שמואל דוד כתב:בכלה רבתי "טליא וטלייתא ערמין" ועיין פירוש הגר"י קניבסקי שכתב שאין הכוונה לערומין ממש אולם עיין מש"כ בזה הרב דוד כוכב שליט"א בפורטל הדף היומי ודו"ק
"ואמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוו מטיילין טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה, ולא הוו חטאן".
צריך להבין, כיון שדור של צדיקים היו, למה היו מטיילים (ולפירשב"ם משחקין) זכר ונקבה יחדיו?
ובשו"ת יביע אומר (חלק ד אה"ע סימן ד, א) כתב:
"וכ"כ רבינו המאירי... ויש מפרשים שלא יושיב תינוק ותינוקת כאחת לאומנות אחת...
ואע"פ שאמרו בב"ב (צא ע"ב) א"ר יוחנן נהירנא כד הוו מטיילין טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה ולא הוו חטאן, אדרבה משם ראיה שהתפעל ריו"ח מזה על החינוך ביראת שמים כ"כ שהיה בצעירותו שלא באו לידי עבירה, משא"כ השתא דאחסור דרי."
משמעות דבריו שהיום יש בזה איסור, אך באותו דור לא. וצריך ביאור מדוע, הרי קי"ל "אין אפוטרופוס לעריות".
(וע' בריטב"א סוף קידושין, אמנם כל המעשים שהביא היו לצורך מצוה, וכאמרם שם "הכל לשם שמים" ופירש"י: "לעשות קורת רוח לאמה" - דוקא, ואין די בדליכא הרהור).
אלא שדברים אלו מבוארים יותר במסכת כלה רבתי פרק ב הלכה ט:
"אמר ר' יוחנן נהירנא כד הוו מטללין טליא וטליתא כבר שית עשרה כבר שב עשרה ערמין בשוקא, ולא חיישינן לחטאה".
מבואר שהרבותא היתה שהיו ערומים.
ונראה שהסיבה לכך כמו שאמר רבי יוחנן לפני כן בסמוך בגמרא, לגבי הרעב בטבריא "מדלית איסר", והיו מטיילין לחפש מזון, ולא היה להם בגד ממש ללבוש.
כעין שאמרו על דניאל בשמות רבה פרשה ל, כד "שראה לישראל שיצאו ערומים מירושלים ולא היה בידם שוה פרוטה".
וכעין שמצינו בגלות במסכת כתובות דף סו ע"ב: "מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, ולא היה לה במה להתעטף".
וככתוב בנבואת גלות בת בבל (ישעיהו מז, ב-ג) גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי שֹׁבֶל גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת: תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ.
לכן אין מכאן ראיה לענין הרחקות צניעות.