"כל שהוא מבריית המים" - פירוש חדש במשנת ידים

[איש_ספר]

במשנה בידים פ"ב, תנו - דין שנקבע להלכה בהל' נט"י - היה על ידו צרור או קיסם ונטל ידו, לא עלתה לו נטילה, (והיינו במקום שצריך מים שנים). וטעם הדין משום שהמים שעל קיסם הם מים טמאים (שאינם יכולים להטהר במים שנים, שאין מים שנים מטהרים אלא מים שעל היד) והם חוזרים ומטמאים את היד. (וי"מ כעין זה שהמים השנים פוגשים במים שעל הקיסם וכו' ואכ"מ, והכל בספרי האחרונים ובמ"ב ואין כל חדש תחת השמש בענין זה).

לאחר מכן ובסמוך ממש כתוב במשנה כך: רשב"ג אומר כל שהוא מבריית המים טהור.

ופירשו כל המפרשים, ראשונים גם אחרונים (ומהם הר"ש שם בפירושו השני) דדברי רשב"ג הם דין בפ"ע, שיבחושין וכל דבר שמקום גידולם במים אינם מעכבים את הנטילה (או שגם אפשר ליטול עמם ואכ"מ). ופירוש זה כמעט מפורש בדברי רשב"ג כפי שהם בתוספתא.

ואעפ"כ לא נמנע הר"ש במקומו לפרש (בפירוש ראשון) דברי רשב"ג באופן שיהיה להם סמיכות וקשר לדין הקודם. (ומסתמא לומדי זרעים וטהרות יודעים לומר עד כמה זה חריג שהר"ש מפרש את מהות הדין הנזכר במשנה דלא כתוספתא המקבילה!)

וז"ל הר"ש: כל שהוא מבריית המים טהור - אפילו מה שעל גבי הצרור.

ולא ביאר לן הר"ש כיצד נקראים דברי רשב"ג לדעתו, אטו צרור הוא מבריית המים?

ולא מצאתי מהאחרונים מי שיעמוד על פירושו (זולת החס"ד שם ודבריו לא התיישבו על ליבי האבן), שכן כולם דרכו בפירוש האחר שרשב"ג איירי ביבחושין וכנ"ל, ולא נזקקו כלל לפרש דברי רשב"ג לפי פירוש זה.

וחשבתי ע"ד אפשר שלפי פירוש הראשון בר"ש יתפרשו דברי רשב"ג ש"ברייה" השנויה כאן היינו רחיצה, וכמו הברו נושאי וגו' וכמו ותרבי לך בורית וכמו בר לבב וכמו הברו החיצים ועוד.
וכוונת רשב"ג שכיון שבאו המים דרך רחיצה/נטילה אע"פ שהם על הקיסם, המים טהורים.
והוא פירוש חדש ל"מ שקדמני בזה אדם מעולם...
ואשמח לחוו"ד החכמים בעלי משנה/ בעלי לשון ובעלי תלמוד דכאן....























ולא אנהג בכם מנהג נוכלות, ואציין מיד שדברי רשב"ג בלשון זו ממש שנויים גם במשנת מקואות פ"ד מ"ד ושם א"א לפרש בשום פירוש אחר מלבד דאיירי ביבחושין, וכבר הזכרנו גם שדברי רשב"ג בידים באו גם בתוספתא שם והם כפירוש דיבחושין, ומ"מ אנו לפרש דברי הר"ש בידים באנו, ומי שיענה לר"ש בפירושו הראשון הוא יענה לנו.

[י. אברהם]

(ומסתמא לומדי זרעים וטהרות יודעים לומר עד כמה זה חריג שהר"ש מפרש את מהות הדין הנזכר במשנה דלא כתוספתא המקבילה!)

האם זה באמת חריג? (אולי יותר חריג שלא יביא תוספתא).

מצאתי כתוב דכשכותב הר"ש שני פירושים דעתו דהעיקר כפי' השני, ויתכן דנאדי מפי' הראשון מפני תמיהתך.

[איש_ספר]

(ומסתמא לומדי זרעים וטהרות יודעים לומר עד כמה זה חריג שהר"ש מפרש את מהות הדין הנזכר במשנה דלא כתוספתא המקבילה!)

האם זה באמת חריג? (אולי יותר חריג שלא יביא תוספתא).

ז"ל החסדי דוד שם:

ובודאי דאי הוה חזי לה להתוספתא, לא הוה מהדר אפירוש אחרינא דלא כפי' התוספתא,

אגב, המעיין בר"ש ידים פ"ק מ"א, יראה דבר תימה, ביחסו של הר"ש לתוספתא: במשנה שם אמרו, שאין מוסיפין על מים ראשונים, בתוספתא חלקו. בגמ' גיטין אמרו שאין מוסיפין על מים ראשונים, והביאו סמך מברייתא, ותמה הר"ש למה לא הביאו מן המשנה? ותי' לפי שבתוספתא פליגו עלה. והדבר משונה מאד. הלא התוספתא חולקת גם על אותה ברייתא שבגיטין, וכמעט נראה מזה שלהשקפתו של הר"ש המשנה והתוספתא מצומדים כ"כ, שאם בתוספתא פליגו, הרי שהמשנה אינה חשובה סתמא ! עד שעדיפא מינה הברייתא שהיא סתמא! פלא פלאות!

[יתר10]

ולא ביאר לן הר"ש כיצד נקראים דברי רשב"ג לדעתו, אטו צרור הוא מבריית המים?

בער אני ולא אדע. אולי הכוונה כעין שכ' המ"ב משם הפמ"ג בהא שאין נחשב שינוי מראה מחמת הטיט המעורב במים "דדרך גידול המים הוא כן להיות מעורב בעפר וטיט" והיינו טיט ועפר היינו צרורות.

[איש_ספר]

קיסם (חתיכת עץ) או צרור (חתיכת אבן), אינם יכולים להקרא מברית המים בשו"א (ולכן אין נוטלין בהם את הידים) אפי' אם דרכם להיות במים.