"ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה. הענין, דאמרו ז"ל, בישראל מחשבה טובה מצטרפת למעשה, מחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה. ובאומות אינו כן, רק מחשבה רעה מצטרפת למעשה ומחשבה טובה אינה מצטרפת למעשה. והא, 'הקדוש ברוך הוא אינו בא בטרוניא עם בריותיו' (עבודה זרה ג, א), ולמה העמיד הקדוש ברוך הוא נביאים לאומות העולם, כדי שלא יאמרו אילו העמדת לנו נביאים (כמשה היינו עובדים להקב"ה - במדבר רבה יד, לד). אך הביאור, כי בהמסרו יצחק את נפשו על קידוש שמו יתברך, ומאז והלאה הוקבע לטבע קיים באומה הישראלית להימשך אחרי רצון ההשגחה מעומק הלב ולמסור נפשם ורוחם על קידוש שמו יתברך, כאשר עשו אבותינו באלף החמישי והשישי כידוע, עד כי כעת יוקשה על נפש הישראלי מה זה נסיון להאשל הגדול צור מחצבתינו אברהם ויצחק. וכן כתב הרמב"ם בהלכות גירושין, שמפני זה גט המעושה, על פי דין הוי, הואיל שנפש הישראלי חשוקה לרצון השם באמת. לכן אם מחשב הישראלי לעשות מצוה ונאנס ולא עשה, מצטרפת למעשה, כי המחשבה נתעצמה וחקוקה בנפש הישראלי, ומצדו אין עיכוב כלל. אבל חשב לעשות רעה, היא רק כפורחת והבל נדף, שעלה במחשבתו מאיזה סיבות שונות, אבל זה אינו מרצונו הטוב והאמתי. לא כן באומות העולם, "נפשם איותה רע" (משלי כא, י), "ורשע תאות נפשו" (תהלים י, ג), ואם יחשוב בטוב, זה אינו חקוק אצלו, רק עלה מאיזה סיבה, אבל לא נתעצמה בנפשו כלל.
ומשמע שאמנם יסוד המציאות של רצון הנפש הישראלי המבוארת בדברי הרמב"ם הל' גירושין הורתה ולידתה בשעת העקידה,
אך לעומת זאת ראה בדברי המשך חכמה ריש פרשת וישלח (לב, ו)
יעו"ש. וצריך תלמוד."ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה. לא אמר "גמל" כדלקמן "והגמלים" (פסוק ח). דהענין כי "האלקים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים" (קהלת ז, כט). כי תחילת הבריאה היה כי יטה עצמו לצד הטוב תמיד, רק היצר הרע הוא מסית בפני עצמו. אמנם כאשר 'בא הנחש על חוה והטיל בה זוהמה', שנתערבבו הטוב והרע בו בעצמו, וכמו דתרגם אונקלוס "מניה למידע טב וביש", עד שג' אבות ביררו וזיקקו, כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק עשו, עד שבא יעקב והיה מטתו שלמה, כדאמרו ז"ל בשבת (קמו, א, ספרא בחוקותי ב, ח). ועצם נפש הישראלי נוטה לטוב, רק שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות מעכב (ברכות יז, א), ולכן מהני כפיה במצוות כדברי רמב"ם פרק ב' מגירושין. והרע הוא ענין בפני עצמו, לא כעשו וחבריו אומות העולם, שנפשם איותה רע",
אשמח לקבל מקורות נוספים בענין דברי הרמב"ם,
בפשטות מבינים שנקודה זו התחדשה במעמד הר סיני שפסקה זוהמתן.