עץ הזית כתב:זו לא מחלוקת תנאים?
אליהו בן עמרם כתב:עץ הזית כתב:זו לא מחלוקת תנאים?
אדרבה. ילמדני היכן?
עזריאל ברגר כתב:אליהו בן עמרם כתב:עץ הזית כתב:זו לא מחלוקת תנאים?
אדרבה. ילמדני היכן?
לא תנאים אלא אמוראים - פסחים עב,ב, והרמב"ם (סוף פ"ב מהלכות שגגות) פסק כמ"ד שחייב חטאת.
אליהו בן עמרם כתב:לכאו' בנתכוון לאכול מצה לשם מצוה - ועלה בידו ואכל רקיק מקמח תפוחי אדמה - יקבל שכר על מחשבתו שבאה לידי מעשה, או על מעשהו.
ומצד שני - בנידון דידן שעלה בידו חמץ - יצטרך לכאורה כפרה על מה שבפועל אכל חמץ.
היתכן, שעל אותו מעשה, גם יקבל שכר וגם יתחייב בכפרה?
ובפרט לפי דברי רבינו הגרי"ז זצ"ל (בכתבים נזיר כ"ג) - שבנתכוון לאכול חזיר ועלה בידו בשר טלה - צריך כפרה על מעשהו ולא על מחשבתו גרידא.
ואולי הו"ה בנתכוון לאכול מצה לשם מצוה ועלה בידו רקיק תפוח אדמה, שמקבל שכר על מעשהו ולא רק על מחשבתו.
ולפי זה מה יהיה בנידון דידן? איך נגדיר את מעשהו, שבפועל אכל חמץ? האם מעשהו - מעשה מצוה או מעשה עבירה?
עץ הזית כתב:עזריאל ברגר כתב:אליהו בן עמרם כתב:עץ הזית כתב:זו לא מחלוקת תנאים?
אדרבה. ילמדני היכן?
לא תנאים אלא אמוראים - פסחים עב,ב, והרמב"ם (סוף פ"ב מהלכות שגגות) פסק כמ"ד שחייב חטאת.
א. זו כן מחלוקת תנאים (והמחלוקת בין הלישנות היא כאיזה תנא פוסק ר' יוחנן).
ב. מדוע פשיטא לך לדמות זאת דווקא לצלי ונותר שפסק הרמב"ם שחייב, ולא למל בשבת תינוק שזמנו במוצאי שבת במקום תינוק שזמנו בשבת שפטור מפני שזמנו בהול אע"פ שלא עשה מצוה?
עץ הזית כתב:עזריאל ברגר כתב:אליהו בן עמרם כתב:עץ הזית כתב:זו לא מחלוקת תנאים?
אדרבה. ילמדני היכן?
לא תנאים אלא אמוראים - פסחים עב,ב, והרמב"ם (סוף פ"ב מהלכות שגגות) פסק כמ"ד שחייב חטאת.
א. זו כן מחלוקת תנאים (והמחלוקת בין הלישנות היא כאיזה תנא פוסק ר' יוחנן).
ב. מדוע פשיטא לך לדמות זאת דווקא לצלי ונותר שפסק הרמב"ם שחייב, ולא למל בשבת תינוק שזמנו במוצאי שבת במקום תינוק שזמנו בשבת שפטור מפני שזמנו בהול אע"פ שלא עשה מצוה?
עושה חדשות כתב:נתכוין לאכול מצה ועלה בידו ירק, יש לו שכר טוב על כוונתו ואפילו על מעשהו, וא"א לטעון כנגדו היה עליך לבדוק שזה מצה ולא ירק, כי מה איסור יש באכילת ירק. (ואולי אם ע"י אכילת הירק וטעותו שהוא מצה הרי נמנע מאכילת מצה אחרת, אבל אין האשמה באכילת ירק כי אם במה שלא בדק אח"כ או קודם לכן). אבל אם עלה בידו חמץ, ויש עליו טענה למה לא נזהר ולמה לא בדק, מהיכ"ת שיקבל שכר על כך שסבר שזה מצה, הרי היה עליו לברר ולבדוק שזה מצה ולא חמץ. (אולי עדיין יל"ד בכסבור שהוא מצה ועלה בידו נבילה, שזה ב' ענינים נפרדים, אבל מצה וחמץ לכאו' נראה כנ"ל).
ואמנם כ' הרמב"ן בפרשת ויקרא "הקל הכתוב על החוטא באלו להביא קרבן עולה ויורד, ויתכן שהטעם וכו' בטומאת מקדש וקדשיו מפני שהוא טועה בדבר מצוה, כי הכהן האוכל קדשים והבא למקדש להשתחוות או להקריב קרבן עוסק הוא במצוה ודעתו לשמים, ולפיכך אף על פי שחטא בהעלמת הטומאה ריבה לו הכתוב כפרות", ובאמת זה טעם להקל עליו ולהרבות בכפרתו, וכפי שהביאו מהסוג' של טעה בדבר מצוה, (ואולי יש גם ענין של 'בהול' כמבואר שם), אבל שכר טוב על מצוה כאשר שגג ונכשל בה עצמה במה שהיה לו להיזהר, מהיכ"ת.
עושה חדשות כתב:נתכוין לאכול מצה ועלה בידו ירק, יש לו שכר טוב על כוונתו ואפילו על מעשהו, וא"א לטעון כנגדו היה עליך לבדוק שזה מצה ולא ירק, כי מה איסור יש באכילת ירק. (ואולי אם ע"י אכילת הירק וטעותו שהוא מצה הרי נמנע מאכילת מצה אחרת, אבל אין האשמה באכילת ירק כי אם במה שלא בדק אח"כ או קודם לכן). אבל אם עלה בידו חמץ, ויש עליו טענה למה לא נזהר ולמה לא בדק, מהיכ"ת שיקבל שכר על כך שסבר שזה מצה, הרי היה עליו לברר ולבדוק שזה מצה ולא חמץ. (אולי עדיין יל"ד בכסבור שהוא מצה ועלה בידו נבילה, שזה ב' ענינים נפרדים, אבל מצה וחמץ לכאו' נראה כנ"ל).
אליהו בן עמרם כתב:עושה חדשות כתב:נתכוין לאכול מצה ועלה בידו ירק, יש לו שכר טוב על כוונתו ואפילו על מעשהו, וא"א לטעון כנגדו היה עליך לבדוק שזה מצה ולא ירק, כי מה איסור יש באכילת ירק. (ואולי אם ע"י אכילת הירק וטעותו שהוא מצה הרי נמנע מאכילת מצה אחרת, אבל אין האשמה באכילת ירק כי אם במה שלא בדק אח"כ או קודם לכן). אבל אם עלה בידו חמץ, ויש עליו טענה למה לא נזהר ולמה לא בדק, מהיכ"ת שיקבל שכר על כך שסבר שזה מצה, הרי היה עליו לברר ולבדוק שזה מצה ולא חמץ. (אולי עדיין יל"ד בכסבור שהוא מצה ועלה בידו נבילה, שזה ב' ענינים נפרדים, אבל מצה וחמץ לכאו' נראה כנ"ל).
ומה יהיה הדין, אם נתכוון לאכול מצה ועלה בידו חמץ, והוא "מתעסק" באכילת החמץ?
א"נ דלא אמרינן ביה דחייב "שכן נהנה".
האם מתן שכרו על כוונתו הטובה יהיה תלוי אי נקטינן כהרעק"א בסי' ח' - דגם "מתעסק" בעי כפרה?
עזריאל ברגר כתב:אליהו בן עמרם כתב:עושה חדשות כתב:נתכוין לאכול מצה ועלה בידו ירק, יש לו שכר טוב על כוונתו ואפילו על מעשהו, וא"א לטעון כנגדו היה עליך לבדוק שזה מצה ולא ירק, כי מה איסור יש באכילת ירק. (ואולי אם ע"י אכילת הירק וטעותו שהוא מצה הרי נמנע מאכילת מצה אחרת, אבל אין האשמה באכילת ירק כי אם במה שלא בדק אח"כ או קודם לכן). אבל אם עלה בידו חמץ, ויש עליו טענה למה לא נזהר ולמה לא בדק, מהיכ"ת שיקבל שכר על כך שסבר שזה מצה, הרי היה עליו לברר ולבדוק שזה מצה ולא חמץ. (אולי עדיין יל"ד בכסבור שהוא מצה ועלה בידו נבילה, שזה ב' ענינים נפרדים, אבל מצה וחמץ לכאו' נראה כנ"ל).
ומה יהיה הדין, אם נתכוון לאכול מצה ועלה בידו חמץ, והוא "מתעסק" באכילת החמץ?
א"נ דלא אמרינן ביה דחייב "שכן נהנה".
האם מתן שכרו על כוונתו הטובה יהיה תלוי אי נקטינן כהרעק"א בסי' ח' - דגם "מתעסק" בעי כפרה?
מתעסק באיסורי אכילה - חייב חטאת.
ואולי זהו גם חלק מהחילוק שבין שני תינוקות לבין צלי ונותר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 306 אורחים