אבל החזיק זה שלש שנים וטעין מפלניא זבינתה דזבנה מינך קמאי דידי כלומר שידעתי בברור שלקחה מינך נאמן מיגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך ואכלתיה שני חזקה
ולא הבנתי, למה צריך להיות דווקא באופן שגם החזיק וגם טוען שיודע בוודאות שהמוכר קנאו מהמערער? הרי מתחילת דברי הרשב"ם משמע שעיקר הריעותא של הלוקח הוא שאינו יודע בוודאות שהמוכר קנאו מהמערער, ולכאורה אם כך, די בזה שיודע בוודאות שהמוכר קנאו מהמערער, כי אז כבר ברור שלקונה יש רק עסק עם המוכר ולא עם המערער, ולכן גם אם לא עשה עדיין חזקה, מ"מ המערער לאו בל דברים דידהו