ספריית ה"שדי חמד" - וספריות נוספות שנחרבו בעיר העתיקה

[ברמן]

שמעתי פעם מרבי פנחס המבורגר (הספרן האגדי של ישיבת "עץ חיים" במחנה יהודה), כי אביו רבי יוסף ליב המבורגר העביר בין השנים תש"ה-תש"ח את רוב הספריות החשובות מבתי המדרש בעיר העתיקה בירושלים - אל העיר החדשה. כך ניצלו רוב ספרי הספריות: בית המדרש העתיק "מנחם ציון", ישיבת "עץ חיים", הספריות הפרטיות של רבי שמואל סלנט וחותנו רבי זונדל מסלנט, ועוד ספריות חשובות. כמו כן סיפר שאביו הציל מהעיר העתיקה רוב ספרי התורה העתיקים וספרי הנביאים הכתובים על קלף, והועברו לבתי כנסת שונים בעיר החדשה. באותן השנים כבר התדלדל מאד הישוב היהודי בעיר העתיקה, ואפילו בבית הכנסת "החורבה" היו צריכים לאסוף בקושי עשרה למנין.

רבי פנחס המבורגר תמיד הצר על כך שהישיבות הספרדיות, לא קיבלו את דעתו של אביו, ולא הצילו את הספריות החשובות של "פורת יוסף", ארבעת בתי הכנסת, וישיבות ספרדיות וותיקות שהיו בעיר העתיקה העתיקה במשך מאות שנים. בעיקר הוא דיבר על ספריית בעל ה"שדי חמד" שהכילה כחמשת אלפים ספרים, ועקב סירובם של אחראים עליה, היא נותרה בעיר העתיקה והושמדה במלחמת תש"ח.

האם למישהו יש ידיעה, על ספרייה זו של בעל ה"שדי חמד"????

[סופר-סתם]

רבי פנחס המבורגר תמיד הצר על כך שהישיבות הספרדיות, לא קיבלו את דעתו של אביו, ולא הצילו את הספריות החשובות של "פורת יוסף", ארבעת בתי הכנסת, וישיבות ספרדיות וותיקות שהיו בעיר העתיקה העתיקה במשך מאות שנים. בעיקר הוא דיבר על ספריית בעל ה"שדי חמד" שהכילה כחמשת אלפים ספרים, ועקב סירובם של אחראים עליה, היא נותרה בעיר העתיקה והושמדה במלחמת תש"ח.

האם למישהו יש ידיעה, על ספרייה זו של בעל ה"שדי חמד"????

גלגוליה של ספרייתו האישית של ה”שדי חמד”

חכם חזקיהו מדיני הותיר אחריו ספריה גדולה ועשירה. במשך השנים היו הגבירים הגדולים של רוסיה שולחים אליו ספרים תורניים שונים כדי לסייע לו במלאכתו הכבירה. על כל ספר ציין ממי קיבלו, אם במתנה או בהשאלה. בצוואתו הורה לחלק לישיבות את כל הספרים שקיבל במתנה, ולהחזיר לבעליהם את הספרים שהושאלו לו. שאר הספרים הקדיש לטובת מרכז הרפואי ‘משגב לדך’ בירושלים. כוונתו הייתה שהספרים ימכרו ותמורתם תהיה קודש להוצאות המרכז הרפואי.

אלא שהנהלת ‘משגב לדך’ חסה על האוצר האדיר והיקר; אך מאידך היו חייבים לקיים את הצוואה. לבסוף נמצאה גבירה מאלג’יריה שרכשה את כל הספרים במטרה שישארו כספריה בבית כנסת שבחצר ‘משגב לדך’. מאז נקרא המקום “ישיבת השדי חמד”.

כאשר הרבי הריי”צ ביקר שנים רבות לאחר מכן בארץ הקודש, הוא ביקר בין השאר גם את הספריה המדוברת. ביומנו הביע את התרשמותו בקצרה מכמות הגדולה של הספרים. בתקופה הבאה ביקש מר’ חיים מיכל מיכלין, ממנהלי ‘משגב לדך’, שישלח לו קטלוג של הספריה [אג”ק הריי”צ חי”א אגרת ד’רנג].

לדאבוננו בימי מלחמת השחרור, נכבשה העיר העתיקה על ידי הירדנים, והללו השמידו את הספריה היקרה.

[עדיאל ברויאר]

בקרוב אמור להתפרסם מאמר של ירון בן-נאה ונח גרבר על אוספים וספריות בירושלים במאה ה-19. בין השאר הם מזכירים שם בקצרה את ספרייתו של השדי חמד, והם מפנים לדברים שכתב מנהל ספריית בית הרמב"ם בבלוג שלו תחת הכותרת 'לשאלת ציונותו של ה"שדי חמד"', בבלוג זה מציין הכותב שלספריית בית הרמב"ם התגלגל ספר מספריית בעל השדי חמד שנרכש מבית החולים משגב לדך. הבלוג מסתיים במילים: "פרט המלמד על הכלל, כי כנראה הספרים (או חלקם) נמכרו והתגלגלו לידיים פרטיות".
קישור לדברים: https://amhasefer.wordpress.com/2012/11 ... %9E%D7%93/

[חד ברנש]

המאמר כבר התפרסם ב'ספונות' האחרון.

[ישראל אליהו]

לגר"ע עטיה זצ"ל היו כת"י ו"שיטה" על התלמוד.
בפורת יוסף היו לומדים מתוך "שיטה" זו. אשר היתה בספריה של פורת יוסף.
והכל נשרף במלחמה.

[ברשילא]

ב"ישיבת הרב ביבא'ס" בחברון, היו למעלה מ-1500 כתבי יד וספרים יקרים, שאבדו במאורעות תרפ"ט.
מתוכם ניצלו לדורות רק שלושה כתבי יד שנדפסו בשעתו 2 ע"י ר' נתן נחמן קורונל ו-1 ע"י ר' אברהם ברוך מני.
החשוב והמפורסם ביותר - זה סדר רב עמרם גאון. (וכן: תשובות הגאונים ובדיקת הסכין והריאה, ו-גיא חזון).
(ע"פ: רי"ר מלכו, הרב יהודה בן שמואל ביבאס, ירושלים תשי"ז, עמ' 22-23, ושם הע' 28).

[ברשילא]

מתוך: א. בן יעקב, 'לתולדות הישיבות כנסת יחזקאל וחסד אל בירושלים', ירושלים, שנה שניה, ירושלים תש"ט, עמ' צא:

ספריה בים.JPG (41.75 KiB) נצפה 1049 פעמים

[דרופתקי דאורייתא]

לגבי ספריית השדי חמד, ראה בספר חמדת ישראל (ירושלים תש"ו)
לגבי שאר ספריות העיר ראה:
מאמרו של מאיר בניהו, קובץ יד לקורא, חוברת י-יב
נוהג כצאן יוסף, ר' יצחק דבדה, מנהגי ישיבת פורת יוסף
ישיבות בגדאד, כרך שני, עמ' 16 (על ספריית רבי יהודה ביבאס ועוד); 474-475 (בפרט על האוצר הגדול של ישיבת פורת יוסף).

[קו ירוק]

העקשנות הזו של בתי הכנסת ההלו בירושלים, מזכירה לי את העקשנות המטופשת של גבאי בית הכנסת הגדול בחאלב, שלא נתנו לצלם את הכתר, עד שאבד.
והקולר תלוי בהם. אף שהכל משמיא.

[דרופתקי דאורייתא]

העקשנות הזו של בתי הכנסת ההלו בירושלים, מזכירה לי את העקשנות המטופשת של גבאי בית הכנסת הגדול בחאלב, שלא נתנו לצלם את הכתר, עד שאבד.
והקולר תלוי בהם. אף שהכל משמיא.

איני חושב שזאת עקשנות, זאת שמרנות.
הם היו ספקנים על מצב ירושלים אם תיפול שדודה בידי הערבים, עמהם הם חיו למעלה מאלף שנה.
האשכנזים לעומת זאת, לא חיו עם הערבים ולא האמינו בהם מעולם (מאותה סיבה רוב יהודי אירופה לא האמינו שהגרמנים ישמידו אותם, לא ברחו ולא הבריחו את ספריותיהם).
בנוסף, המחתרות היו ברובם מונהגות ע"י אשכנזים, ומן הסתם המידע שזרם מהם על עתיד ירושלים התקבל יותר אצל האשכנזים.

אגב, המקובל רבי יצחק כדורי פנה בזמנו לרב"צ חזן, מנהלה המיתולוגי של פורת יוסף, ועורר אותו להעביר את אוצר הספרים הגדול לעיר החדשה, אולם רב"צ חזן מיאן, באמונתו הפשוטה שהעיר העתיקה לא תיפול. ולאחר זמן שכבר הסכים בדעתו להעבירה, לא הייתה אפשרות.

פעם חישבנתי שאוצרות הרוח שאבדו לעמ"י בתקופה כה קצרה, בין השנים ת"ש-תש"ח, באירופה ובארצות המזרח, אין לה אח ורע בהיסטוריה.

[עדיאל ברויאר]

ראו במאמר המצורף (הוזכר לעיל באשכול). בן נאה מציין שבכוונתו לעסוק בספריית השדי חמד במאמר נפרד

[גביר]

העקשנות הזו של בתי הכנסת ההלו בירושלים, מזכירה לי את העקשנות המטופשת של גבאי בית הכנסת הגדול בחאלב, שלא נתנו לצלם את הכתר, עד שאבד.
והקולר תלוי בהם. אף שהכל משמיא.

איני חושב שזאת עקשנות, זאת שמרנות.
הם היו ספקנים על מצב ירושלים אם תיפול שדודה בידי הערבים, עמהם הם חיו למעלה מאלף שנה.
האשכנזים לעומת זאת, לא חיו עם הערבים ולא האמינו בהם מעולם (מאותה סיבה רוב יהודי אירופה לא האמינו שהגרמנים ישמידו אותם, לא ברחו ולא הבריחו את ספריותיהם).
בנוסף, המחתרות היו ברובם מונהגות ע"י אשכנזים, ומן הסתם המידע שזרם מהם על עתיד ירושלים התקבל יותר אצל האשכנזים.

אגב, המקובל רבי יצחק כדורי פנה בזמנו לרב"צ חזן, מנהלה המיתולוגי של פורת יוסף, ועורר אותו להעביר את אוצר הספרים הגדול לעיר החדשה, אולם רב"צ חזן מיאן, באמונתו הפשוטה שהעיר העתיקה לא תיפול. ולאחר זמן שכבר הסכים בדעתו להעבירה, לא הייתה אפשרות.

פעם חישבנתי שאוצרות הרוח שאבדו לעמ"י בתקופה כה קצרה, בין השנים ת"ש-תש"ח, באירופה ובארצות המזרח, אין לה אח ורע בהיסטוריה.

הדבר מזכיר את סיפורו של ר' יוסף בן נאים, בעל 'מלכי רבנן' שחשש להעלות את ספרייתו ממרוקו לכאן לאה"ק פן יקראה אסון בדרך, ובסופו של דבר רובה כלתה בשריפה במרוקו.