עושה חדשות כתב:בדיני שמים מצינו בחז"ל שיש מהלך של קטיגור וסניגור
ולכאו' לא מצינו כעי"ז במלכותא דארעא, לא בחו"מ ולא בעונשי ב"ד,
שיהיו ב"ד מעמידים מקטרג ומליץ וכו'
וקצ"ע.
בברכה המשולשת כתב:הרה"ג איתמר ורהפטיג, במאמרו " 'עד קרבן' במבט ההלכה", ספר היובל לרי"ד סולובייצ'יק
בברכה המשולשת כתב:בספרי כתבתי בס"ד כך:
באשר לגוף משפטי העוסק באכיפת החוק, דהיינו הפרקליטות והתביעה הכללית, הרי שלא מצאנו כל מקור לעצם קיומו של מבנה ביצועי מעין זה בהלכה. פתיחתם של הליכים הלכתיים בנושאים פליליים מצויה היתה, ככל הנראה, בידי הנפגעים ומשפחותיהם (על מעמדם של קרבן העבירה ומשפחתו בהקשר זה, יעויין בהרחבה בדברי הרב דוד ניסני, במאמרו " 'עין תחת עין'- ממש או ממון? על מעמדו של הנפגע בהליך הפלילי", גליון פרשת השבוע של מכללת שערי משפט והמחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, גליון מס' 347, פרשת אמור תשס"ט: "במשפט העברי יש לנפגע ולמשפחתו מעמד של ממש בהליך הפלילי... הנפגע או משפחתו יוזמים את האשמת העבריין ודורשים ממנו את תשלום הקנס, והם מקבלים את כספי הקנס. דומה שאין במקרא אף לא דוגמה אחת לענישה בגין עברה שבין אדם לחברו שהמאשים אינו הנפגע או משפחתו אלא גוף משפטי חיצוני האחראי על אכיפת החוק, כגון בית הדין, המשמש תובע בעברות שבין אדם למקום"), או בידי העדים, על-פי העניין, ובמקרה הצורך בידי השוטרים (הכפופים לבית הדין המקומי, כמפורט בפרק הראשון), או בידי עובדי ציבור אחרים (הכפופים למלך ולטובי העיר, לפי העניין, כגון חיילים) שאין זה תפקידם העיקרי, אך לא היה קיים גוף שלטוני עצמאי. (ויעויין עוד בהרחבה בדברי הגאון רבי מנשה קליין בשו"ת משנה הלכות, חלק ט, בחלקו השני של סימן שצו, לגבי היחס בין חובת בני משפחה לפתוח בהליכים פליליים לבין חובת הציבור). אמנם, יעויין בדברי הרה"ג נפתלי בר-אילן, בספרו הנ"ל, פרק מח, סעיף רמג, עמ' 1197 – 1198, שנטה למצוא ביסוס הלכתי לפרקליטות ואגפיה, אך יש להעיר על דבריו שכל המקורות המצויינים בדבריו עוסקים במקרים בהם בית דין מדרגה נמוכה עורך בירור מקדים לפני הדיון בבית הדין הגבוה יותר או נוגעים ליצוג של הציבור ע"י מיופה-כח בפני בית הדין בנושאים ממוניים (וכפי שהערנו גם לעיל, בפרק הראשון). לפיכך, נראה יותר לומר כי אין יסוד הלכתי לעצם קיומה של הפרקליטות והתביעה הכללית (בייחוד לאור הסכנה לחירות הציבור והפרטים המצויה בפעולותיו של גוף מעין זה, (בעל תקציב נפרד וחסר כל מנגנון בקרה ישיר, ואכמ"ל). אמנם, כפי שהעיר לי הרה"ג שי דאום שליט"א, אין כל מניעה הלכתית להקמת אגף מיוחד בתוך המסגרת המשטרתית שיתמקד בפתיחת הליכים פליליים, בייחוד לאור כפיפותה של המשטרה למערכת בתי הדין, כמפורט לעיל, וכפי שהציע הרה"ג איתמר ורהפטיג, במאמרו " 'עד קרבן' במבט ההלכה", ספר היובל לרי"ד סולובייצ'יק, עמ' רמד-רסו, בעמ' רנ.
בהקשר זה, יש לזכור כי ניהול הליכים פליליים על-פי ההלכה (אחרי שנפתחו), כמו גם ביצוע הענישה, מופקד בידי בתי הדין עצמם, כאשר למלך יש סמכות שיורית מסויימת בתחום הפלילי (כמפורט לעיל), וממילא אין צורך בגוף משפטי נפרד המתמקד בתחום זה.
בברכה המשולשת כתב:ד. מצ"ב מש"כ בס"ד בספרי בזה (ומן הסתם לא ימצא חן בעיני כתר"ה).
שש ושמח כתב:בברכה המשולשת כתב:ד. מצ"ב מש"כ בס"ד בספרי בזה (ומן הסתם לא ימצא חן בעיני כתר"ה).
השאלה איננה האם הנכתב ימצא חן בעיני מישהו או לא. השאלה היא האם בנכתב ישנה הוכחה כל שהיא לטיעון המרכזי שלך שא"א לחדש תפקידים לשלטון, ועל זה התשובה היא שלילית, בחלק שהעלית אתה אפי' לא טוען שיש ראיה לדבריך אלא רק שאין ראיות נגדך.
ובעצם החלק שהעלית בכלל לא דן בשאלה המרכזית, שהיא האם אפשר לקבוע מכח סברא מה הם תפקידי השלטון מאז ומעולם [והאם אפשר לחדש תפקידים לשלטון מכח הסכמת העם], אלא דן באיזה טיעון מוזר שכאילו תפקידי השלטון נקבעים לפי מנהגי הגויים. [ודרך אגב אכתוב שגם הטיעון שמי שלומד השקפות מהגויים עובר על ובחוקותיהם לא תלכו מוזר לדעתי. האיסור הוא לחקות את הגויים, אין איסור להשתכנע מטיעוניהם].
בברכה המשולשת כתב:מצ"ב מש"כ בס"ד בספרי
שש ושמח כתב:בברכה המשולשת כתב:מצ"ב מש"כ בס"ד בספרי
גם שם אין שום מקור לשאלה הפשוטה: אם נניח שבזמן התנ"ך וחז"ל לא היתה "פרקליטות", והיום מוסכם על רוב הציבור שראוי לייסד מוסד כזה, ואין לנו מקור שדעת התורה שוללת מוסד כזה, והמנהג הוא שיש כח לציבור לתקן תקנות - האם החלטת רוב הציבור מאפשרת ומחייבת מוסד כזה? בשו"ע שלי [חו"מ סי' ב'] כתוב שאפשר [כמובן שתמיד תוכל לחלק חילוקים, אבל בעיני חילוקיך אינם הגיוניים], ולא ראיתי בדבריך שום מקור נגדי.
דברי הרמ"א שהבאת בהערה 11 הוצאו מהקשרם, וכן דברי החת"ס בהע' 12, ודברי בעל שבט הלוי בהע' 15.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 247 אורחים