נויירא כתב:קפצתי לרגע, וזה מה שאוכל להוסיף לבנתיים:
דברי הראב"ע הינם בג' מקומות:
משפטים כא-יט:
רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו. וכן כתוב: כי הוא יכאיב ויחבש (איוב ה, יח). וכתוב באסא גם בחליו לא דרש את ה', כי אם ברופאים (דה"ב טז, יב) -וכ"כ הגר"א באדרת אליהו שם.
משפטים כג-כה:
ובהתאמץ הנשמה יתאמץ כח השומר הגוף שיקבל האדם מן השמים, והוא הנקרא תולדת. והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה, כי יש מארה באה לחסר כח התולדת, כדרך אתה תאכל ולא תשבע (מיכה ו, יד). והנה כל התחלואים באים בעבור אוכל הנכנס בגוף. והנה לא יפחד שומר התורה מהם. וזהו וברך את לחמך. ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך. והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב: גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה"ב טז, יב). והנה דברתי על חכמת הרפואות.
תילים לב-י:
ודע כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם, כי השם לבדו הוא רופא ישראל, ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו.
היו שהבינו בכוונתו בפר' משפטים שמצד חוסר הידע באברים פנמיים, כשיטת הכו"פ קפח-ה ופשוט שאיננה היום [גם בלי טענת ז. סגל, שנה בשנה תשמ"ב עמ' 204 מצד האפשרות לראות ע"י מכשירי ההדמיה הר"ז גלוי כחיצוני].
אולם ברור מדברי ראב"ע בהמשך משפטים ובתילים שהנושא עקרוני, ובר' בחיי [כא-יט] אבל חולי מבפנים אין זה תלוי ביד הרופא אלא ביד הרופא כל בשר, וביותר מהוכחתו מאסא שנענש על כך שדרש ברופאים [ול"ל שמאחר שהוא השתדלות מסופקת שוב בהכרח נחסר בבטחון וזהו סיבה לעונש], ואי"ז מחמת בטחון בה' המרפא ע"ד הרמב"ן [כפי ששגה צי"א ח"ה רמת רחל א' או"ב בהשוואתם], אלא מאחר שהרפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו, שזהו הסיבה שהביא ה' עליו את החולי ומה יועיל בלעדיו ובסילוק הסיבה אין סיבה שה' לא יסלק החולי, וראה דבריו בהמשך משפטים שהנפש מטבעו שומר את הגוף מחולי, שומר ומרפא, ובחלישות כח הנפש מחמת החטא יוכל החולי לבא עליו.
מעתה, ברור שעיקר כוונת ראב"ע לחלק בין בידי שמים לבידי אדם, שבידי אדם הרי האדם הוא שהכריח את המכה, והיא איננה מגזירת שמים [עפ"י שיטת הראב"ע ועוד בבחירה להרע], וממילא במכה ע"י אדם אין סיבה שלא לדרוש ברופאים [דלא אכפ"ל מצד הבטחון שה' ירפא], אא"כ נוצר ממנו מכה פנימית, שלעולם איננה מוכרחת מבחירת האדם והכאתו, כזיהום ואפילו נקע או שבר [מכת חרב ודאי נכללת במכה חיצונית], וביותר בצירוף הראב"ע בהמשך משפטים שהנפש היתה מונעת החלק הפנימי שבחולי, לולי חולשתה מהחטא.
גם בב"ח יו"ד של"ו דשו"ט בהוכחה מאסא, דן מצד היותו בידי שמים, וכ"ה בשערי צדק [פענעט] יו"ד קמ"ג יעוי"ש חידושו דכו"ע מודו בחולי מלידה כראב"ע [ובבית ועד לחכמים משנת תר"צ סי' כ"ו האריך ר"י ולץ לדחותו].
ואגב, אל הכרעת הפוסקים שלא כראב"ע [ודלא כאבנ"ז חו"מ קצ"ג שחשש לחומרא], יש לצרף מדרש חמוד [לחסרי הסבלנות אדגיש ת'קטעים העיקריים]:
מעשה בר' ישמעאל ור"ע שהיו מהלכין בחוצות ירושלם, והיה עמהם אדם אחד, פגע בהם אדם חולה, א"ל רבותי אמרו לי במה אתרפא, א"ל עשה כך וכך עד שתתרפא, א"ל ומי הכה אותי? א"ל הקב"ה. א"ל ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא הכה ואתם מרפאים, אינכם עוברים על רצונו? א"ל מה מלאכתך, א"ל עובד אדמה אני והרי המגל בידי, א"ל מי ברא את הכרם, א"ל הקב"ה, א"ל ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך, הוא ברא אותו ואתה קוצץ פירותיו ממנו, א"ל אין אתם רואים המגל בידי, אילולי אני יוצא וחורשו ומכסהו ומזבלו ומנכשו לא תעלה מאומה, א"ל שוטה שבעולם, ממלאכתך (צ"ל מימיך) לא שמעת מה שכתוב אנוש כחציר ימיו (שם /תהלים ק"ג/), כשם שהעץ אם אינו מנכש ומזבל ונחרש אינו עולה ואם עלה ולא שתה מים ולא נזבל אינו חי והוא מת, כך הגוף הזבל הוא הסם ומיני רפואה ואיש אדמה הוא הרופא [מדרש תמורה, אוצ"מ 580].
וסתם בשביל העקשן, ביבי"א ח"ד חו"מ ו' [או"ד] במה שאין הלכה כראב"ע, הביא את התשב"ץ ח"א נ"א שהראב"ע לא היה בקי בדינים.
/גם זה הבל כתב:בדיוק השבוע ראיתי דברי הגר"א (מובא בספר שמלקט דבריו ואי"ה אכתוב את מקורו) שיש רשות לרופא לרפאות אבל לחולה אין רשות להתרפאות ועליו ליבטוח בה'.
הנה דברי הגר"א השייכים ישירות לדברי האב"ע הנ"ל, ומחלק ממש כאותו החילוק.
.אליהוא כתב:האדרת אליהו לא באות ק"מ (אינו מחולק לאותיות) אלא ב'קיצור מכילתא'.
יש עוד מקור והוא בפי' [המכונה דבר אליהו] לאיוב ה' י"ח עי"ש בנוסח אחר קצת. ולענ"ד החילוק בין חולי מפורסם וידוע רפואתו שבזה מחויב להתרפאות ואי לאו הוי מאבד עצמו לדעת, לבין דברים שאינם ברורים שבזה יכול לסמוך על בטחונו [לפי מדרגתו]. ויש להאריך בזה ואכ"מ.
וראיתי להגר"מ שטרנבוך בהערותיו למע"ר החדש מספר הליקוטים שכתב שהגר"א לא דרש ברופאים כלל. וזה אינו, עי' מע"ר אות קי"ב שמנעוהו הרופאים להדליק הרבה נרות בע"ש, וכנראה שהסכים שהוא מזיק לבריאות, וזה ודאי מחויב להמנע מדין ונשמרתם, וה"נ רפואות גלויות ודאי הוא בכלל זה.
עושה חדשות כתב:אני מנצל את האשכול לשאלה אחרת מסביב לענין הזה,
מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי. (ויש מהראש' שכ' דהיינו דוקא בחולאים הבאים ביד"ש). אבל למה לא מצינו שצריך ליתן רשות לאינסטלטור לתקן צינור שהתפוצץ ביד"ש, ולבנאי לבנות בית שנהרס ברעידת אדמה. ולמה לא נילף הכל ממצות השבת אבידה על החמור התועה, ונתינת צדקה לאחינו המך וכו'. והאם צריך מקור להתיר לחלץ אדם שנפל לתוך בור, וכן הלאה.
מסתמא יש ע"ז דברים פשוטים וידועים. מה אעשה שעדיין לא נודעו לי.
עושה חדשות כתב:באמת אני מתעורר כעת, שאם צריך רשות מיוחדת לרופא לרפאות, וכן ע"פ החילוק הנ"ל בין פנים לחוץ וכד', אז יל"ע מהו המקור להתיר לקיחת ריטלין (לדוג') בכל מקרה חריג.
הרי הקב"ה ברא אנשים עם תכונות בסיסיות, ויש כאלו שנבראו עם עודף מרץ וכו', אין זאת מחלה כי אם תכונה, ומי יימר שמותר לשנות את טבעם ע"י רפואות.
ושוב אני חוזר לשאלתי הקודמת, למה אין פסוק הנותן רשות לאינסטלטור לתקן את הצנרת שנשברה?
דעת_האברך כתב:ושוב אני חוזר לתשובתי לשאלה זו (שמשום מה לא זכתה להתייחסות מכת"ר):
אולי יש לחלק בין רפואת האדם שצריך רשות לרפאות לבין שאר נזקים שאדם ניזוק שמצוה להציל אותו מהנזק, שהרי ידוע ומפורסם מה שכתב הרמב"ם שבריאות הגוף ובריאות הנפש תלויים זה בזה, [וכן מקובל עד היום ברפואה הסינית ועוד], ולפי זה נמצא שכל חולי שבא על גופו של האדם תולדתו מחולי נפשי או רוחני בנפשו או נשמתו. וכיוון שכן, בעצם הרפואה האמתית של האדם צריכה להיות בתיקון שורש הדבר - תיקון נפשו ונשמתו, ולכן דווקא לגבי רפואת הגוף צריך לימוד מיוחד שיש לאדם רשות לתקן את הנזק הגופני שנגרם לו אפילו מבלי שיתקן את הנזק הרוחני שהוא הגורם לנזק הגופני.
ואולי זה הפשט בעיקר דברי האבן עזרא שהובאו באשכול זה, שחילק בין חולי פנימי לחולי חיצוני, ודו"ק.
פיה"מ להר"מ פסחים פ"ד כתב:הלכה זו היא תוספתא, אבל ראיתי לפרשה ג"כ לפי שיש בה תועליות. ספר רפואות, היה ספר שהיה בו סדר רפואות במה שאין מן הדין להתרפות בו, כגון מה שמדמין בעלי "הטלסמאת" שאם עושין "טלסם" בסדר מסוים מועיל לחולי פלוני וכיוצא בזה מדברים האסורים, ומחברו לא חברו אלא על דרך הלימוד בטבעי המציאות לא כדי להשתמש במשהו ממה שנכלל בו, וזה מותר כמו שיתבאר לך שדברים שהזהיר ה' מלעשותם מותר ללמדם ולדעת אותם, כי ה' אמר לא תלמד לעשות ובא בקבלה אבל אתה למד להבין ולהורות. וכאשר קלקלו בני אדם ונתרפאו בו גנזו. ואפשר שהיה ספר שיש בו הרכבת סמים המזיקין כגון סם פלוני מרכיבין אותו כך, ומשקין אותו כך, וגורם למחלה זו וזו, ורפואתו בכך וכך, שכשיראה הרופא אותם המחלות ידע שסם פלוני השקוהו ונותן לו דברים נגדיים שיצילוהו, וכאשר קלקלו בני אדם והיו הורגין בו גנזו. ולא הארכתי לדבר בענין זה אלא מפני ששמעתי וגם פירשו לי ששלמה חבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא פנה אליו ועשה כמו שהוא אומר ומתרפא, וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה' במחלותיהם אלא על ספר הרפואות, עמד וגנזו. ומלבד אפסות דבר זה ומה שיש בו מן ההזיות, הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון. ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נאמר שהסיר בטחונו מה', והוי שוטים יאמר להם, כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה. ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 148 אורחים