קריאת זכור ביחיד

[דרך ישרה]

כתב הרמ"א דמי שאינו יכול לבוא לקריאת פר' זכור במנין, מ"מ יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם.
א. האם היינו שיוצא בזה, או שיש סיבה אחרת לקריאה זו? (אם נאמר דמנין דאורייתא א"כ ודאי שאינו יוצא בזה, א"כ למה לו לקרות?. ואם כן יוצא בזה מדאורייתא צלה"ב מש"כ במשנ"ב 'ויהדר' לקרות מתוך ס"ת, הרי להמבואר במשנ"ב סקי"ד אין זה הידור אלא לעיכובא).
ב. מה ההבדל בין נגינתם לטעמם, לאו היינו הך?

[כולל יונגערמאן]

מה שנהוג כיום שחוזרים וקוראים לנשים אחר התפילה (חושבני שבלי ברכה ואף בלי עשרה אנשים) מה בדיוק העניין בזה?

גם התעוררתי במה שאומרים שקטן לא יעלה מפטיר פרשת זכור, (איזה מחבר הוא המקור האורגינאלי של דין זה?) כי אינו יכול להוציא גדולים ידי חובתם, שלכאורה גם אם נניח שמכיון שחז"ל תקנו לקיים מצות זכירת מחיית עמלק ע"י קריאת מפטיר בס"ת במניין, וממילא כל שלא קיים המצוה כתיקון חז"ל לא יצא ידי חובתו כההוא דריש מס' סוכה, מכל מקום הרי הדין הוא שקטן עולה לתורה בפרט מפטיר, וא"כ כל ששמע קריאת פרשת זכור כדינו - היינו על ידי קטן העולה למפטיר בעשרה שבת לפני הפורים - יצא ידי חובתו, ומהיכי תיתי לחדש כאן דין יציאת ידי חובת ברכות התורה וכל זה

[במסתרים]

כתב רמ"א סו"ס תרפ"ה

מי שאינו יכול לבוא לקריאת פר' זכור במנין, מ"מ יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם.

בביאור כפל לשונו "נגינתם וטעמם" הציע הרמ"י רייזמן: אולי חלק מהטעמים נקראים נגינה, כמו פזר ותלישא שהוא ניגון ואתנחתא הוא טעם שעושה את הפירוש בפסוק.

וילע"ע.

[שומר הגחלת]

"נגינתם" – המנגינה של טעמי המקרא; "טעמם" – הטעמים הנכונים.

[עושה חדשות]

בלקט יושר (שהוא המקור לדברי הרמ"א הנ"ל) כותב כך; "אם אין יכולין לבא כלל למניין נראה לו שיש להם לקרא הפ' זכור בנגון וטעמים, וראיה דכתבו גבי יוצר דקדושה לא נתקנו ליחיד אין לו ליחיד לאומרו אלא בנגון וטעמים". לא הבנתי מה הראיה.

[נטורי קרתא]

בלקט יושר (שהוא המקור לדברי הרמ"א הנ"ל) כותב כך; "אם אין יכולין לבא כלל למניין נראה לו שיש להם לקרא הפ' זכור בנגון וטעמים, וראיה דכתבו גבי יוצר דקדושה לא נתקנו ליחיד אין לו ליחיד לאומרו אלא בנגון וטעמים". לא הבנתי מה הראיה.

בדבריו אלה מהרא"י לא התייחס לחובת היחיד לקרוא פרשת זכור כשאין לו מניין, אלא הורה כי אותם שקוראים לעצמם פרשת זכור, לא יקראו אלא בניגון ובטעמים, והוא לשיטתו בתרומת הדשן ח"א סימן ח:

"שאלה: שלש עשרה מדות, רשאי יחיד לאומרן או לאו?
תשובה: יראה דיש ליחיד לאומרן. ואף על גב דכתב באור זרוע במסכת תענית דאין ליחיד לאומרו, ובמנהגים נמי נמצאו דעות שונות בזה. אמנם ראיתי בתשובה אחת מהגדולים כתב ידו, שהורה ליחיד לאומרו, וכתב: דהואיל ומנהגים קב ונקי תופשין עיקר לאומרו, יש לנהוג אחריהם. [הג"ה: והכי נמי משמע פרק המוכר את הספינה, דפריך בביכורים: מכדי אמקרא נינהו, פסוקים ליקרי? ופירש רשב"ם: כיון דפסוקים הן בתורה, ליהוי כקורא בתורה, ומאי נפקא מינה אם קורא שלא לצורך? ומשני, משום דמיחזי כשיקרא או משום גזירה, עיין שם בפירוש רשב"ם, דהני טעמי לא שייכי בנידון דידן, עד כאן]. ונראה דשפיר דמי ליחיד האומרן, שיאמר אותו בניגון ובטעמים כאילו היה קורא אותן בתורה, ותו אין קפידא, אפילו אי לא נתקן ביחיד, משום דהוי כתינוקות הקוראין פסוקים שבתורה. וכן ראיתי כתוב באחד מן החיבורים בעניין קדושה שביוצר אור ושבסדר קדושה, שיש ליחיד לאומרן בניגון ובטעמים; ותו אין קפידא, אפילו למאן דאמר דאין היחיד אומר אותן, הואיל ופסוקים של תורה הם".

[עושה חדשות]

כמובן. אבל מה זה ראיה להצריך את היחיד לקרוא זכור בטעמים? אטו אם לא יקרא בטעמים תהיה לו בעיה של דבר שבקדושה פחות מעשרה? אם כוונתו לומר שראוי לקרוא בטעמים, ע"ז לא הוכיח כלום מהא דקדושת יוצר הנאמרת כקורא בתורה ל"ה בגדר דבר שבקדושה.

[נטורי קרתא]

כמובן. אבל מה זה ראיה להצריך את היחיד לקרוא זכור בטעמים? אטו אם לא יקרא בטעמים תהיה לו בעיה של דבר שבקדושה פחות מעשרה? אם כוונתו לומר שראוי לקרוא בטעמים, ע"ז לא הוכיח כלום מהא דקדושת יוצר הנאמרת כקורא בתורה ל"ה בגדר דבר שבקדושה.

היכן מצאת בדבריו שהבעיה היא עניין דבר שבקדושה?

ואגב,
viewtopic.php?t=58930

[עושה חדשות]

פעם שלישית: לא הבנתי מה הראיה מקדושת יוצר לקריאת זכור.
אם כבודו מבין, אודה לו אם יבאר לי ג"כ.

האשכולות האחרים שציינת ידועים לי:) אבל בחרתי להמשיך את הדיון כאן כדי להתמקד ולהיעזר בהבנת ראייתו של הלקט יושר.

[סעדיה]

כמובן. אבל מה זה ראיה להצריך את היחיד לקרוא זכור בטעמים? אטו אם לא יקרא בטעמים תהיה לו בעיה של דבר שבקדושה פחות מעשרה?

אוצר החכמה_מעשה רב -מהדורה חדשה- - אליהו בן שלמה זלמן [הגר-א] - יששכר דוב בר בן תנחום_382.pdf

(1.24 MiB) הורד 115 פעמים