במסתרים כתב:ייש"כ. הטענות הבנתי בלא"ה. אני מבקש תשובה לדבריהם - הסבר למה הוא "אחיזת עינים ממש".
לענין כתב:ולגופא דמילתא, כל הקמפיין כאילו הגר"א והתניא והדברי חיים התעקשו דוקא על כאלו, הוא אחיזת עינים ממש!!!
למה אחיזת עינים? פשוט מאד.
הכותרות הבומבסטית המכריזות על הבשורה המרעישה שחיכו לה כבר מאה-מאתים שנה, מתי נזכה כבר סוף סוף לתפילין שאותם ורק אותם הכשירו הגר"א והבעל התניא (ולשיטות מסוימות, , הינה יצירת מצג שוא והטעייה מכוונת. הגר"א הכשיר בשופי גם את התפלין של החפץ חיים ושל החזון איש ושל הרב אלישיב [ושל רוב המשתתפים בפורום].
מה שאסרו הגאונים ז"ל לא היה את הדבק, אשר כידוע האריכו בנושא זה גדולי עולם [והחת"ס הוא ראש המקילים], והכרעת הביאור הלכה היא כי הגם שהמנהג כהחיי אדם לאסור את הדבק מ"מ כיון שיש לחוש לקלקול הריבוע לכן ידביק מעט בין בית לבית, וכן המנהג. אעפ"כ יש הרבה שמחמירים שלא לשים בכלל דבק, ובכל זאת מצליחים לשמור על שלימות הריבוע [הגריש"א היה חושש שעל ידי הצבע נדבקים הבתים, ולכן אחרי הצביעה מעבירים בזהירות סכין דקה בין הבתים, לפני הכנסת הפרשיות או לאחריהן ואכ"מ].
בא מרן הראב"ד שליט"א וחושש שגם בלי דבק מ"מ ע"י עצם הכבישה עם הפרעס, ג"כ נחשבים הבתים למחוברים [ואם כי איני מבין זה כל כך, מה שאי אפשר להפרידם בידים זה מזה, עדיין אינו עושה אותם למחוברים, הרי לו יצוייר שתחתוך את התיתורא שמתחת, תראה שהבתים אינם מחוברים, וצריך לבדוק המציאות], אך באותה התשובה הוא כותב שגם לזה יש לסופרים שיטות כיצד לעשות את התפלין פרודות לגמרי באופן שגם יוכלו להעביר חוט בין הבתים.
ומעתה, לבא ולהציג כאילו אותה חמדה גנוזה שנתאוו לה גדולי עולם, והרעיש עליה הגה"ק הדברי יציב, היתה ספונה וטמונה ונעלם סודה עד אשר ... [כאן נמנעתי מלכתוב כמה דברים, מפני הכבוד]. בקיצור, פרודות לגמרי ללא דבק, אפשר גם בלי חרוצות. הטענה החדשה שצריך שיהיו רווחים קטנים בין הבתים - אשר פוסקי הדורות שעברו לתפלין גסות לא אחזו ממנה כלל וכלל [שזה כולל את כל הפוסקים במאה האחרונה. דומני כי לא היה מי שנשאר בדקות, לבד מן הרה"ק מנדבורנא], המאמר שהודפס ב'למען פארך', יש בו אכן דברים הגיוניים, אך כהגדרתו אין זה אלא 'להוליד הידור', ולא כאילו ח"ו ח"ו ח"ו הגר"א והבעל התניא פסלו את התפלין הרגילות.
גם בדבר הנושא של חוט התפירה, הלא התו' כתבו שאינו נוהג בכותב הפרשיות על קלפים נפרדים, וכבר הסכימו כל הפוסקים להעבירו על ידי תפירה [לבד מהגה"ק מקלויזנבורג, אשר לדידיה מעבירים אותו בשעת התפירה, עוד טרם נודעה שיטת החרוצות].
ולסיום, בלי לזלזל בעבודת הקודש של המפעלים, אין להשוות עבודה מסורה של בתים-מאכער ירא שמים העוסק במלאכתו בנחת ובמסירות, למפעל מתקתק שחייב להעסיק עובדים נון-סטופ, ואין צורך להסביר. לפעמים עדיף לוותר על 'חומרות' [ובפרט מעין הנ"ל] בכדי להשיג תפילין שנעשו בשיטה ה'ישנה' והביתית, בכובד ראש ובניחותא, מאותם היראים שעוסקים במלאכת הקודש ללא מסעי פרסום יחצנות קידום שיווקי והעצמה עיסקית...
אם אני טועה, אשמח שיעמידוני על האמת.