית הפסח הוא זכר ליציאת מצרים והוא לא היה במצרים לא הוא ולא אביו, לזה אמר לכם [לכאורה צ"ל: אתכם] גר, כי אתם אינכם יודעים, כי אולי היתה נשמתו מישראל ונדחה לחוץ ועתה חזרה, אם כן חוקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ".

עוד ראיתי מבארים, שבאמת הרי על כל אדם קשה כיצד הוא אומר "עבדים היינו" והוא עצמו לא היה עבד במצרים, אלא רק אבותיו. אלא ששני יסודות יש בזה: א. שחייב אדם לראות/להראות עצמו כאילו הוא יצא עתה משעבוד מצרים. ב. אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו וכו' משועבדים לפרעה במצרים. ובגרים [וכן שבט לוי, באם לא היה עליהם שעבוד וצרה כלל] אין את הטעם השני, אבל יש את הטעם הראשון [אם לא שנאמר שהטעם הראשון מתלא תליא בשני], דהיות שכעת הגר הוא מישראל, והוא חייב בכל מצוות הפסח וחייב גם בסיפור יציאת מצרים והנהגת חירות בלילה זה [עוד לפני שבאנו לדון באיזה לשון בדיוק יאמר] א"כ הוא ג"כ נכלל בחיוב לראות/להראות עצמו כאילו הוא יצא עתה משעבוד מצרים, ומטעם זה הוא אומר "עבדים היינו לפרעה במצרים". [ואולי יש לפלפל בזה לפי המקור לחיוב זה, האם הוא מהפסוק המובא בהגדה "ואותנו הוציא משם" או מהפסוק שהביא הרמב"ם "וזכרת כי עבד היית", ובגדרי חיוב זה, כמדומה שיש ע"ז מהגרי"ז].



גילוי נאות:
נעזרתי כאן הרבה בספר עיטורי חיים [שוורץ] פרשת בהעלותך.

[עזריאל ברגר]

לגבי רבי עקיבא - הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה כותב שיוסף אביו גר היה.
ומהלשון "בן גרים" לשון רבים יש להוכיח לכאורה שאף אמו גיורת היתה (וכמקובל בזמנם שפעמים רבות היה גר נושא גיורת, כדאמרינן בב"ק לגבי דמי-ולדות).

[צופה_ומביט]

בסדר הדורות כתב שרבי עקיבא היתה אמו מישראל, וזה לשונו:

בן יוסף [ויוסף היה] גר צדק מבני בניו של סיסרא. וביוחסין בסדר הדורות ר' טרפון אמר עליו אשריך אברהם אבינו שיצא ר' עקיבא מחלציך, וקשה הא בן גרים היה כיצד יצא מאברהם [א"ה: וקשה לומר שהכוונה על עצם זה שאביו נתגייר ונחשב בזה "זרע אברהם" כאילו ילדו, כי אומר "מחלציך", וצ"ע] ואולי אביו יוסף נשא בת ישראל. והכרח לזה כיון שהיה ראש ישיבה ועיבר שנים אם לא היה אמו מישראל לא הוה קרינן ביה מקרב אחיך.

ואולי פשוט לחיד"א שיחוס לישראל [העם או השבט] רק מצד האם אינו די לומר עבדים היינו, כי עיקר היחס הוא מצד האבא, אבל צ"ע שהרי באמו מישראל די לומר אפילו "אבותינו" כמפורש במשנה בביכורים, וכל שכן הכא לעניין שהוא נולד מיוצאי מצרים.

[הבאר ההיא]

אבל שיוכל הגר לומר "עבדים היינו" זה כבר חידוש נוסף שצריך מקור. ומשנה ערוכה שנינו בביכורים פרק א' שגר מביא ואינו קורא כי אינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ואמנם כתב הרמב"ם שאין הלכה כמשנה זו, אלא כירושלמי שגר עצמו מביא וקורא, אבל הטעם מבואר שם והובא ברמב"ם משום שאברהם נקרא אב המון גויים והוא אב לכל העולם [ובמיוחד לגרים] כי הוא לימדם אמונה [כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, ואכמ"ל], וכהסבר הרמב"ם הידוע באגרת, ועל כן יכול הגר לומר אשר נשבע ה' לאבותינו כי הארץ הובטחה כבר לאברהם. [וגם לגבי "לתת לנו" יש לומר כי הארץ ניתנה לזרע אברהם ולכל מי שיצטרף אליהם בגרות, ובפרט שהגר נחשב בנו של אברהם ונכלל בזרעו, כמו שכתב הרמב"ם באגרת כנ"ל, שיותר נחשב הגר זרע אברהם מאשר מי שרק נולד לזרע אברהם, עיי"ש וכתבתי כעת מהזיכרון].

ומה שאומר הגר "ארמי אובד אבי" שהוא יעקב [לפי רוב הפירושים] - מוכרחים לומר [לפי זה] היות שיש מפרשים דקאי על אברהם [רשב"ם, וצ"ב ההמשך וירד מצרימה ויהי שם לגוי, וילי"ש], א"כ הכתוב סובל פירוש זה, ולכן יכול גם הגר לאומרו. [דבכל כה"ג העניין אינו שהגר צריך סיבה כדי לומר, דהסיבה לומר היא מה שהוא יהודי כעת, והנושא הוא רק האם יש סיבה מוכרחת שהגר לא יאמר, וכל שאינו מוכרח שאי אפשר לגר לאומרו, אלא הלשון סובל פירוש כזה שגם הגר נכלל בו - יכול הגר לאומרו].
[ואולי ראיה לזה, שאפילו המשנה שאמרה שגר אינו קורא - לא אמרה מטעם שאינו יכול לומר "ארמי אובד אבי" [ואולי הפשוט יותר נקטה], ואולי הוא כי זה אפשר לפרש על אברהם, ומודה המשנה לסברת הירושלמי, אלא שטוענת שא"א מחמת כן לומר ברבים "לאבותינו", ויל"ע].

אמנם בתפילה אומר הגר אלוקינו ואלוקי אבותינו מהאי טעמא, ושם הרי מפרטים מיד גם את יצחק ויעקב, ויש לדחות שמפסיקים ואומרים בנפרד אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, ולא אומרים ברצף אלוקי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ועל כן אצל הגר - "אבותינו" מתייחס במסוים לאברהם, ועד כדי לדקדק עמו שיאמר "אלוקי אבי" [בלשון יחיד, דקאי רק על אברהם] לא הצריכו [לדעת הירושלמי, והמשנה חולקת כנ"ל].

נמצא שיש לנו סוגיה שעוסקת בדיוק בנושא הזה, אמירה של גר דברים שמתייחסים להיסטוריה של ישראל, ומבואר בסוגיה שכל אמירה שאין צידוק לשוני כיצד יכול הגר לומר אותה - אין לו לומר אותה, וגם אם הצטרף לכלל ישראל, אין הוא יכול "לדבר בשמם" ולומר "אבותינו" [אא"כ מדובר במה שאירע כבר לאברהם שאז גם הגר בכלל זה כי אברהם אב המון גויים, ובפרט הגר שהצטרף לאמונת אברהם כאברהם עצמו שהכיר את בוראו, והוא נדיב - ראש לגרים, כבגמרא סוכה].

1. כמדומני שיש אומרים שגם יצחק ויעקב הם אבות לכל העולם ואינני זוכר מי.

2. נ"ל דוחק לתלות הדין שבירושלמי בפי' שאינו מוסכם וגם אונקלוס הפשטן שהיה בזמן התנאים פי' להדיא שארמי אובד אבי הוא על לבן ויעקב, כמובן לגבי אותם ראשונים שפי' כך את הפסוק אין דוחק אבל לא יועיל לראשונים האחרים, ומענין שר"ת (תוס' ב"ב פ"א) דחה את הירושלמי מהלכה גם מחמת הקושיא מארמי אובד אבי ולא הציע את פי' רשב"ם אחיו, ובתשובות ופסקים מחכמי אשכנז סי' ס"א יש אריכות גדולה יותר בפלוגתת ר"ת ור"י ושם מנסה לתרץ שעיקר הקריאה היא מה שלפני ארמי אובד אבי וגם שם לא מוזכר כלל פי' רשב"ם.

3. הרי במקרא ביכורים אומר גם וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה, וע"ז לא יועיל לפרש ארמי אובד אבי על אאע"ה והרי זה ממש הנידון של 'עבדים היינו', אם לא כהצד הנ"ל שעיקר הקריאה זה מה שלפני ארמי אובד אבי.

[צופה_ומביט]

יישר כוח!
אין הכי נמי, מעלתו רק מחזק את הטענה שמה שהגר עצמו לא יכול לומר - וכשזו עיקר האמירה - אינו יכול לומר.

[הבאר ההיא]

אינני יודע אם אני מחזק, אני הבנתי בתשובות ופסקים הנ"ל שבאמת גר לא אומר את הכל וכיון שאת העיקר יכול לומר לכן יש עליו דין קריאה משא"כ אילו העיקר היה ארמי אובד אבי אז מי שאינו יכול לומראת העיקר אין עליו דין קריאה כלל, ומעתה כל שהרמב"ם לא פירש אחרת נראה שלדעתו גר אומר את כל המקרא ביכורים כולל סיפור יצי"מ בגוף ראשון וא"כ גם בליל הסדר יוכל לומר רק שבאמת עדיין קשה למה באמת יכול לומר כך.

שורש הטענה לומר שעיקר המקרא ביכורים הוא הגדתי היום וגו' הוא בביכורים פ"ג מ"ו (כך מהערת המהדיר לתשובות ופסקים הנ"ל) וצריך ללמוד שם היטב מה שהאריכו המפרשים בפסק הר"מ.

ובטעם הדבר יש לומר שעיקר המקרא ביכורים הוא ההודאה על א"י והפירות, ויצי"מ זה רק הרחבה של הענין בבחינת מתחיל בגנות אבל אינו עיקר הענין לעסוק ביצי"מ אלא בא"י.

[צופה_ומביט]

אינני יודע אם אני מחזק, אני הבנתי בתשובות ופסקים הנ"ל שבאמת גר לא אומר את הכל וכיון שאת העיקר יכול לומר לכן יש עליו דין קריאה משא"כ אילו העיקר היה ארמי אובד אבי אז מי שאינו יכול לומראת העיקר אין עליו דין קריאה כלל, ומעתה כל שהרמב"ם לא פירש אחרת נראה שלדעתו גר אומר את כל המקרא ביכורים כולל סיפור יצי"מ בגוף ראשון וא"כ גם בליל הסדר יוכל לומר רק שבאמת עדיין קשה למה באמת יכול לומר כך.

שורש הטענה לומר שעיקר המקרא ביכורים הוא הגדתי היום וגו' הוא בביכורים פ"ג מ"ו (כך מהערת המהדיר לתשובות ופסקים הנ"ל) וצריך ללמוד שם היטב מה שהאריכו המפרשים בפסק הר"מ.

ובטעם הדבר יש לומר שעיקר המקרא ביכורים הוא ההודאה על א"י והפירות, ויצי"מ זה רק הרחבה של הענין בבחינת מתחיל בגנות אבל אינו עיקר הענין לעסוק ביצי"מ אלא בא"י.

לא הבנתי את ההשוואה שעשיתם כאן. אדרבה, כתבתם שבמקרא ביכורים העיקר הוא ההודאה על א"י ולא סיפור יצי"מ, ולכן גר שייך בעיקר האמירה, ולכן אומר הכל, וכפי שכתבתם גם בהודעתכם הקודמת. משא"כ היכן שאת עיקר האמירה אינו יכול לומר - אינו בדין קריאה. א"כ במצות סיפור יציאת מצרים ובפרט בלשון עבדים היינו שהוא עיקר הסיפור למ"ד זה - מדוע גר חייב/יכול לאומרה?

וכאמור, זה בדיוק החילוק שטען הח"ח שיש בין הדברים, ואתם רק ביססתם את העניין ביתר דיוק והרחבה.

וחידוש לומר שלכו"ע עיקר האמירה הוא מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו. ואולי אפשר לומר כן על פי הצעת בעל הגדש"פ מדרש הגדה (ר"נ משכיל לאיתן, הגדה המכונה בטעות "הגדת המלבי"ם) לסדר ההגדה, עיי"ש. [ההצעה נדפסה בתחילת הגדש"פ כנסת ישראל חברון]. ולמעשה, האוה"ח הק' שהקשה את קושיית הח"ח - תירץ עליה בדרך של נסתר, מצד טומאת מצרים ושורשי הקדושה כנ"ל, והוא קרוב לומר שעיקר ההגדה הוא מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו. ואולי זו בדיוק הנקודה שהח"ח לא קיבל.

[הבאר ההיא]

אולי לא הסברתי את עצמי כראוי, אם נקבל את התי' שעיקר המקרא ביכורים הוא הגדתי היום (ולא ארמי אובד אבי) אז כמובן שאינו דומה לאמירת 'עבדים היינו' בליל הסדר, אבל לענ"ד המשמעות היא שהגר באמת אומר רק את הגדתי היום וגו' ולא אומר בכלל ארמי אובד אבי, כי אינני רואה טעם שאם עיקר הדבר נכון יהיה אפשר לומר אגב כן דברים לא נכונים, ולכאו' כזה דבר היה צריך להתפרש ברמב"ם ומדלא נתפרש משמע לכאו' שהגר אומר הכל וא"כ (אולי) ה"ה עבדים היינו.
אך לא עיינתי בפנים הרמב"ם והנו"כ ואינני שולל את האפשרות שהרמב"ם סבר כך.

מש"כ שבביכורים העיקר הוא א"י זה לבאר את האפשרות שהגדתי היום הוא העיקר ומי שיכול לומר רק את זה יש עליו דין מקרא ביכורים, אבל כל זה טוב רק אם באמת הרמב"ם סבר כך.

[שם_פה]

לגופו של עניין, האם בני שבטו של לוי יכולים לומר "עבדים היינו"
התייחס לכך, בספר 'נועם אלימלך' לפרשת יתרו, שם מוסיף פירוש ההגדה, ואלו דבריו:

"להיות שאנו אומרים בנוסח ברכת הגאולה: "הוציאנו מעבדות לחירות, ומשעבוד לגאולה, ומאפילה לאור גדול" ונעיין בהשינוי לשון למה בא להורות.
ונראה היות שכל אחד הבין מעלת הגאולה ההיא לפי מדרגת גלותו שהיה בו. דהיינו מי שהיה עובד בחומר ובלבנים הקשה הכיר טובות הבורא ברוך הוא בהוציאו משיעבוד הקשה. ויש אשר לא שעבדו בהם כמו שבטו של לוי אלא שהיו מוכנעים כעבדים והבינו מעלת הגאולה על אשר יצאו בה לחירות. ויש אשר היו במעלה העליונה ולא חשבו לזה ולא לזה, רק עיקר מגמתם היה שיגאלו למען יעבדו השם יתברך בלי שום מניעה, כי בהיותם במצרים במקום הטומאה היה הענן והחושך של מסך המבדיל עליהם ואחר כך כשיצאו אור נגה עליהם להוסיף עליהם בעבודה הולך ואור למעלה למעלה זה היה עיקר שמחתם בצאתם ממצרים.
ולזה בא השינוי לשון למדרגה אחת אמר "משעבוד לגאולה", וכנגד הב' אמר "מעבדות לחירות", וכנגד החלוקה הג' אמר "מאפילה לאור גדול".

סימנתי את דבריו, שמבהירים כי שבט לוי אכן לא היו ב'שעבוד' ולא נכללו בעבודת הפרך, אבל היו 'כנועים כעבדים', כי העבדות היא מנטליות שאינה בהכרח קשורה עם השעבוד הפיזי, ואמירת 'עבדים היינו' מתייחסת אף היא לעבדות המנטלית, שממנה יצאנו לחרות, ועליה אנו מודים באמירת "הוציאנו מעבדות לחרות".

[גביר]

א.
יעוין בספר תורה תמימה שמות יב כח שהביא ממכילתא כן עשו אף משה ואהרן עשו כן, וכתב [שם אות ריב] דהו"א דכיוון שהיו משבט לוי שלא השתעבדו במצרים ממילא אינם חייבים במצוות הפסח קמ"ל דחייבים.
ומשמע שכוונתו שממשה ואהרן למדים לכלל שבט לוי ובאמת לולא הכתוב שם 'כן עשו' הו"א דכהנים ולווים אינם חייבים בפסח.

ב. בליל הסדר השתא היו לנו אורחים כהנים וממילא עלתה שאלה זו, ואמרנו שיתכן שאף על פי שלא היו משועבדים בכל מלאכה בשדה מכל מקום היו מחויבים בעבודות קלות יותר, כמו שמצינו אצל יוסף בבית פוטיפר שהיה עבד ומלאכתו היתה לעשות חשבונות וכיוצא [כמבואר בתרגום אונקלוס בראשית לט יא על הכתוב לעשות מלאכתו -למבדק בכתבי חושבניה].
וזכר לדבר הגמ' פסחים קטז. דאמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי.
ועבודתו של דרו היתה עבודה קלה - מרקיד ביה כובי - ליצן בבית משתאות לפירוש רש"י או מנענע כלים שיש בהם יין לפירוש הערוך [כמבואר בגמ' ב"ק צז. וב"מ סד:] ואף על פיכן בעי ליה לאודויי ולשבחוי, ומבואר מכאן שאפילו על שחרור מעבדות שאין בה שיעבוד קשה כל כך יש להודות ולשבח, ואפשר שעבדות מסוג זה היתה מוטלת גם על שבט לוי
[ואולי האי גופא קמ"ל רב נחמן ומשום הכי שאל את דרו עבדיה דווקא].

[ונתנו ידידים]

אבל שיוכל הגר לומר "עבדים היינו" זה כבר חידוש נוסף שצריך מקור. ומשנה ערוכה שנינו בביכורים פרק א' שגר מביא ואינו קורא כי אינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ואמנם כתב הרמב"ם שאין הלכה כמשנה זו, אלא כירושלמי שגר עצמו מביא וקורא, אבל הטעם מבואר שם והובא ברמב"ם משום שאברהם נקרא אב המון גויים והוא אב לכל העולם [ובמיוחד לגרים] כי הוא לימדם אמונה [כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, ואכמ"ל], וכהסבר הרמב"ם הידוע באגרת, ועל כן יכול הגר לומר אשר נשבע ה' לאבותינו כי הארץ הובטחה כבר לאברהם. [וגם לגבי "לתת לנו" יש לומר כי הארץ ניתנה לזרע אברהם ולכל מי שיצטרף אליהם בגרות, ובפרט שהגר נחשב בנו של אברהם ונכלל בזרעו, כמו שכתב הרמב"ם באגרת כנ"ל, שיותר נחשב הגר זרע אברהם מאשר מי שרק נולד לזרע אברהם, עיי"ש וכתבתי כעת מהזיכרון].

ומה שאומר הגר "ארמי אובד אבי" שהוא יעקב [לפי רוב הפירושים] - מוכרחים לומר [לפי זה] היות שיש מפרשים דקאי על אברהם [רשב"ם, וצ"ב ההמשך וירד מצרימה ויהי שם לגוי, וילי"ש], א"כ הכתוב סובל פירוש זה, ולכן יכול גם הגר לאומרו. [דבכל כה"ג העניין אינו שהגר צריך סיבה כדי לומר, דהסיבה לומר היא מה שהוא יהודי כעת, והנושא הוא רק האם יש סיבה מוכרחת שהגר לא יאמר, וכל שאינו מוכרח שאי אפשר לגר לאומרו, אלא הלשון סובל פירוש כזה שגם הגר נכלל בו - יכול הגר לאומרו].
[ואולי ראיה לזה, שאפילו המשנה שאמרה שגר אינו קורא - לא אמרה מטעם שאינו יכול לומר "ארמי אובד אבי" [ואולי הפשוט יותר נקטה], ואולי הוא כי זה אפשר לפרש על אברהם, ומודה המשנה לסברת הירושלמי, אלא שטוענת שא"א מחמת כן לומר ברבים "לאבותינו", ויל"ע].

1. כמדומני שיש אומרים שגם יצחק ויעקב הם אבות לכל העולם ואינני זוכר מי.
2. נ"ל דוחק לתלות הדין שבירושלמי בפי' שאינו מוסכם וגם אונקלוס הפשטן שהיה בזמן התנאים פי' להדיא שארמי אובד אבי הוא על לבן ויעקב, כמובן לגבי אותם ראשונים שפי' כך את הפסוק אין דוחק אבל לא יועיל לראשונים האחרים, ומענין שר"ת (תוס' ב"ב פ"א) דחה את הירושלמי מהלכה גם מחמת הקושיא מארמי אובד אבי ולא הציע את פי' רשב"ם אחיו, ובתשובות ופסקים מחכמי אשכנז סי' ס"א יש אריכות גדולה יותר בפלוגתת ר"ת ור"י ושם מנסה לתרץ שעיקר הקריאה היא מה שלפני ארמי אובד אבי וגם שם לא מוזכר כלל פי' רשב"ם.

1 הוא ברמב"ן ב"ב פא. כדי לענות על 2 דמשו"ה גרים יכולין לקרות ארמי אובד אבי משום דכל האבות הם כאברהם. (ועיי"ש שפוסק כר"י שרק גר מבני קיני שנטל חלק בארץ יכול לקרות והיינו משום הבעיה של לתת לנו.)

[צפנת פענח]

מתוך קובץ עץ חיים החדש - חוברת ניסן תשפ"ד

[צופה_ומביט]

גם אני חשבתי השנה על רעיון זה, שעיקר ה"עבדים היינו" של שבט לוי היה העבדות של אחיהם משאר השבטים, ששבט לוי נשא עמם בעול כפשוטו, [שעל כן אומרים שבט לוי "עבדים היינו" - כלל ישראל, ששבט לוי הוא חלק מהם ולא הפריד עצמו מהם כמי שלא אכפת לו ולא נוגע לו ח"ו], וגם חש בעבדות אחיהם שהם עצמם בעבדות ["הרגל של אשתי כואבת לנו"], וגם סבלו בעצמם במצרים - את הצער הנורא שהיה להם על עבדות אחיהם שזה כאב ממש להם עצמם, וביותר שלא היו עמם באותה הצרה ממש שזה היה להם קשה מנשוא, לראות את אחיהם סובלים והם לא, ואף לא יכולים לעזור להם להקל מסבלם.

ואת הרעיון הזה למדתי והכרחתי מבני משה, ולא רק מדברי אהרן למשה לגבי אשתו ובניו "על הראשונים אנו מצטערים" שהוא שאלה עתיקה [גם אצלי] הלוא שבט לוי לא עבדו במצרים ואשתו ובניו של משה לא יעבדו [שזה אפשר להסביר גם מצד בית האסורים שיימצאו בו, וככפל הפסוקים ולשונות חז"ל בכל מקום ש"ארץ מצרים" לחוד ו"בית עבדים" לחוד, כך בפסוק אנכי, וכך ב"נשמת", ועוד, ש"ארץ מצרים" היינו הגרות בארץ לא להם (ופשוט שהכוונה בהכרח וכפיה, דאל"כ מי מונע מהם לצאת משם ולהפסיק להיות גרים), ו"בית עבדים" היינו העבדות, ואלו בעצמם שני החלקים של הגזירה בברית ביה"ב, גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם], אלא בעיקר מהמדרשים שמשה שלח את יתרו חזרה לארצו לפני מתן תורה [לשיטות שבא לפני מת"ת] כי "לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר", ומי שלא סבל עם ישראל במצרים לא ישמח איתם במתן תורה, ע"כ דברי המדרשים, וא"כ קשה מדוע את בניו שלו לא שלח משה בחזרה, ובמה זכו הם להיות במתן תורה [לשיטה זו] הרי גם הם לא סבלו עם ישראל במצרים אלא היו במדין מלידתם ועד עתה כשבאו עם סבם לאחר היציאה ממצרים ולפני מתן תורה.
ומוכרחים לומר שגם הם סבלו - ממה שאחיהם בצער. ולגבי בני משה זה פשוט, שהרי משה עצמו לא רק שהיה משבט לוי אלא הרבה יותר מזה, היה נחשב כנכדו של פרעה וגדל כבן המלך בארמונו, ועכ"ז מה כתוב בו - ויצא אל אחיו, שהרגיש את האחוה אליהם ועמם, וירא בסבלותם, וכדברי רש"י נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם, ובמדרשים שהיה נושא עמם בעול כפשוטו ואומר מי יתנני תחתיך וכו', ולבסוף כשראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו קם עליו והרגו, והלוא זו כל הסיבה שמשה היה במדין מעיקרא ודייקא שם נולדו בניו ולא במצרים, שעל כן משם הגיעו כעת עם סבם יתרו, שזו כל הסיבה שיתרו הוא חותנו, וזו כל הסיבה שלא היו במצרים, הכל כי משה ברח למדין כי הרג את המצרי כשראה אותו מכה איש עברי מאחיו [שוב לשון האחוה] = צערו וסבלו של משה בצער אחיו וסבלם. א"כ פשוט שכך היתה התחושה והחינוך בביתו של משה במדין, להצטער בצער אחיהם שבמצרים, וכך הצטערו בניו וזה היה שעבודם וסבלם עם ישראל במצרים.

וממילא יש לומר שכל שבט לוי כך, ועל זה הם אומרים "עבדים היינו", וכנ"ל שהוא קודם כל מחמת תחושת האחוה שלהם על כלל ישראל שעבדים היו, ואומרים בלשון רבים על כללות העם, ושנית שהם עצמם סבלו במצרים - ובמה? במה שאחיהם עבדים, ושבט לוי הרגיש זאת ממש כאילו הם עצמם עבדים, וזהו "עבדים היינו לפרעה במצרים" שאומרים שבט לוי.

[צופה_ומביט]

רעיון נוסף שחשבתי השנה היה כידוע מהמפרשים [בעיקר בביאור "ואילו לא הוציא הקב"ה וכו' הרי אנו וכו'"] שהיה לפרעה בהם קנין עבדות [יש לעיין מאד מהיכן ומדוע, הרי הוא בעצמו השתלט עליהם בכוח ואלימות], ועד כדי שהקנין עבדות שהיה לפרעה בהם לא היה פוקע אם לא היה הקב"ה מוציאם - ואף אילו היו בורחים, ואפשר אפילו אם היה הקב"ה מוציאם בכוח בעל כרחו של פרעה בלי שישלח אותם פרעה והפה שאסר יהיה הפה שהתיר ויאמר קומו צאו מתוך עמי ושמצרים בעצמם יגרשו אותם, שעמדו המפרשים מדוע צריך לזה, ובמדרשים מבואר שהיה בזה עניין של הפה שאסר הפה שהתיר כנ"ל, ויש להסבירו שלא יהיו כעבד בורח או גזול מאדונו, אלא שיהיה כאן שחרור של האדון את העבד, שאז פוקעת העבדות לגמרי.
ועוד מעמיקים בזה שקנין העבדות נגע גם לתכונת ישראל, אם במובן נפשי, ואם במובן רוחני, שכל עוד היה למצרים קנין בהם היתה שולטת עליהם טומאת מצרים, וכיו"ב הסברים שיסודם אחד: הקנין וחלות העבדות ושעבוד שהיה למצרים על ישראל.
והחלק הזה יש לומר שהיה גם לשבט לוי. שאמנם לא היה עליהם שעבוד גשמי, וגם שעבוד רוחני יש לומר שלא היה להם, על פי הפסוקים [יחזקאל כ, ונרמז בסוף יהושע] ומדרשים [מכילתא בא פרשה ה] שטומאת מצרים התבטאה אצל ישראל בעבודה זרה [ולא בעריות], והרמב"ם בסוף פ"א מהלכות ע"ז שמעולם לא עבד שבט לוי ע"ז במצרים ולא הפרו ברית מילה [גם למדרשים הסוברים ששאר ישראל כן], והיו ונשארו נאמנים לקב"ה תמיד, כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו [הגם שיש לומר שגם בהם נדבקה טומאת מצרים במידה ידועה], אבל קנין עבדות של מצרים כן היה להם, וזה היה שעבודם, ועליו הם אומרים "עבדים היינו לפרעה במצרים". [וגם מסביר מדוע הדגש "לפרעה", וכי מה אכפת למי היו עבדים, העיקר שסבלנו במצרים, ומה אכפת שיהיה כתוב שהיו עבדים "למצרים". אבל קנין העבדות היה כמובן לפרעה, ובפרט שכבר יוסף הקנה לפרעה את כל מצרים וכידוע].

[צופה_ומביט]

גם אני חשבתי השנה על רעיון זה, שעיקר ה"עבדים היינו" של שבט לוי היה העבדות של אחיהם משאר השבטים, ששבט לוי נשא עמם בעול כפשוטו, [שעל כן אומרים שבט לוי "עבדים היינו" - כלל ישראל, ששבט לוי הוא חלק מהם ולא הפריד עצמו מהם כמי שלא אכפת לו ולא נוגע לו ח"ו], וגם חש בעבדות אחיהם שהם עצמם בעבדות ["הרגל של אשתי כואבת לנו"], וגם סבלו בעצמם במצרים - את הצער הנורא שהיה להם על עבדות אחיהם שזה כאב ממש להם עצמם, וביותר שלא היו עמם באותה הצרה ממש שזה היה להם קשה מנשוא, לראות את אחיהם סובלים והם לא, ואף לא יכולים לעזור להם להקל מסבלם.

ואת הרעיון הזה למדתי והכרחתי מבני משה, ולא רק מדברי אהרן למשה לגבי אשתו ובניו "על הראשונים אנו מצטערים" שהוא שאלה עתיקה [גם אצלי] הלוא שבט לוי לא עבדו במצרים ואשתו ובניו של משה לא יעבדו [שזה אפשר להסביר גם מצד בית האסורים שיימצאו בו, וככפל הפסוקים ולשונות חז"ל בכל מקום ש"ארץ מצרים" לחוד ו"בית עבדים" לחוד, כך בפסוק אנכי, וכך ב"נשמת", ועוד, ש"ארץ מצרים" היינו הגרות בארץ לא להם (ופשוט שהכוונה בהכרח וכפיה, דאל"כ מי מונע מהם לצאת משם ולהפסיק להיות גרים), ו"בית עבדים" היינו העבדות, ואלו בעצמם שני החלקים של הגזירה בברית ביה"ב, גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם], אלא בעיקר מהמדרשים שמשה שלח את יתרו חזרה לארצו לפני מתן תורה [לשיטות שבא לפני מת"ת] כי "לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר", ומי שלא סבל עם ישראל במצרים לא ישמח איתם במתן תורה, ע"כ דברי המדרשים, וא"כ קשה מדוע את בניו שלו לא שלח משה בחזרה, ובמה זכו הם להיות במתן תורה [לשיטה זו] הרי גם הם לא סבלו עם ישראל במצרים אלא היו במדין מלידתם ועד עתה כשבאו עם סבם לאחר היציאה ממצרים ולפני מתן תורה.
ומוכרחים לומר שגם הם סבלו - ממה שאחיהם בצער. ולגבי בני משה זה פשוט, שהרי משה עצמו לא רק שהיה משבט לוי אלא הרבה יותר מזה, היה נחשב כנכדו של פרעה וגדל כבן המלך בארמונו, ועכ"ז מה כתוב בו - ויצא אל אחיו, שהרגיש את האחוה אליהם ועמם, וירא בסבלותם, וכדברי רש"י נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם, ובמדרשים שהיה נושא עמם בעול כפשוטו ואומר מי יתנני תחתיך וכו', ולבסוף כשראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו קם עליו והרגו, והלוא זו כל הסיבה שמשה היה במדין מעיקרא ודייקא שם נולדו בניו ולא במצרים, שעל כן משם הגיעו כעת עם סבם יתרו, שזו כל הסיבה שיתרו הוא חותנו, וזו כל הסיבה שלא היו במצרים, הכל כי משה ברח למדין כי הרג את המצרי כשראה אותו מכה איש עברי מאחיו [שוב לשון האחוה] = צערו וסבלו של משה בצער אחיו וסבלם. א"כ פשוט שכך היתה התחושה והחינוך בביתו של משה במדין, להצטער בצער אחיהם שבמצרים, וכך הצטערו בניו וזה היה שעבודם וסבלם עם ישראל במצרים.

וממילא יש לומר שכל שבט לוי כך, ועל זה הם אומרים "עבדים היינו", וכנ"ל שהוא קודם כל מחמת תחושת האחוה שלהם על כלל ישראל שעבדים היו, ואומרים בלשון רבים על כללות העם, ושנית שהם עצמם סבלו במצרים - ובמה? במה שאחיהם עבדים, ושבט לוי הרגיש זאת ממש כאילו הם עצמם עבדים, וזהו "עבדים היינו לפרעה במצרים" שאומרים שבט לוי.

אמנם ראה זה חדש מצאתי ראיתי בלימודי בספר [הנפלא החשוב והנצרך] מדרש הגדה עמוד לב, מביא מדרש מכת"י מתורה שלמה (שמות פרק א אות צט):

שבט לוי ידעו בה בתחבולת פרעה ואמרו אנחנו חולים. אחד אמר יש לי כאב בידי אחר אמר ברגלי, עשו כל היום [לבנה] אחת כתבו עליהם אחת. תפס הקב"ה על שבט לוי שלא היו שרוים בצער עם ישראל, שהשכינה עם ישראל בצער דכתיב עמו אנכי בצרה, ונאמר הושיעה ימינך וענני, בכל צרתם לא [לו] צר, והניח כל האילנות ונגלה על משה בסנה אמר בני בצער אף אני בצער. מיכן ידענו כל אדם שלא יהיה עם ישראל בצער לא יראה יום שמחתם. ועל זה לא נתן לשבט לוי נחלה עם אחיו, שנאמר על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו, על שלא צערו עצמם.

ויש לתאם הדברים עם החשבון דלעיל לגבי "עבדים היינו" של שבט לוי ולגבי קבלת התורה שלהם.

וכעי"ז להלן שם בתו"ש אות קלו מאותו מדרש כת"י:

שבט לוי ידעו ערמתו ואמרו אנחנו היום חולים ולא הודיעו לישראל על זה לא היה ללוי חלק כו' על זה אמר הקדוש [ברוך הוא]: לוי שלא השתעבד עם ישראל בעבודת פרעה ישתעבדו בכלי המשכן בכתף ישאו.

[מעניין שנדרש "בכתף ישאו" לגנאי, היפך משמעות הכתובים. ואכן מביא שם מיד מהדר זקנים: "אכן שבטו של לוי היו חכמים ולא רצו לעשות עבודה לפי שידעו שעתידין לשאת את הארון ומתוך כך היו בני חורין" (והוא ע"ד כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א)].

יש לצרף לכאן גם את דברי הרמב"ן (במדבר ג, יד):

והנה לא היו שבט הלוים כשאר השבטים כי מבן חדש ומעלה לא היו רק עשרים ושנים אלף (להלן פסוק לט) ומבן שלשים שנה כלם שמנת אלפים (להלן ד מח) והנה לא יגיעו מבן עשרים שנה ומעלה לחצי שבט מישראל הפחות שבכלם, ועדין לא נשאו הארון שתהיה הקדושה מכלה בהם, וזה תמיה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה' כשאר כל העם. ואני חושב שזה חזוק למה שאמרו רבותינו (תנחומא וארא ו) כי שבטו של לוי לא היו בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך, והנה ישראל אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזרת מצרים כמו שאמר (שמות א יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, וכאשר נאמר עוד בגזרת אם בן הוא והמיתן אותו וירב העם ויעצמו מאד (שם פסוק כ), כי היה הקב"ה אומר נראה דבר מי יקום ממני או מהם, אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ ולא עלו למעלה כשאר השבטים.

וכעי"ז ציין התורה שלמה (שם אות קלו) שכתב המנחת יהודה ויצא כט, לא בשם הר"מ מקוצי.

[צופה_ומביט]

עוד מביא שם במדרש הגדה ממדרש תהלים בובר פרק פא חידוש גדול שגם בני יוסף לא נשתעבדו במצרים:

הסירותי מסבל שכמו, מהו כפיו מדוד תעבורנה, וכו' ורבנן אמרי מדוד משעבוד מצרים, ללמדך שלא נשתעבדו בניו של יוסף במצרים, כמה דאת אמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), מה בכור שור אין עושין בו עבודה, שנאמר לא תעבוד בבכור שורך (שם טו יט), אף זרעו של יוסף לא נשתעבדו במצרים, ואין דוד אלא שעבוד מצרים, שנאמר בשבתנו על סיר הבשר (שמות טז ג), ומתרגמינן על דודא דבשרא, מלמד שכשנפטרין לילך לבתיהם היו בוזזים על שוקי מצרים, שנאמר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם (במדבר יא ה), וכתיב בשבתנו על סיר הבשר (שמות טז ג), ובני יוסף לא משתעבדין ולא יושבין על סיר הבשר, אלא היו בעלי תריסין ובעלי מלחמות, הוא אומר בני אפרים נושקי רומי קשת (תהלים עח ט), לפיכך נאמר הסירותי מסבל שכמו.

וכן הביא שם מהש"ך עה"ת (שמות יג, יז):

בני אפרים היו מזרע המלוכה ולא היו בשעבוד משום כבודו של יוסף, והיו גיבורים, שנאמר בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב.

ומלבד מה שגם זה יש לחשבן עם הנ"ל בענין מתן תורה, וכן מה הפסידו בגלל שלא היו בצער עם ישראל, עוד קשה עצם הדבר, הלוא מפורש בקרא "אשר לא ידע את יוסף", מר כדאית ליה. ואכן, בהדר זקנים הנ"ל [בהודעה הקודמת] שבני לוי לא היו בשעבוד, כתב: "עוד י"מ לפי שראה פרעה את יעקב שהיה איש האלהים ולא רצה להטריח לוי לשאת ארונו אמר פרעה איך אטריחנו אני. ואי קשייא לך גם יוסף לא נשא ארונו, י"ל לפי שהיה מלך חלק לו כבוד כי היה בנו, ועתה פסקה מלכותו". וצ"ע.

עכ"פ נמצא ששבט לוי ושבט יוסף לא היו משועבדים במצרים, שבט לוי בגלל חכמתם וקדושתם - ולכן עסקו בתורה, ושבט יוסף משום שהיו מזרע המלוכה - ולכן עסקו במלחמות.

[גביר]

א.
יעוין בספר תורה תמימה שמות יב כח שהביא ממכילתא כן עשו אף משה ואהרן עשו כן, וכתב [שם אות ריב] דהו"א דכיוון שהיו משבט לוי שלא השתעבדו במצרים ממילא אינם חייבים במצוות הפסח קמ"ל דחייבים.
ומשמע שכוונתו שממשה ואהרן למדים לכלל שבט לוי ובאמת לולא הכתוב שם 'כן עשו' הו"א דכהנים ולווים אינם חייבים בפסח.

ב. בליל הסדר השתא היו לנו אורחים כהנים וממילא עלתה שאלה זו, ואמרנו שיתכן שאף על פי שלא היו משועבדים בכל מלאכה בשדה מכל מקום היו מחויבים בעבודות קלות יותר, כמו שמצינו אצל יוסף בבית פוטיפר שהיה עבד ומלאכתו היתה לעשות חשבונות וכיוצא [כמבואר בתרגום אונקלוס בראשית לט יא על הכתוב לעשות מלאכתו -למבדק בכתבי חושבניה].
וזכר לדבר הגמ' פסחים קטז. דאמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי.
ועבודתו של דרו היתה עבודה קלה - מרקיד ביה כובי - ליצן בבית משתאות לפירוש רש"י או מנענע כלים שיש בהם יין לפירוש הערוך [כמבואר בגמ' ב"ק צז. וב"מ סד:] ואף על פיכן בעי ליה לאודויי ולשבחוי, ומבואר מכאן שאפילו על שחרור מעבדות שאין בה שיעבוד קשה כל כך יש להודות ולשבח, ואפשר שעבדות מסוג זה היתה מוטלת גם על שבט לוי
[ואולי האי גופא קמ"ל רב נחמן ומשום הכי שאל את דרו עבדיה דווקא].

תימוכין לכך שהלווים הועסקו בתפקידי מנהל וכיו"ב ישנם בדברי המדרש [במדבר רבה יח טו] -

"וישכן ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים" זה היה קרח שהיה קתליקוס לביתו של פרעה והיו בידו מפתחות האוצרות שלו

אפשר שקרח אמנם הגיע למשרה בכירה, אך בעצם העסקתו כגזבר לא היה יוצא דופן, ואף שאר הלויים הועסקו בעבודות מסוג זה.