ביליצר כתב:הרי צריך סוכה לשם צל וגם סוכת גנבך מותר ,אלא שיש שהחמירו לכתחילה במחוייב במצוות , ובזה בודאי סגי חזקה דרבא
ביליצר כתב:הרי צריך סוכה לשם צל וגם סוכת גנבך מותר ,אלא שיש שהחמירו לכתחילה במחוייב במצוות , ובזה בודאי סגי חזקה דרבא
עזריאל ברגר כתב:ביליצר כתב:הרי צריך סוכה לשם צל וגם סוכת גנבך מותר ,אלא שיש שהחמירו לכתחילה במחוייב במצוות , ובזה בודאי סגי חזקה דרבא
למה "בוודאי"?
החושב כתב:ביליצר כתב:הרי צריך סוכה לשם צל וגם סוכת גנבך מותר ,אלא שיש שהחמירו לכתחילה במחוייב במצוות , ובזה בודאי סגי חזקה דרבא
לא הבנתי. אם סוכת גנב"ך כשרה, אז גם סוכת קטן כשרה?
החושב כתב:באופן כללי, בכל הש"ס, קטן לאו בר כוונה הוא.
אם רצונך לחלק, שכאן הדין שונה - יבואו דבריך.
לענ"ד, התשובות הקצרות בסגנון 'כן', 'לא', 'ודאי', 'עיין שם' מתאימות מאוד כאשר הנשאל הוא אחד מגדולי ההוראה. ואילו בשיחה בין השווים (או כמעט שווים) נראה לי אין בתשובות מהסוג הזה שום תועלת.
ונתנו ידידים כתב:קטן הוא לאו בר דעת אבל הוא בר כונה ובמקום שמחשבתו נכרת מתוך מעשיו בודאי שהוא בר כונה כמפורש סוגיות ערוכות בענין זה, וא"כ אין ספק שיכול לכון לשם צל.
החושב כתב:קטן שמסכך סוכה לפני סוכות - לך תדע מה עבר לו בראש. הוא יודע שבחג יישבו בסוכות, וכולם עושים סוכות עכשיו, אז גם הוא החליט לעזור לאבא.
האם הוא עשה את זה בשביל צל - קרוב לודאי שלא. ועל כל פנים, אין כאן מעשה שמוכיח על הכוונה.
המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהן הטל לא הוכשר, ואם נתכוון שירד עליהן הטל הוכשרו, לפיכך אם העלום חרש שוטה וקטן אף על פי שחישבו שירד הטל עליהן לא הוכשרו שיש מעשה להן דין תורה ואין להן מחשבה אפילו מדברי סופרים, הפכו בהן קטנים על הגג הרי אלו מוכשרין שאם היתה מחשבה של קטן ניכרת מתוך מעשיו מחשבתו מועלת מדבריהן.
משנה למלך הלכות טומאת אוכלין פרק יד הלכה ב כתב:משנה למלך הלכות טומאת אוכלין פרק יד הלכה ב
דע שרש"י והתוספות נחלקו בדין זה בפ"ק דחולין דלרש"י היכא דעשו מעשה דהפכו ואמרו בפירוש שרוצים שירד הטל עליהם מקבלים טומאה מן התורה ואם הפכו ולא אמרו היינו מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו והוכשרו מדרבנן ואם אמרו ולא הפכו אינם בהכשר אפילו מדרבנן. ולדעתו אין הפרש בין מעשה למעשה אלא הכל תלוי באמירה...
הכלל העולה דבג' דינים פליגי התוספות ורש"י האחד הוא מעשה גמור בלא אמירה דלדעת התוספות הוא מן התורה ולרש"י מדרבנן והשני מעשה שאינו גמור ואמירה דלדעת התוספות הוא מדרבנן ולרש"י מן התורה והשלישי מעשה גרוע ואמירה דלדעת התוספות אינו בכי יותן אפילו מדרבנן ולרש"י הוי בכי יותן מדרבנן. וכתבו התוספות דאם כשהטל יורד מעלה אותם וכשהטל פוסק מוריד דחשיב מעשה ולא נתבאר בדבריהם אי חשיב מעשה גמור או לא ורבינו לא הביא ירושלמי זה ואפשר דמפרש בתפוס בהן בטל דהיינו הופך דקאמר רבי יוחנן וכמו שצידדו התוספות ואם פירוש תפוס בהן הוא כפי הפירוש השני שכתבו דהיינו כשהטל יורד כו' יש להכריח מכאן מה שכתבנו לעיל דעלייה לחודא לא חשיב מעשה כלל.
החושב כתב:ב. מה שהבאת בשם הביאור הלכה, שבדיעבד סומכים על חזקה דרבא, הוא מדברי הנודע ביהודה (תנינא א', כפי שציין שע"ת שאליו ציין ביאור הלכה). ומבואר בדבריו שזהו דווקא כאשר אי אפשר לבודקו משום שאינו לפנינו, ובזה יש להקל בדיעבד. אבל כאן, מן הסתם הנער הינו אתנו וניתן לבודקו. כמו כן, יתכן שבסוכה, שבקל אפשר לנענע את הסכך, יתכן שזה מקביל לאפשר לברר, שבזה אמרו לא לסמוך על חזקה דרבא.
ג. מה שדנת לגבי מעשה המוכיח על הכוונה, רשמתי לעיל שלכאורה אין כאן מעשה המוכיח. משום שאפשר שעשה סוכה שלא בשביל צל.
ביאור הלכה סימן תרלה סעיף א ד"ה * כגון סוכת
ודע עוד דבעשויה לדירה ולאוצר או לצניעותא אין מועיל בה חידוש כל שהוא להכשיר על ידה כל הסוכה
עובדיה חן כתב:בדרבנן סמכינן על חזקה דרבא אבל בדאורייתא לא השאלה היא בן 14 וצ"ע
גל של אגוזים כתב:עכשיו ראיתי דברי הרב סדנא, ובמח"כ סילף דברי צדיקים [עי' בפנים אבנ"ז סי' תע"ה].
יאיר1 כתב:כמה פרטים בנידון זה.
האם יש בעיה שקטן יניח את הסכך, ומה המקור.
במידה וישנה בעיה.
מה הדין אם גדול עומד על גביו?
מה הדין אם גדול הניח את הסכך וקטן סידר אותו במקומו - היינו שהגדול הניח את הסכך על ה'גג' והקטן הזיז אותו ממקום למקום, האם חשיב שקטן הניחו.
תודה
סדנא דארעא כתב: (עפמ"ג סי' תרל"ד מ"ז סק"א "וקטן שעשה סוכה י"ל כשירה, מעשה יש להן" ע"ש).
מן הדרום כתב:בסוף לא נתקבלה תשובה לשאלה העקרונית, עד איזה גיל נזקקים לחזקא דרבא , למשל לענין קריאת זכור
מן הדרום כתב:ראיתי בכאיל תערוג מועדים ששאלו את הרב שטינמן לגבי קריאת זכור ואמר שצריך הקורא להיות בן 18
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 377 אורחים