כדכד כתב:שמעתי שההסבר הואר שבעבר היו נוהגים להפסיק בין הקדושין לנשואין בהמשך זמן ואז היתה משמעות לכגל שוה כסף שנותן האיש לאשה להיות שלה אבל כיום שמצמידים את הנשואין לקדושין הרי אין משמעות שזה שלה כי מה שקנתה אשה קנה בעלה ולכן יתן לה תכשיט שזה יהיה רק שלה ולכן נהגו לקדש בטבעת
מאיר סובל כתב:ערוה"ש שם כותב שזה על פי סוד [לא ציין על זה - נ"ל, כלומר שזה כבר מנו"כ השו"ע]
יצחק דביר כתב:למנהג הטבעת ניתנו טעמים רבים
1. מפני שהטבעת נראית כאות מ"ם סופית, וזה האות שאינה מתחילה ונגמרת, וכל דבר שאינו נגמר ונפתח נקרא "גולם", והאיש מתקשר עם האשה בעודה גולם היינו בעודה בתולה (הסבר הבניהו בתיקוני זוהר תיקון ה').
2. כיון שהיום מקדשים מתחת לחופה- מייד כשנותן לה את חפץ הקידושין הנישואין חלים ומיד היא אשתו, וכל מה שקנתה אשה קנה בעלה, וממילא אין לאשה שום הנאת שוה פרוטה ממה שיתן לה ואינה יכולה להתקדש בו, אמנם כשנותן לה טבעת יש לה הנאת קישוט גם לאחר שהטבעת חוזרת להיות שלו, והנאה זו שווה פרוטה ובה מתקדשת (ספר המקנה סימן נ', א') .
אב בבינה כתב:עיינתי עוד פעם, והנה לשון "חילוקי מנהגים" אות כה.
"א"מ אין רואין טבעת קידושין, ובני א"י רואין טבעת קידושין גמורין"
ומשמע שיש שיטה שאין לקדש בטבעת, וצ"ע למה.
אשר177 כתב:המשנה בריש קידושין כותבת שהאשה נקנית בכסף בשטר ובביאה, מהגמרא משמע שלמעשה כולם מקדשים בכסף או בשווה כסף. לא מצאתי בחז"ל שהשתמשו בטבעת דווקא. מצד שני בתוס' מוזכר העניין.
שאלתי מחו"ר הפורום שליט"א. האם יש לנו מקור ממתי התחילו להשתמש בטבעת, ומדוע?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 150 אורחים