עושה חדשות כתב:וראיה לדבר מד' המשנ"ב בסי' רנג סקל"ב בשם המג"א שהתיר לכאו' כנ"ל, ותמה בזה החזו"א ואוקמיה לה באופן שהקדירה גם אינה על האש וכו' ולהנ"ל א"ש בפשיטות.
ז"ל החזו"א (לז,י) - ובמ"ב בשם אחרונים להקל כל זמן שלא נצטנן לגמרי, ובב"י הביא בשם הרשב"א להקל אפי' אם הקדירה על הכירה, ונראה דדוקא בכירה גרופה וקטומה דאל"כ אסור להחזיר והמים חמין שנטל מכירה אסור להחזיר לאותה כירה וכש"כ לכירה אחרת ואיך יתן המים לקדירה שע"ג כירה שאינה גרופה, ואף בכירה גרופה אין היתר אלא אם המים היו ג"כ ע"ג כירה או סמוכין לכירה במקום שיס"ב אבל אם היו טמונים אסור דהו"ל מחליף מהטמנה לשהי' וכן אם היו במקום שאין יס"ב אף שהן עדיין חמין שיס"ב מחום בישולן אסור דמקום שאין י"ס לא חשיב שיהוי והו"ל משהה בתחלה בשבת.
(ויל"ע עוד במשנ"ב שם סקע"א וסקע"ג לגבי מלח).
וצ"ע בלשונו של
רבינו ירוחם (שהוא מקוה"ד) אם משמע כן. ז"ל (ני"ב ח"ג) - כתב הרש"בא בספר תורת הבית בהלכות שבת מניחים כלי שיש בו מים חמין ע"ג חרס שיש בו מים חמין כדי שיהו עומדין בחמימותן ומזה הטעם נהגו הנשי' לתת מן הכלי שיש בו מים חמין לתוך קדירה של תבשיל כשצמק הרבה ממה שצריך ואפילו כשהקדרה עומדת על הכירה. והר"ן גם כן נטה להתיר ע"כ.
אבל לפני כן כ' רי"ו שם על נשים שטומנות מים חמין שהוא טעות גמור וכו', וניכר לכאו' שיש קצת חיסרון בדבריו, האם מישהו יכול לבדוק במהדורה החדשה?