הודעהעל ידי אור עולם » ו' יולי 09, 2021 2:08 pm
עתה נשוב אל שיטת רב יהודה בכתובות. לכאורה, נסתר רב יהודה מדברי המשנה שם, כי בפשיטות דיני "הכל מעלין" נאמרו בלא הגבלות זמנים ומצבים, ולדברי רב יהודה ישנו איסור לעלות לא"י בזמן הגלות.
ובעל כרחנו נאמר כי למד ר"י שהמשנה בכתובות דברה רק בזמן שישראל יושבים לבטח בארצם, והמקדש עומד איתן על מכונו.
אשר על כן, נקל לומר כי באותו זמן עליו דברה המשנה ישנה אף מצווה בדיורים בירושלים דווקא, והיא שורש דין "הכל מעלין לירושלים".
ובזאת העלנו נפקותא לדינא משיטת רמב"ן. כי אולי אפשר לומר שלמד רמב"ן כי על אף שדין "הכל מעלין לארץ ישראל" קיים הוא בכל הזמנים מחמת המצווה העומדת לעד, אך דין "הכל מעלין לירושלים" הוא רק בזמן הבית כשישנה מצווה בכך. זהו חידוש עצום, אך בכך סילקנו את תמיהתנו על ראיית רמב"ן מהמשנה בכתובות.
ובדרך אחרת אפשר לומר, כי גם בזמן החורבן, קדושתה ומעלתה היתירה של ירושלים לא זזה ממקומה, וכשם שראינו לאורך כל הדורות את התשוקה הבלתי פוסקת לכונן את עפרה של ארץ ישראל בכלל, ולפקוד את עיר אלוקינו בפרט, עד שנזכה לשוב אל מעלת אבותינו ונראה בעינינו בשוב ה' את שבותנו ובבניין היכלנו. ומכח זה קיים ועומד הוא דין "הכל מעלין לירושלים". הוכחת רמב"ן לפי דברינו עתה היא, כי במשנה שם ראינו שמכח מצוות העלייה לארץ נובע דין "הכל מעלין עליה", ובאמת גם שורש "הכל מעלין לירושלים" הוא במצווה, רק מצוות העלייה לירושלים תלויה היא במצב משתנה של קיומו של המקדש, ובכל זאת גם בעת חורבנו נותר ה'עניין' בעלייה ירושלימה, אך מצוות ישוב הארץ שאינה תלויה בדבר, נצבת היא לעד.
הנה הקשה בספר 'אור החיים' הקדוש על דברי רמב"ן, וז"ל: "והורשתם את וגו' וישבתם וגו'. רש"י ז"ל פירש... ורמב"ן ז"ל פירש שהמצוה היא וישבתם ... ונראה פשט הכתוב כדברי רש"י ממה שגמר אומר כי לכם וגו' לרשת אותה, ואם הישיבה היא המצוה היה לו לתלות בעיקר המצוה ולומר כי לכם וגו' לשבת בה". עכ"ל.
רוצים אנו להוסיף כעת נדבך נוסף בדעת רמב"ן. אפשר לומר שלמד רמב"ן, כי ב' חלקים ישנם במצוות ישוב הארץ: א- ירושתה וכיבושה מיד האומות. ב- הישיבה והמגורים בה. שני חלקים אלו קשורים הם זה בזה, שורש המצווה הוא לטהר את הארץ מן הטומאה ומן הטמאים כיאה לארץ הקודש (וראה במה שהאריך רמב"ן בפירושו עה"ת בפרשת אחרי מות על הפסוק "ותטמא הארץ"). ועל כן ציוונו הא-ל לסלק ממנה את האומות היושבות בה, ושאנו זרע הקודש נדור בה.
על כן קרא הכתוב לעיקר המצווה בשם "ירושה" משורש ולשון התנחלות ושליטה, וממנה מסתעפות מצוות הכיבוש והורשת הגויים, ומצוות הישוב והדירה.
זהו בדיוק לשון הפסוק: "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה". הורישו את הגויים ושבו בארץ, על מנת שתירשוה.
בכך סרה תלונת 'אור החיים' מעל רמב"ן.
נוסיף, שכך נראה אף משאר המקראות שהביא רמב"ן כסייעתא לדבריו: "עלה רש" ו"עלו ורשו את הארץ", בהם נאמרו לשונות ירושה ולא ישיבה.
חידוש גדול טמון בדברינו אלו. העולה מהם הוא כי עיקר המצווה היא הירושה, והישיבה היא סניף ואמצעי.
אם אמת הדבר, באנו לעומק נוסף בשיטת רב יהודה בכתובות. כי למד רב יהודה שבזמני גלות וחורבן, בזמן שגברה יד צרינו עלינו, וירד כוחנו לעפר, אין לנו מצוות ירושה כלל, וממילא אף מצוות ישוב נסתלקה.
הדברים מחודשים, אמנם יש לי סייעתא לזה מדברי שו"ת ריב"ש אך עדיין לא כתבתי א"ז.