א.
הושענא אלף פעמים ?
יותר מאלף פעם ! ! אנו אומרים בסוכות את המילים ה,ש,ע, הושע נא , הושיע וכדומה,
אבל מה בעצם אנו אומרים ? 1 הושע = ישועה –הרגיל . 2- אך אחרים אמרו ,הושע מלשון =פנייה כמו "וישע אל הבל, שהשם יפנה אלינו ,ואז מסתדר יפה עם כפל הלשון ,שאומרים " הושע נא - והושיעא נא" =תפנה נא תשעה אל תפילתינו – ותושיענו ,
ומה עם - הנא, נא הזה ? אז הפירוש הרגיל= עתה, והשני =בבקשה, ואולי לכן אומרים פעמיים: לפני ואחרי ,בכל פעם למשמעות שונה ,ואסמכיה אקרא = והסמיכו לכך את הפסוק :קל נא רפא נא לה,
והתרגום במקום מפרש:בבעו אסי כען יתה - דהיינו: הראשון לשון בקשה והשני לשון עתה.
ב.
צריך ספר תורה ! או אין צורך בס"ת כי האלמימבר"א מספיקה,
אחרי מוסף ? ואולי - אחרי קריאת התורה: גם זה לא מקובל,כי המקובלים קבעו - אחרי ההלל.
אבל אסור להיכנס ! נכון - והיום מ ו ת ר .
כל הנל זה לעניין ההושענות .
1. מנהג הגאונים להקיף הבימה:
כשעליה ספר תורה, "ואנו בספרד נהגו ראשונינו דור אחר דור,להעמיד סת עג התיבה וכו". והב"ח כתב "ומוציאים סת מההיכל( הארון) ומעלים על האלמימבר"א ( הבימה),
והסברם - שהקריאה בסת נחשבת כהקרבת קורבן במזבח,,,,והבימה היא דוגמת המזבח שבמקדש" , וכך גם מפורש בטור ובשוע.
בדעת רמבם מחלוקת:
לכאורה לדעתו די בבימה = תיבה. וזל : וכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע,,,,כדרך שהיו מקיפין את המזבח זכר למקדש" ,
והרמבם - כלל אינו מזכיר את העלאת ס"ת לתיבה.
אך הביכורי יעקב חולק - ומסביר שלרמבם ש"תיבה" הכוונה עם סת, דהיינו תיבה שבה יש סת.
אבל נוסח זה של הרמבם מופיע ברבים מהראשונים ,מבלי להזכיר סת, והיראים כתב במפורש " צריך להקיף: את הארון או דבר אחר..
וגם הבן איש חי כותב " יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת,אעפ שאין עליה ס"ת . כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה !
ג. , אחרי הלל או קריאת התורה או בכלל בסוף אחרי מוסף ?
בסדר ר עמרם מביא שנהגו לאומרם אחר מוסף. וכך נהגו רשי ותלמידיו ואחרים בתקופת הראשונים. וכך נראה גם מדברי המחבר בשוע. ובב"ח מביא ראייה למנהג זה מהמקדש - ששם היו מקיפין אחר קרבן מוסף ותפילת המוספין, ויש שחלקו עכ,
ומעניין שיש מי שרצה להוכיח זאת מתרגום שני על מ ג י ל ת א ס ת ר ג,ח, ויאמ המן למלך.. שכתוב בו :
"בחמשא עסרא ביה מטללין מטלין אגר בתיהון ונפקין לבוסתננא ומשמטין לולבננא וקטפין אתרוגנא ...
.....ועלין לבי כנישתא וקריין בסופריהון ומצליין וחדיין והדרין בהושענא ושוררין ומרקדין היך גדיין ..
דהיינו קודם קריאת התורה אחכ תפילה ( מוסף), אחכ הושענות.
אך יש ראשונים המצטטים את רס"ג שלדעתו יש לאומרם אחרי הקריאה "ואחכ מחזירין הסת לארון ומתפללים מוסף". והטור מסכים לכך בנימוק ש " מנהג טוב הוא,כדי שלא להוציא הספר שלא לצורך... " ,[ כדי לא להוציא פעם נוספת ספר תורה לחינם, ].
אבל - בסידור רס"ג עצמו משתמע - שהיו אומרים זאת אחרי ההלל. וזה המנהג שהשתרש היום בעקבות דיעות המקובלים - הארי וכו, עפ תורת הסוד. ואחכ מצאו עוד דעות גם עפ נגלה.
מה שמעניין שגם אלו שאומרים הושענות לפני מוסף (לפני או אחרי קרה"ת) , גם הם מביאין ראייה מסדר העבודה במקדש ועפ הגמרא ביומא - ניסוך המים היה בתמיד שחרית ולדעה שזקיפת הערבה היתה בעת
ניסוך המים יוצא שזה היה לפני מוסף.
ד. כוהנים או ישראלים ?
ההקפות במקדש היו רק עי הכוהנים כך לרשי ותוספות (סוכה מד), שהרי אין זר נכנס בין האולם למזבח. והיום שכולם מקיפין - זה רק לזכר שעשו הכוהנים,
לרמבם ולחזקוני - במקדש כל ישראל נהגו כך, ומובן לכך שהיום כולם מקיפין, והחזקוני כתב במפורש "שהיו זוקפין הערבה בצד המזבח, ומשם נוטלין אותה כל העם,וסובבין את המזבח משמע ש ז ר קרב לגבי המזבח" .
ולמעשה כותב האור זרוע - שכך " כל ישראל גדולים וקטנים...ומקיפין.. ( אין בירושלמי שלנו, ונמצא בילקוט שמעוני).
וטעם ההיתר שביום הושע"ר זה מותר לזר להיכנס וכו נידון במפרשים (אולי אחכ).
בשל תקלה טכנית כאן המשך הנושא הוא ב "הושענא אלף פעמים. והאלמימבר"א גם היא טובה. חלק ב". בקישור
viewtopic.php?f=31&t=60605