בשם החזו"א מסרו שסתימה זמנית בשיניים חוצצת לטבילה, אמנם הגריש"א והגרשז"א וכו' הקלו אם הסתימה קבועה ל' יום, והמקור לשיעור זה הוא מהדימוי לדיני קשר של קיימא בשבת, כפי שחידש בחלקת יואב, ראה אריכות במובא כאן מס' שערי טבילה.
אלא דמ"מ נקטו ששיעור ל' יום צריך להיות בין הטבילה להסרת הסתימה, ולא סגי במה שהסתימה קבועה בשיניים ל' יום משעת הנחתה. וצ"ע דלכאו' לגבי קש"ק אין הדבר תלוי אלא בקביעות הקשר בשעת קשירתו, ולא במידת הזמן הנותר עד למועד התרתו. וכבר עמד בזה שם משמיה דהגרש"ז ולא תירץ.
עוד שמעתי בשם אחד המורים, דאפי' אם סגי בל' יום משעת הסתימה ולא בעי' ל' יום משעת הטבילה, מ"מ צריך ל' יום מהשעה שהוחלט להשאיר את הסתימה, וא"א לצרף בזה ב' זמנים. וכגון אם קבע הרופא סתימה בפה מתוך מטרה להסירה אחרי עשרים יום, ולקראת סיום הזמן הנ"ל בא עת הטבילה ונוצר חשש לחציצה, אז כעת מחליטה האשה שלא לפנות לרופא להסיר את הסתימה הזמנית לפני שיעברו עוד כ' ימים. ואמר המורה הנ"ל דזה לא מהני.
וגם זה לא התברר לי, האם בקשר של קיימא כך הדין, וכגון אם קשר מעיקרא ודעתו להתירו אחרי כ' ימים, וכשהגיע המועד נמלך והשאיר את הקשר לעשרים יום נוספים, האם נימא דאכתי ל"ח קשר של קיימא כי אין צירוף בין שני הזמנים הנ"ל, ולא יהיה בהתרתו בשבת איסור דאו'. וצ"ע.