הנה מעיקר הדין המוצא אבידה צריך לקחתו ולהכריז עליו ולשמרו עד שימצא בעל האבידה. ובימינו מתוך ריבוי החומר ביתו של כל אחד היה צריך להיות מלא עם מציאות ממציאות שונות. ולמעשה אין אנו לוקחים את האבידה הביתה. אבל הכרזה עדיין אפשר. והכוונה, שהרבה פעמים מוצאים ספרים במקומות ציבוריים, אם זה בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אם זה מרפאות וכיוצא, שיש עליהם שם בעלים ואין שום פרט אחר.
חשבתי אם כן, שאשכול זה ישמש כבמה להכריז אבידות, והיינו שבשורת הנושא כל אחד יכתוב את שם בעל האבידה, ובאשכול עצמו את האבידה. וכך נזכה לקיים מצות עשה דאורייתא לפחות באופן חלקי. וקריינא דאיגרתא... על כן אהיה כמתחיל במצוה
רמב"ם סדר עבודה, השייך לר' ישראל מאיר סילבר, נמצא בבית כנסת יד שלום בשכונת מעלות דפנה