הנה הרמ"א הביא תשובת מהר"י מינץ שממה שהתירו "לא תגזול" משום שמחה (לחטוף אוכל מליל ראשון דפורים עד לילה השני), הוא הדין שיש להתיר "לא ילבש" משום שמחה, ולכן אפשר ללבוש הפרצופין שיש בהם משום לא ילבש.
והרמ"א עצמו הוסיף ע"ז דא"כ הוא הדין דיש להתיר גם איסור שעטנז דרבנן משום שמחה, ולכן היקל ללבוש מלבושי שעטנז דרבנן משום שמחה.
והיה מקום להבין שאין השמחה בעצם מה שעושים "כעין עבירה" [רק "כעין" כמובן, שהרי הותר הדבר משום שמחה כמו שהאריכו מהר"י מינץ והרמ"א] אלא בלבישת הפרצופין, אלא שמשום איזה סיבה היו הפרצופין המצויים עשויים משעטנז.
אלא שבהלכות בשר וחלב סימן פז מובא בשם היש"ש שנהגו בפורים לאכול עוף בחלב שקדים (ועיי"ש אם צריך להניח חלקי שקדים בסמוך להיכרא), הרי דהיה מנהג לעשות צורה "כעין עבירה" בפורים.
נמצא שמצאנו ד' "עבירות" בפורים:
א. לא תגזול
ב. לא ילבש
ג. שעטנז
ד. בשר וחלב
ושמא המשותף לכל העבירות הללו שהינם באים להבדיל, בין שלו לשל חבירו, בין אנשים לנשים, בין צמר לפשתים, בין בשר וחלב.
וכיון ש"אם אין דעת הבדלה מניין", הרי מאימתי שאנו מאבדים את הדעת "עד דלא ידע" שוב איננו מבדילים בין הדברים.
ומסתמא יש כאן גם עניינים נסתרים של "ויעבור מרדכי" - שעבר על דת של תורה, וכן עשתה אסתר "ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת" - עד עכשיו באונס מכאן ואילך ברצון.
האם כתבו על זה?