שלהי מס' מכות - שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור"ע מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו',] בזכריה כתיב: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו.
למה ר"ע היה מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה? האם כל נבואה לטובה יש להתיירא שלא תתקיים? ולמה באמת קיום נבואתו של אוריה הוא ערובה לכך שתתקיים נבואת זכריה? נאמרו הרבה נבואות של פורענות והרבה של נחמה ולא שמענו שקיום פורענות מסויימת הוא סימן לקיום עתידי של נחמה אחרת, והדק"ל מה ענין אוריה אצל זכריה. ומסתמא כבר ביארו בזה המפרשים כל צורכו, אשמח למ"מ.