א. דעת הרמב"ם [ספר המצוות עשה קמב, קצח; הל' מלוה ולוה א, ב; ה, א] ששתיהן מצוות עשה.
ב. הרמב"ן [השגות לספר המצוות שרש ששי; דברים טו, ג] והסמ"ג [הקדמה ד"ה ואחרי כן] השיגו עליו על שתי מצוות אלו, שאינן מצוות עשה אלא לאו הבא מכלל עשה.
ג. הראב"ד [הל' מלוה ולוה ה, א] השיג על הרמב"ם לענין 'לנכרי תשיך', אך לענין 'את הנכרי תגוש' לא השיג. והעירו על כך המרכבת המשנה [שם א, ב] ועי' שרשי הים [שם ה, ב ד"ה והנה הראב"ד].
אך בדברי שולחן ערוך הרב ראיתי כעין סתירה הפוכה, בהלכות ריבית [סעיף עה] כתב בסתמא כדעת הרמב"ם:
ומאידך בהלכות הלואה [סעיף ב] כתב:ומצוה מן התורה ליקח רבית מן הנכרי ואסור להלוותו בחנם שנאמר לנכרי תשיך כלומר תשוך זו מצות עשה ליקח ממנו נשך ולא להלוותו בחנם
הרי שהזכירו רק כ'יש אומרים'. וצ"ע.ולנכרי יש אומרים שמצות עשה לנגוש ולהצר לו שנאמר את הנכרי תגוש זו מצות עשה ולא רשות: