מתוך המאמר:
מיקום ארץ מדיין ומלחמת מדיין
עוצמת השאלה מגיעה מכך שבראש הלומד ארץ מדיין היא הרחק מערבות מואב, כמו שמשמע אצל משה רבנו הרועה את צאן יתרו (ממדיין) במדבר סיני. ואם כן, לא יתכן שהולכת השבויים והשלל מארץ מדיין לערבות מואב תיקח פחות מיום.
אמנם בספר במדבר, מדיין נשמעת סמוכה מאוד למקום ישראל בערבות מואב, באזור פעור. אם בעצת זקני מואב וזקני מדיין ההולכים יחדיו לבלעם, ואם בעצת בלעם לשלוח יחדיו את בנות מואב ("וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב"[1]) עם בנות מדיין ("וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית"[2], "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה'"[3]).
ובמדרש תנחומא מבואר דתרי מדיין הוו (לא, סימן ג):
"וישלח אותם משה אלף למטה:
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: נקם נקמת בני ישראל, אתה בעצמך. והוא משלח אחרים. על שנתגדל במדין, אמר: אינו דין שאני מציר להם, שעשו בי טובה. המשל אומר: באר ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן.
ויש אומרים: שאינה זו אותה מדין שנתגדל בה משה, שזו בצד מואב והיא חריבה עד עכשיו."
ובאמת כבר האריכו שהמדיינים הם קבוצת שבטי מדבר[4] אשר היו פרוסים בכמה מקומות, אם בדרומה של א"י ואם במזרחה. נתון זה גם מוכרח מכך שבפרשת מטות בנ"י נוקמים במדיין והורגים כל זכר, ופתאום בימי השופטים, מדין חוזרים שוב ובגדול (שופטים ו):
"וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים: וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל ... כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם יבאו [וּבָאוּ] כְדֵי אַרְבֶּה לָרֹב וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ לְשַׁחֲתָהּ"
אלא שעולה מכל זה, שבני ישראל נקמו והרגו כל זכר במדיינים אשר היו באזור פעור, ומהם לקחו השלל והכלים.
וכן מבואר בדברי יהושע (יג, כא) בתיאורו את מלכי מדין הנהרגים במלחמה הנ"ל כ'נסכי סיחון':
"וְאֶת נְשִׂיאֵי מִדְיָן ... נְסִיכֵי סִיחוֹן יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ... הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב"
אם אכן הם שכנו בקרבת ערבות מואב, מובן היטב שזמן חזרתם לא יארך מיום אחד והכלים עדיין בני יומן[5] (ואולי אף תבשילי גיעולם עדיין טרי בכליהם).
________________________________________
[1] במבדר כה, א.
[2] שם שם ו.
[3] שם לא, טז.
[4] עיין במאמרו הנפלא של ידידי הרב שמואל בן שלום ב'פשטות המתחדשים' גיליון ח' עמוד 81 (במדור 'הערות והארות').
[5] ועיין עוד במה שהביא הצל"ח (חולין יז.) מספר אור חדש לתרץ על שאלת הרמב"ן עה"ת (במדבר לא, כג) – מדוע הוזהרו על גיעולי נכרים רק במלחמת מדיין ולא הוזהרו קודם לכך במלחמת סיחון ועוג:
"ועיין בספר אור חדש שהביא תירוץ על קושית הרמב"ן בשם א"ז הגאון ז"ל על פי מה דאיתא במסכת ע"ז (כה.): כשם שעמדה חמה ליהושע כך עמדה חמה למשה במלחמות סיחון ועוג. והנה בודאי בשעת מלחמה לא בשלו, שהיו טרודים במלחמה, וכיון שהמלחמה נמשך מעת לעת לכל הפחות כ"ד שעה, ע"ש במס' ע"ז, א"כ ממילא כל הכלים נעשו אינן בני יומן והיו כולם נותן טעם לפגם לכך לא הוצרכו הגעלה, מה שאין כן במלחמת מדין שלא נמשכה המלחמה כ"ד שעות והיו להם כלים בני יומן, ולכך נאמר להם דין הגעלת כלים במלחמת מדין ולא במלחמת סיחון ועוג."