מוקצה שיבש

[כדכד]

הגמ' ביצה כו: שמוקצה שיבש מותר אף אם אין הבעלים מכירים בו ומובא שהירושלמי סובר בהיפך.
היש"ש שם אומר שהר"ן אומר שקיי"ל כתלמודא דידן נגד הירושלמי.
העירו שבר"ן לפנינו ליתא. אולי נמצא בר"ן בהקשר אחר? אולי באופן כללי לפסוק כבבלי נגד הירושלמי?

[כדכד]

כעת ראיתי בטור השלם מהד' שירת דבורה וכעי"ז בטור השלם שבב"י הביא את דברי הגמרא בתלמוד הבבלי והפוסקים וכתב בסוף "וכתב הר"ן כל זה" ואחר כך הביא ש"ואע"ג דבירושלמי.. נקטינן כתלמודא דידן" באופן שהיחוס לר"ן הוא מה שכתב לפני כן
אולם בדפוסים מאוחרים השתבשו וכתבו "וכתב הר"ן על זה ואע"ג דבירושלמי"... מה שנראה כי דברי הר"ן הם מה שכתוב בהמשך היחס לירושלמי.

מעתה, אולי היש"ש ראה את הב"י בדפוסים מאוחרים ולכן טעה לחשוב שהר"ן הוא שכתב שנקטינן כתלמודא דידן נגד הירושלמי?

[בברכה המשולשת]

מעתה, אולי היש"ש ראה את הב"י בדפוסים מאוחרים ולכן טעה לחשוב שהר"ן הוא שכתב שנקטינן כתלמודא דידן נגד הירושלמי?

תלוי מה זה דפוסים מאוחרים.
המהרש"ל נפטר לפני הב"י, כך שכל הדפוסים שהוא יכול היה לראות יצאו לאור עוד בחיי הב"י.

[כדכד]

לפי מה שהבנתי בדפוס הראשון היה כתוב נכון
בדפוסים שאחר כך השתבש ותוקן שוב במהדורות שציינתי.
אם היה יותר מדפוס אחד בחיי הב"י והמהרש"ל אז אולי המהרש"ל ראה את השני ולא את הראשון

[כדכד]

גם הלשון שמובא ביש"ש בשם הר"ן הוא כמעט אותו לשון של הבית יוסף שם
מה שמחזק את ההשערה שהכונה לאותו מקור