ירושה שלא ע"פ התורה

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי לשאול:

שאלה:
יורשים ע"פ החוק, שיודעים שע"פ דין תורה לא מגיע להם אלא לאחרים [כולם חילונים, ורוצים ע"פ חוק, ולא מודעים כלל לדין תורה], מה הדין?

מצורפת תשובה שקבלנו מרב אחד, מה דעתכם?

למעשה:
אם אף אחד לא מערער (וזאת הנחת היסוד), וכולם הסכימו לחלק על פי החוק - מותר.
אין צורך "להגדיל ראש" ולהתחיל להחתים על מכתבי ויתור או "שאלות קיטבג".

[עושה חדשות]

התשובה מחוסרת נימוק.

זה נפק"מ מצויה כאשר קונים דירה מהיורשים, ומשלמים בשווה לכולם. אבל שם יש מקום לדון על נשתקע שם הבעלים וכו', משא"כ בנידון שאלה דנן שבפשטות חייב להעמידם על הדין.

[בברכה המשולשת]

אני השבתי כך:
תלוי מי הרב שענה להם,
אם הוא מכיר את הנפשות הפועלות אז הוא יכול לומר שמסתמא הסכימו
אבל סתם בני אדם לא יודעים מכל זה וזו מחילה בטעות

[נוצר תאנה]

כדעת בעה"ב הייתי אומר שצריך לשאלם אם היו מוותרים אילו המעשה היה להיפך, שע"פ ד"ת מגיע להם פחות.

[מקדש מלך]

שאלה מענינת. יתכן שבעיני הרבה חילונים העובדה שעל פי דין תורה מגיע לו חלק אינה מעלה ואינה מורידה, ואין זה עילה לתביעה בעיניו. סביר להניח שכמעט כל האנשים לא יסרבו למתנת חינם, אבל מכיון שבעיניו אין זו עילה לתביעה, יתכן שזו מחילה, ואולי גם ניתן להקל בספק שמא הדבר כך.

אבל חוץ מהשאלה הספציפית, יש כאן בעייה בסיסית.
לא יתכן שכל מפגש ממוני בינינו לכאלו שאינם שומרי תומ"צ יוביל למצב שידינו על התחתונה, כמו עכו"ם שאם אתה יכול לחייבו בדיננו אמור לו כך דיננו, ואם בדינו אמור לו כך דינכם.

[ישא ברכה]

הרושם שלי, שהרבה חילונים לא יוותרו כאשר ישמעו שעל פי דין תורה מגיע להם. אני משער שאולי אפילו יהיו נועזים שאם ידעו שהם יכולים לתבוע בבית דין הם יתבעו.
יתכן שגם יש צורך ליידע אותם מדין השבת אבידה.

[דרומי]

כמדומני כתוב שהירושה ע"פ תורה היא גם לטובת נשמת הנפטר, וא"כ גם אם מן הדין אפשר להחשיב את זה מחילה הרי מן הראוי להתאמץ יותר ולקיים את הירושה כפי רצון התורה כדי לקיים רצון המת בעלמא דקשוט.

ויש להעיר מהדין שלא ראוי לאדם יר"ש להשתתף בהעברת ירושה מהיורש המקורי, אפילו כשהוא חוטא ורע מעללים, ואפילו כשזה ברצונו המלא של המוריש (ב"ב קלג, ב).