למאי דקי"ל זוז"ג מותר, מה הדין באופן שאמנם שני הגורמים אסורים, אבל באיסורים שונים לגמרי.
האם יש צד להתיר את היוצא מהם לגמרי? או שאסורים כקל שבהם, (ואולי אפילו כחמור).
אשמח לדברים מפורשים.
עושה חדשות כתב:אין קשר בין ההיתר של זוז"ג להיתר של ביטול ברוב.
העירוני עפ"ד הגר"ח (בסטנ' בכורות ז.) משכח"ל בקלוט וטריפה, כי קלוט ל"ה כמין בהמה טמאה.עושה חדשות כתב:נניח, האחד הוא טריפה, והשני איסור אחר (כרגע אין לי דוגמא).
ישנו כתב:בביטול ברוב כך הדין, שאם מתבטל איסור חמור בקל מקבל את דיני האיסור הקל. (אע"פ שלא שייכים בו כלל, לדוגמא אם איסור תרומה בטל בטבל מותרת אכילת עראי, אע"פ שבוודאי אכילת הקבע אסורה מדין תרומה כי לעניין זה לא חל הביטול, מ"מ לעניין אכילת עראי נחשב כביטול של איסור בהיתר).
בזכותך עלה לי כעת רעיון נועז. הנה הר"ן בחולין סט. כותב שההיתר של זוז"ג ל"ש אלא כאשר יש גורם אחד של היתר ואחד של איסור, אבל אם שני הגורמים היתר (אלא שאחד בן פקועה ואחד לא שחוט) לא שייך ההיתר הנ"ל. בפשוטו מבארים את דבריו עפ"ד הגר"ח הנודעים בהל' מאכ"א, או כיו"ב, ואכמ"ל. כעת חשבתי משהו אחר, הרי שיטת הר"ן ידועה בדיני ביטול ברוב, שאיסור מתבטל בהיתר אבל ל"ש ביטול בתערובת היתר והיתר (מין במינו). וא"כ אחרי שלמדנו מהר"ן שהבאת ש'דא ודא אחת היא', י"ל דאף היתר זוז"ג אינו שייך בשני גורמים של היתר. ממש פלאי פלאים. כבר קדמוני בזה?באג2000 כתב:הר"ן בע"ז כ"א ע"ב מדפה"ר כותב "דא ודא אחת היא שזוז"ג מותר מ"ט לפי שנתבטל האיסור בהיתר דכי היכי דאי איתיה לאיסורא בעיניה בטל חד בתרי...".
עושה חדשות כתב:למאי דקי"ל זוז"ג מותר, מה הדין באופן שאמנם שני הגורמים אסורים, אבל באיסורים שונים לגמרי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 168 אורחים