ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג (המדרגה הראשונה: חומר דברי סופרים)
ד נתחייבנו מן התורה לקבל תקנות הנביאים והשופטים ולשמוע דברי חכמים ולהזהר בגדריהם, שנאמר (דברים יז, יא): "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", וגם כי הוזהרנו מן התורה לקיים עלינו להיות עושים ככל אשר יורנו. אכן מצות עשה מן התורה חמורה מדבריהם, מפני שהוזכר עיקר הדבר בספר תורת האלקים מפורש וצוה השם יתברך עליו בפרט. ויש דרכים וצדדים ימצאום שם דברי סופרים חמורים מדברי תורה, כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין פח ב): חומר בדברי סופרים מדברי תורה, שהאומר "אין תפילין" לעבור על דברי תורה - פטור, "חמש טוטפות" להוסיף על דברי סופרים - חייב. וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה (ברכות ד ב).
בעיקרון נראה שרבינו יונה מדבר כאן על החיוב לקבל תקנות דרבנן, ולשמוע להם בכל אשר יורונו.
אם כן קשה מאד מה מביא ממה שיש מיתה על דברי סופרים של ד' טוטפות, הרי שם ודאי ודאי אין זה תקנת חכמים אלא דין דאורייתא, ורק נקרא דברי סופרים בגלל שפירשוהו חז"ל ודרשוהו מהכתוב. אך מה הענין זה לזה?
דהיינו, איך בא רבינו יונה לחזק את החובה לציית לתקנות דרבנן, בכך שזקן ממרא נהרג על פירושם בתורה שבכתב? ולמה כללם בהדדי בשם דברי סופרים בשעה שעניינם שונה?
(חפשתי מקופיא בספרים שנתחברו על השערי תשובה ולא מצאתי)