הנה מבואר ברמב"ם (פי"א מהל' עדות ה"ו) דבפסולי עדות דרבנן (כגון הבזויים וכו') - אינם נפסלים לעדות אלא רק אחרי שהכריזו עליהם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, וכל העדויות שהעידו קודם לכן - כשר. ורק בפסולי עדות דאורייתא פסולים גם בלי הכרזה.
וצ"ע להלכה למעשה איך קיי"ל בזה, דבמשך כל הדורות מצינו להרבה מגדולי הפוסקים בשאלות ותשובות שדנו בהרבה פסולי עדות, וכגון בפסול 'האוכל בשוק - דדומה לכלב ופסול לעדות' (קידושין מ, ב), ולא מצאנו בפוסקים שהדגישו ענין זה - שהני מילי (לפוסלו) היכא דהכריזו עליו.
ובפרט בזה"ז שלא שמענו מעולם שהכריזו על אדם שפסול הוא לעדות מדרבנן, וא"כ אטו כיום אין צריך לחשוש לקחת עד לחופה בפסול דרבנן, כיון דלא אכריזו עליה.
ונבוך אני בדין זה, ואודה מאד לכל מי שיאיר עיניי בפרטי דין זה.