והנה יש בזה ב' נסים א' מהנרות, וגם מה שנצולו מן העכו"ם, וא"ש מש"כ התוס' סוכה ד' מ"ו ע"א ד"ה הרואה ע"ש וקשה לתירוצם דאמאי לא תיקנו לשומע קריאת המגילה שיברך ג"כ זה. ובזה א"ש דהרואה מברך רק על הנס שניצול מעכו"ם ולא על הנס של הנרות. ובזה א"ש מה שכ' רש"י ז"ל בסוכה הנ"ל דגבי נר חנוכה מברך תחלה שהחיינו ואח"כ שעשה נסים וכן מבואר במס' סופרים ובגמ' דמגילה ד' כ"א ע"ב גבי מגילה מבואר להיפך דשהחיינו מברך לאחר שעשה נסים אך כאן קאי הנסים על שני הדברים על הנרות ועל הימים ובפורים הברכה רק על המגילה, ונ"ל דעכשיו שבטלה מגילת תענית נשאר רק מן הנרות ומשום מצוה ולכן לא נהגו לפרסם וגם ברכת הרואה לא נהגו.
וכ"כ בתשובה בשו"ת צפנת פענח החדשות ח"ג סי' טז.
וצ"ע טובא, שהרי בגמ' [ר"ה יח, ב] פליגי אם בטלה מגילת תענית או לא, ולא מצינו דכל דין ברכת הרואה תלוי בפלוגתא זו.
וביותר דמסקנת הגמ' [שם יט, ב] והלכתא בטלו והלכתא לא בטלו קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר יומי. וכ"כ השו"ע [סי' תקעג, א] וז"ל, הלכתא בטלה מגלת תענית, וכל הימים הכתובים בה מותר להתענות בהם וכל שכן לפניהם ולאחריהם, חוץ מחנוכה ופורים שאסור להתענות בהם בעצמם, אבל לפניהם ולאחריהם מותר.
וא"כ מבו' דלענין חנוכה ופורים לא בטלה מגילת תענית.