הבקשות שאחרי הקדיש

[עושה חדשות]

לכאו' ה'קדיש' עצמו מסתיים באמירת דאמירן בעלמא וכו', ומה שמוסיפים אח"כ תתקבל-על ישראל-יהא שלמא וכו', זה בקשות בעלמא, שאין להם שייכות לעצם ענין הקדיש. וכן ראיתי מורים שאין לענות עליהם באמצע פסוד"ז וכד'.

האם זה דבר פשוט להתיר גם דברים בטלים וכד' בעת אמירת בקשות אלו, או שיש מקום להחמיר בזה (ולא רק בפני ע"ה).

[דרומי]

תמיהני על השאלה, והא פשיטא שכיון שרק בפסוד"ז אמרו שלא יענה, הרי אם נמצא במקום שמותר להפסיק ודאי שצריך לענות ולא לדבר על דברים אחרים, ולא גרע מב"ה וב"ש שאין עונים אותו בפסוד"ז אך בקטעים אחרים לא יעלה על הדעת להתעלם ממנו.

[אפרים זלמן]

כמדומני שעו''ח לא התכוון שלא יענה אמן, אבל באמת מנא לך הפשיטותא שחייבם לענות עליהם, [וכן שחייבים לענות ב''ה וב''ש]?

[עושה חדשות]

בשם א' מהפוס' שליט"א שמעתי שגדר חובת עניית אמן על בקשות אלו, זה על דרך מש"כ במג"א רטו-ג, ודו"ק.

[שומע ומשמיע]

ולא גרע מב"ה וב"ש שאין עונים אותו בפסוד"ז אך בקטעים אחרים לא יעלה על הדעת להתעלם ממנו.

למה לא יעלה על הדעת? זה מנהג ומסתמא אם אין זה סתם זלזול לא חייבים לענות.

[דרומי]

זכור לי כי יש פוסקים הסוברים שיש לענות על סוף הקדיש אפילו בפסוקי דזמרה, ועכ"פ מזכירים את זה בתור סברא, ומזה הונח אצלי בפשיטות שבמקום שאינו פסוד"ז בודאי שיש לענות אמנים אלו כמו תחילת הקדיש. אך יתכן וטעיתי בזה ויש לברר ולעיין

[אגב, פעם בקידוש ראיתי יהודי פשוט מעדות המזרח שעונה 'ברוך הוא וברוך שמו', וכשהעיר לו אחד מבני משפחתו שאסור לענות ב"ה וב"ש במקום שיוצא י"ח, השיב שהוא לא יודע חכמות - כשמזכירים את שם ה' אי אפשר להתאפק מלומר ברוך הוא וברוך שמו...]

[כדכד]

זכור לי כי יש פוסקים הסוברים שיש לענות על סוף הקדיש אפילו בפסוקי דזמרה, ועכ"פ מזכירים את זה בתור סברא, ומזה הונח אצלי בפשיטות שבמקום שאינו פסוד"ז בודאי שיש לענות אמנים אלו כמו תחילת הקדיש. אך יתכן וטעיתי בזה ויש לברר ולעיין

[אגב, פעם בקידוש ראיתי יהודי פשוט מעדות המזרח שעונה 'ברוך הוא וברוך שמו', וכשהעיר לו אחד מבני משפחתו שאסור לענות ב"ה וב"ש במקום שיוצא י"ח, השיב שהוא לא יודע חכמות - כשמזכירים את שם ה' אי אפשר להתאפק מלומר ברוך הוא וברוך שמו...]

יש פוסקים מבני ע"מ שסוברים כן לענות ב"ה וב"ש באופן כזה

[דרומי]

איני מבני עדות המזרח, אולם מהצורה שהעירו לו בני משפחתו (שהיו יודעי ספר) היה נראה שאין לו על מי לסמוך...

[לעומקו של דבר]

איני מבני עדות המזרח, אולם מהצורה שהעירו לו בני משפחתו (שהיו יודעי ספר) היה נראה שאין לו על מי לסמוך...

אשריו של בני משפחתו, מה שחשובה היא ההלכה, והיא שיש מקילין בזה.

[כדכד]

איני מבני עדות המזרח, אולם מהצורה שהעירו לו בני משפחתו (שהיו יודעי ספר) היה נראה שאין לו על מי לסמוך...

אשריו של בני משפחתו, מה שחשובה היא ההלכה, והיא שיש מקילין בזה.

ההלכה, לפי אותם פוסקים, היא שיש לענות.
ההלכה, לפי רוב הפוסקים, היא שאין לענות.
כנראה שבני המשפחהה שהיו יודעי ספר לא הכירו את הדעה שיש לענות ולכן ענו כך.
הגר"מ אליהו סיפר שערך חופה במשפחת הבבא סאלי והגר"מ אליהו הורה לחתן שלא לענות ב"ה וב"ש והבבא סאלי אמר שכן יענה ואמר שמקור הדבר בכתבי זקנו האביר יעקב אבוחצירא. יתכן שאם הגר"מ אליהו לא הכיר עד אז את דעת האביר יעקב אז גם אותם יודעי ספר לא הכירו אותה