באשכול אחר הבאתי את דברי הגר"י עמדין בהגהותיו למס' גיטין ס. דר"י ור"ל היו מעיינין בספרי דאגתדא בשבתא, שהוא ז"ל מפרש שעסקו בסתרי תורה ועניני קבלה ביום השבת.
הנה הקטע הבא בארוכה בש"ס וגשל (התודה והברכה להמעתיק שם, וכמ"ש זה קטע מספרו של הגריעבץ קולן של סופרים)
דבריו מסתדרין ביותר על דברי הספרי שהביא היעב"ץ 'רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם עסוק בספרי אגדה' שעפ"י דבריו היינו דברי קבלה, וכמ"ש בספרי קדמונים על דע אלוקי אביך.
אבל מה שכתב הגריעב"ץ שמילת אגדה בדברי חז"ל בכלליות מורה על סתרי תורה וחכמת הקבלה, וסיפורי מעשיות הוא הגדה בה"א, האם פירוש זה נמצא גם בספרים אחרים? ואם כן ממתי החלו לכנות את אגדות חז"ל כמו שאנו יודעים אותן, בלשון 'אגדה'?