האם עדיף לא לדרוש ברופאים ורק לבקש רחמים?

[שאלת תם]

כידוע חזקיהו גנז ספר רפואות, כדי שיבקשו רחמים, והדבר פלא, וכי עדיף לסגור בתי חולים כדי שיבקשו רחמים?
כמובן שיאמרו שבתי חולים עסוקים כל רגע בפיקו"נ אז אין לסוגרם, אז אשאל את השאלה אחרת: אם היה בא דוקטור רוטשילד לשאול את גדו"י אם לפתוח בי"ח בב"ב, היעלה על הדעת שיאמרו לו: 'אל תפתח, עדיף שאנשים יתפללו'? (לאחרונה יצאו איחוד הצלה בקמפיין התרמה ופרסמו שהגרח"ק אמר להם שזה פיקו"נ שתהיה להם אפשרות להגיע יותר מהר וכו', שמא נאמר: לא נתרום להם ושלא יהיה להם ציוד כדי שאנשים יתפללו?)
בנוסף לכך, אין מסתבר כ"כ לומר שבשעה שגנז את ספר הרפואות, לא היו אנשים חולים שהיו זקוקים לו.
אולי יש להוכיח מכאן כשיטת ברסלב האומרת שאין לדרוש ברופאים כלל? (ורק ניתן רשות לרופא לרפא, אבל החולה עדיף שיתפלל.)
מצד שני הרמב"ם היה רופא.
מה הפשט בכל זה?

[עיק]

יעויין בפיה"מ לרמב"ם על המשנה בפרק ו בפסחים המזכירה גניזת ספר רפואות. ולעומתו רמב"ן על התורה ויקרא כו יא (אמנם, שמעתי שהגר"ח מבריסק פקפק האם באמת יצאו דברים אלה מתחת ידי הרמב"ן).
כל זה בתור התחלה. כמדומה שדרך חיפושים פשוטים בגוגל אפשר להגיע ללא מעט מאמרים בנושא.

[המעיין]

אולי זה היה משהו כמו תרופות הומופטיות שזה סתם שטויות. אבל מועיל למאמינים בזה משום שמאמינים (אפקט פלסבו) וע"ז אמר חזקיה שיאמינו בתפילה לבורא עולם שבאמת מועילה.

[אדם קדמאה]

חזקיה גנז את היומרה לרפא כל מחלה שזו גאוה ופוגמת בבטחון
דברי הרמב"ן 'המפורסמים' הם טעות פשוטה בהבנת הנקרא
ולא אמר מעולם שאין ללכת לרופא
אלא שבזמן שההשגחה גלויה וכל ישראל נוהגים כהלכה 'מה לרופא בבית יראי ה', לא משום שלא מזמינים אותו כשחולים, אלא משום שלא חולים, כהבטחת התורה והסירותי מחלה וכו'

[פרי יהושע]

חזקיה גנז את היומרה לרפא כל מחלה שזו גאוה ופוגמת בבטחון
דברי הרמב"ן 'המפורסמים' הם טעות פשוטה בהבנת הנקרא
ולא אמר מעולם שאין ללכת לרופא
אלא שבזמן שההשגחה גלויה וכל ישראל נוהגים כהלכה 'מה לרופא בבית יראי ה', לא משום שלא מזמינים אותו כשחולים, אלא משום שלא חולים, כהבטחת התורה והסירותי מחלה וכו'

"לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה' וכו', נלאתי להעתיק אבל כל לשונו של הרמב"ן שם לא כמו שכתבת כלל.

[תוכן]

אם אדם חולה וסומך באמת על ה', אז לפי דברי הרמב"ן הידועים אכן עדיף שיתפלל ולא ילך לרופא. אבל זה בתנאי שהוא באמת סומך על ה'. אבל אם התפילה שלו אינה תפילה, הלימוד שלו אינו לימוד, והבין אדם לחבירו שלו עדיף לא לדבר עליו, א"כ כשהוא חולה ואומר שהוא סומך על ה', הוא סתם מרמה את עצמו ובעצם בורח מההתמודדות. ובכה"ג הוא מחוייב להיות אמיתי, וללכת לרופא כדרוש.

[פלגינן]

ועל דרך הדרוש, ראה זה מצאתי בארכיוני בשם המגיד רבי מרדכי דרוק זצ"ל [עמ' 2].

[אדם קדמאה]

חזקיה גנז את היומרה לרפא כל מחלה שזו גאוה ופוגמת בבטחון
דברי הרמב"ן 'המפורסמים' הם טעות פשוטה בהבנת הנקרא
ולא אמר מעולם שאין ללכת לרופא
אלא שבזמן שההשגחה גלויה וכל ישראל נוהגים כהלכה 'מה לרופא בבית יראי ה', לא משום שלא מזמינים אותו כשחולים, אלא משום שלא חולים, כהבטחת התורה והסירותי מחלה וכו'

"לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה' וכו', נלאתי להעתיק אבל כל לשונו של הרמב"ן שם לא כמו שכתבת כלל.

חבל שנלאית, כי אם היית מתאמץ עוד קצת היית רואה מה הוא אומר.
גם כשההשגחה גלויה והכל כפי ברכת התורה, מי שמגיע לו להיות חולה נהיה חולה, ורפואתו היא על ידי שיתפלל ויחזור בתשובה. אבל כל זה בהיות ישראל רבים וכן שלמים וכו'.

[שאלת תם]

יעויין בפיה"מ לרמב"ם על המשנה בפרק ו בפסחים המזכירה כניסת ספר רפואות. ולעומתו רמב"ן על התורה ויקרא כו יא (אמנם, שמעתי שהגר"ח מבריסק פקפק האם באמת יצאו דברים אלה מתחת ידי הרמב"ן).
כל זה בתור התחלה. כמדומה שדרך חיפושים פשוטים בגוגל אפשר להגיע ללא מעט מאמרים בנושא.

יישר כח על המקורות הנפלאים!
ראשית, אכן יישבת היטב את שיטת הרמב"ם שהיה רופא, ואכן סבר כך בתור שיטה שצריך לדרוש ברופאים (דרך אגב, הרמב"ם נמצא בפרק ד ולא כפי שציינת), אבל מה נעשה שאותה שיטה שהרמב"ם תוקף במילים חריפות כ"כ, היא שיטת רש"י, ואליבא דידיה שאלתי במקומה עומדת.
שנית, על עצם ראייתו של הרמב"ם יש לתמוה; רעב איננה מחלה, זהו מהלך טבעי ונורמלי של החיים, ומטבע ברייתו של אדם נדרש הוא להחיות את עצמו במזון, משא"כ מחלה איננה מהלך נורמלי, יש כאן מהלך יוצא דופן היוצא משגרת החיים, ומנקודת מבט של אדם מאמין - יש כאן גזירת שמים שבאה עליו מחמת מעשיו הרעים, ולרוץ לרופא זהו ניתוק המנורה המצביעה על כשל במערכת, ולכאורה הדרך הנכונה היא לשוב בתשובה ולבקש רחמים ממי שהביא לו את המחלה שיסירנה ממנו.

[שאלת תם]

מיד לאחר שכתבתי את שאלתי על הרמב"ם, נתעוררתי לחשוב שאכן לשיטת הרמב"ם בהלכות דעות לק"מ, דכתב שם שמי שינהג ע"פ הנאמר שם, מובטח לו שלא יבוא לידי חולי לעולם, וא"כ הרמב"ם לשיטתיה אזיל דגם מחלה היא מהלך טבעי של חוסר שמירת הבריאות, ואין כאן יציאה מהמהלך הנורמלי והשיגרתי.

[אדם קדמאה]

ראשית, אכן יישבת היטב את שיטת הרמב"ם שהיה רופא, ואכן סבר כך בתור שיטה שצריך לדרוש ברופאים .

גם הרמב"ן היה רופא, ואני מניח שגם לבתים של יראי ה' היה נכנס לרפא.

[שומע ומוסיף]

אולי זה היה משהו כמו תרופות הומופטיות שזה סתם שטויות. אבל מועיל למאמינים בזה משום שמאמינים (אפקט פלסבו) וע"ז אמר חזקיה שיאמינו בתפילה לבורא עולם שבאמת מועילה.

דבריך זרים ומוזרים וריח של מינות נודף מהם.
[גם הרמב"ם שהגר"א כתב עליו שדרכו לפרש הכל בדרך הלציי, לא התקרב (בפיה"מ פסחים פ"ד) לסגנון שלך.]

[המעיין]

למה אתה חושב שזה מינות?
למה אי אפשר להגיד שהיה להם רפואות שהסתמכו על אפקט הפלסבו?

יש ויכוח גדול ברפואה היום על האפשרות של שימוש רק באפקט הפלסבו?

הנקודה המרכזית בטיעון שלי הוא שאם כן הוא לא היה שום הפסד בגניזת הספר. כי אין צד טבעי שבו הדבר מועיל למי שמאמין בבורא עולם. משא"כ אנטיביוטיקה שאינו כן כי ע"פ טבע צריך אנטיביוטיקה ותפילה היא רפואה בדרך נס נסתר או גלוי. ושלא כדברי מהר"ר משה שוחט שהובאו לעיל בתוך דברי מהר"ש לוינשטיין שלכאורה ס"ל שאפילו אנטיביוטיקה אם אדם לא לוקחה אלא סומך על תפילתו יירפא באותה מידה. וזה תלוי בנושא האשכול ולדעת הרמב"ם פשוט שאינו כן.

[שאלת תם]

ראשית, אכן יישבת היטב את שיטת הרמב"ם שהיה רופא, ואכן סבר כך בתור שיטה שצריך לדרוש ברופאים .

גם הרמב"ן היה רופא, ואני מניח שגם לבתים של יראי ה' היה נכנס לרפא.

האם יש מקור מוסמך לכך שהרמב"ן היה רופא?
וא"כ אולי זאת הסיבה שהגר"ח פקפק אם יצאו דברים אלו מפי הרמב"ן.
בכל אופן אני כתבתי שהרמב"ם מיושב לשיטתו, זה שהרמב"ן נשאר מוקשה, אינו סותר את דברי.
אבל כמדומני שגם הרמב"ן לשיטתו אינו קשה, כי כתב שם שמאחר ונהגו ברפואות אין על הרופא להימנע מלרפאות עיי"ש.
ובאמת דאין להוכיח כלום מזה שהראשונים היו רופאים, כי מאחר שניתן רשות לרופא לרפא, והוא עוסק בכך בשביל פרנסה (וזה אין ספק שמאז ומתמיד זה היה מקצוע מכניס), פשוט שהדבר מותר, אא"כ נימא שעסקו ברפואה בתור אידיאל להועיל לאחריני, כאן כבר יש לשאול מאי שנא מספר רפואות.

[פרי יהושע]

חזקיה גנז את היומרה לרפא כל מחלה שזו גאוה ופוגמת בבטחון
דברי הרמב"ן 'המפורסמים' הם טעות פשוטה בהבנת הנקרא
ולא אמר מעולם שאין ללכת לרופא
אלא שבזמן שההשגחה גלויה וכל ישראל נוהגים כהלכה 'מה לרופא בבית יראי ה', לא משום שלא מזמינים אותו כשחולים, אלא משום שלא חולים, כהבטחת התורה והסירותי מחלה וכו'

"לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה' וכו', נלאתי להעתיק אבל כל לשונו של הרמב"ן שם לא כמו שכתבת כלל.

חבל שנלאית, כי אם היית מתאמץ עוד קצת היית רואה מה הוא אומר.
גם כשההשגחה גלויה והכל כפי ברכת התורה, מי שמגיע לו להיות חולה נהיה חולה, ורפואתו היא על ידי שיתפלל ויחזור בתשובה. אבל כל זה בהיות ישראל רבים וכן שלמים וכו'.

לא הבנתי לחלוטין, מה אתה מפרש במה שלא נלאתי להעתיק, ואח"כ אשתדל להתאמץ על ההמשך.

[אדם קדמאה]

שאלת תם:
הרשב"א מעיד בתשובה על מקרה שבו הרמב"ן ריפא אשה נכריה שתוכל להוליד, ומחותנו רבינו יונה התרעם ע"ז ושדר ליה תבא עליך ברכה שאתה מרבה זרעו של עמלק.
וזו לא סיבה לפקפק בדברי הרמב"ן הכתובים בפירושו, כי אין שום סתירה כמו שכתבתי.
פרי יהושע
לא הבינותי איפה הבעיה, כתבתי בצורה מאד ברורה, והרמב"ן כותב בצורה ברורה לא פחות.
כל הרעון של מה לרופא בבית יראי ה' הוא בעת שההשגחה גלויה וישראל מתנהלים לפי ברכת ה' שבתורה והיה אם שמוע וכו', והסירותי מחלה מקרבך. ואם בכל אופן מישהו מקבל מחלה בזמן הזה, זה לא בגלל סיבה טבעית, שכן ה' הבטיח שיסיר מחלה, אלא בגלל שיש עליו איזה חטא.

[פרי יהושע]

ימחל לי מר, הרמב"ן כתב להדיא גם בזמנינו ואין לך ברירות יותר מזה, כתב "מכאן שניתנה רשות לרופאים לרפאות ולא רשות לחולה להתרפאות", הכי דיבר בשעה אחרת מזמנינו, ואטו כי רוכלא להעתיק ולמיזל, כל לשונו שם הוא על זמנינו, וכך סיים "וברצות ה' דרכי איש אין לו עסק ברופאים". ותל"מ.

[אדם קדמאה]

אין צריך למחילה כי ברירות שלך אין בה כלום, אתה מתעקש לצטט חצאי דברים ולהכריז דתל"מ.
המשפט שציטטת עוסק בפירוש האמור בתורה, דהיינו בזמן שישראל עושין רצונו של מקום.
אין לי ברירה אלא להעתיק הכל:

"והנה הברכות האלה כפי פשוטן, עם היותן רבות כלליות בענין המטר השובע והשלום ופריה ורביה, אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, כי שם יבטיח במאכל ובמשתה, ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו, ועל כן יהיו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים, כמו שאמר (שם פסוק כו) לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא, וכן אמר תחילה (שם טו כו) כי אני ה' רופאך. והטעם בזה, כי הברכות אף על פי שהם נסים, הם מן הנסים הנסתרים שכל התורה מלאה מהם כאשר פירשתי (בראשית יז א). והם אפילו ליחיד העובד, כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלהיו, ישמרהו האל מן החולי והעקרות והשכול וימלא ימיו בטובה:
אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם, והן בהיות כל עמנו כלם צדיקים, ולכך יזכיר תמיד בכאן הארץ, ונתנה הארץ, לבטח בארצכם, שלום בארץ, מן הארץ, לא תעבור בארצכם וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כולם נסים, אין בטבע שיבאו הגשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים ויבא מורך בלבם לנוס מאה מפני חמשה בעשותנו החוקים והמצות, ולא שיהיה הכל היפך מפני זרענו השנה השביעית:
הכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר (שמות טו כו) כי אני ה' רופאך. וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים, כענין חזקיהו בחלותו (מ"ב כ ב ג). ואמר הכתוב (דהי"ב טז יב) גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים, ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם, מה טעם שיזכיר הרופאים, אין האשם רק בעבור שלא דרש השם. אבל הוא כאשר יאמר אדם, לא אכל פלוני מצה בחג המצות כי אם חמץ:
אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים. ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו:
וכך אמרו (ברכות סד א) כל עשרין ותרתין שנין דמלך רבה רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא, והמשל להם (במדב"ר ט ג) תרעא דלא פתיח למצותא פתיח לאסיא. והוא מאמרם (ברכות ס א) שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, אילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים:
וזו היא כונתם באמרם (שם) ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות, אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו, לא מפני חשש שמא ימות בידו, אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא, ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר, שכבר נהגו. ועל כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף (שמות כא יח) יש על המכה תשלומי הרפואה, כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים, כאשר אמרה (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, מדעתו שכן יהיה. אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים".

הרי מפורש שכל ענינו לבאר את מצב הברכה בהיות ישראל כלם צדיקים, וכן היו עושים בזמן הנבואה, שאם היה חולי לא היה טעם לדרוש ברופא. אבל כשאין השגחה גלויה וישראל הלכו אחר המקרים הניחם ה' ג"כ על טבע המקרה.
ומה שהביא מר' יוסף שלא קרא אומנא לביתיה, היינו שמחמת זכותו לא היה חולה, אבל מי שחולה שלא בזמן הנבואה דורש ברופא, ושמואל ירחינאה אסייה דרבי היה, ור' צדוק קיבל רופאים מיוחדים מהרומאים, ור' אלעזר בן פדת הקיז דם, ועוד דוגמאות רבות.
הרי שלך לפניך, ותל"מ.

[שאלת תם]

אם אדם חולה וסומך באמת על ה', אז לפי דברי הרמב"ן הידועים אכן עדיף שיתפלל ולא ילך לרופא. אבל זה בתנאי שהוא באמת סומך על ה'. אבל אם התפילה שלו אינה תפילה, הלימוד שלו אינו לימוד, והבין אדם לחבירו שלו עדיף לא לדבר עליו, א"כ כשהוא חולה ואומר שהוא סומך על ה', הוא סתם מרמה את עצמו ובעצם בורח מההתמודדות. ובכה"ג הוא מחוייב להיות אמיתי, וללכת לרופא כדרוש.

לכאורה יש גם סברא לומר להיפך; אדם צדיק כפי שתיארת, יתכן שנחלה מחמת עוון קל שבקלים, שהרי הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ובכך קיבל את עונשו ואין שום בעיה שילך לרופא להתרפא, אבל אדם שהוא רחוק מלהיות צדיק, הרי שהמחלה שלו היא 'נורה אדומה מהבהבת', ואם ירוץ לרופא במקום לרפא את נפשו, הרי שאדרבה מסכן את עצמו בכך שיבואו עליו מחלות גדולות כדי לעוררו, ואם לא יתעורר ימות בעוונו רח"ל. ובדיוק כמשל הרכב שכאשר נדלקת נורה ולא מתייחסים, נהרסים מערכות חשובות ברכב, עד שלבסוף הרכב מושבת.

[פרי יהושע]

אמנם כתב גם על זמן שישראל עושים רצונו של מקום שלא יחלו כלל, אבל בהחלט גם על זמן רגיל כזמנינו שהבוטח בה' אין לו עסק ברפואות.

[אוצר החכמה]

לשאלת תם

לא מובנים דבריך. וכי תוכן אמר שלא יחזור בתשובה?
מה שאמר הוא שהרי אינו סומך על ה' בשום דבר, שאם היה סומך על ה' ומאמין שהתורה ומצוות הם העיקר היה משתדל קצת יותר, ולמה כאן ירמה את עצמו שסומך על ה'.

[אוצר החכמה]

אמנם כתב גם על זמן שישראל עושים רצונו של מקום שלא יחלו כלל, אבל בהחלט גם על זמן רגיל כזמנינו שהבוטח בה' אין לו עסק ברפואות.

איפה כתב את זה? האם תוכל לציין את המילים המדוייקות מתוך העתקת אדם קדמאה. או אם זה במקום אחר איה מקומו?

[שאלת תם]

ועל דרך הדרוש, ראה זה מצאתי בארכיוני בשם המגיד רבי מרדכי דרוק זצ"ל [עמ' 2].

דברים יפים!
אולי אכן זהו הפשט, וא"כ זה מחזק את הצד שאכן ההנהגה הראויה יותר היא לא לדרוש ברופאים אלא להתפלל.

[שאלת תם]

לשאלת תם

לא מובנים דבריך. וכי תוכן אמר שלא יחזור בתשובה?
מה שאמר הוא שהרי אינו סומך על ה' בשום דבר, שאם היה סומך על ה' ומאמין שהתורה ומצוות הם העיקר היה משתדל קצת יותר, ולמה כאן ירמה את עצמו שסומך על ה'.

כמדומני שאדם חולה שלא הולך לרופא, אין לך הוכחה גדולה מזו שהוא אכן סומך על ה', כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו.

[פרי יהושע]

אמנם כתב גם על זמן שישראל עושים רצונו של מקום שלא יחלו כלל, אבל בהחלט גם על זמן רגיל כזמנינו שהבוטח בה' אין לו עסק ברפואות.

איפה כתב את זה? האם תוכל לציין את המילים המדוייקות מתוך העתקת אדם קדמאה. או אם זה במקום אחר איה מקומו?

כתב שם "כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא מעדת ה' שחלקם בחיים אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו", הרי להדיא שמדובר על אדם שחלה ואילו לא היה מאלה שנוהגים ללכת לרופאים כך היה רצוי שהיה מעדת ה' שחלקם בחיים, וכן הוא גם ביחזקאל שלא דרש ברופאים אף שנחלה, ואם כן רואים שלא כאדם קדמאה שהרמב"ן מדבר רק על המצב שלא נחלים כלל בגלל שעושים רצון ה' אלא גם כשנחלים מה לרופא בבית ה'.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי כוונתך. הרמב"ן אומר (כהסברו הצודק של א"ק) שבזמן שהנבואה נוהגת ועם ישראל בכללותו בשלמותו, אם מישהו חולה (כי האדם הפרטי לפעמים חוטא ונענש) אזי הוא דורש בנביא לדעת חטאו במקום לילך לרופא. ובקטע האחרון הוא מסביר שאם בכל אופן הוא הולך לרופא ולא לנביא אזי לרופא יש רשות לרפאותו.

[אוצר החכמה]

לשאלת תם

לא מובנים דבריך. וכי תוכן אמר שלא יחזור בתשובה?
מה שאמר הוא שהרי אינו סומך על ה' בשום דבר, שאם היה סומך על ה' ומאמין שהתורה ומצוות הם העיקר היה משתדל קצת יותר, ולמה כאן ירמה את עצמו שסומך על ה'.

כמדומני שאדם חולה שלא הולך לרופא, אין לך הוכחה גדולה מזו שהוא אכן סומך על ה', כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו.

הרבה אנשים לא הולכים לרופא מסיבות שונות ומשונות. וכמו שכתב החזו"א מעין זה. אם הוא כל כך סומך על ה' למה כשהשכן עושה לו משהו הוא מזדעק וצועק ורב איתו הלא בה' בטחונו והכל לטובה?

[שאלת תם]

אמנם כתב גם על זמן שישראל עושים רצונו של מקום שלא יחלו כלל, אבל בהחלט גם על זמן רגיל כזמנינו שהבוטח בה' אין לו עסק ברפואות.

איפה כתב את זה? האם תוכל לציין את המילים המדוייקות מתוך העתקת אדם קדמאה. או אם זה במקום אחר איה מקומו?

כתב שם "כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא מעדת ה' שחלקם בחיים אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו", הרי להדיא שמדובר על אדם שחלה ואילו לא היה מאלה שנוהגים ללכת לרופאים כך היה רצוי שהיה מעדת ה' שחלקם בחיים, וכן הוא גם ביחזקאל שלא דרש ברופאים אף שנחלה, ואם כן רואים שלא כאדם קדמאה שהרמב"ן מדבר רק על המצב שלא נחלים כלל בגלל שעושים רצון ה' אלא גם כשנחלים מה לרופא בבית ה'.

תיקון טעות: הרמב"ן לא כתב יחזקאל אלא חזקיהו, ולהפך שדרש ברופאים ולא את ה', והיה באמת קשה לי איך יתכן שחזקיהו סתר את עצמו שמצד אחד גנז את ספר הרפואות ומצד שני דרש ברופאים, ועיינתי בדה"י וראיתי שזה נאמר על המלך אסא ולא על חזקיהו.

[שאלת תם]

עכשיו אני רואה שטעיתי בהבנת הרמב"ן, מש"כ כעין חזקיהו - הכוונה למקרה המתואר במלכים, שרק התפלל ולא הלך לרופאים, ואח"כ מביא הפסוק בדה"י שמדבר על אסא.

[שאלת תם]

לשאלת תם

לא מובנים דבריך. וכי תוכן אמר שלא יחזור בתשובה?
מה שאמר הוא שהרי אינו סומך על ה' בשום דבר, שאם היה סומך על ה' ומאמין שהתורה ומצוות הם העיקר היה משתדל קצת יותר, ולמה כאן ירמה את עצמו שסומך על ה'.

כמדומני שאדם חולה שלא הולך לרופא, אין לך הוכחה גדולה מזו שהוא אכן סומך על ה', כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו.

הרבה אנשים לא הולכים לרופא מסיבות שונות ומשונות. וכמו שכתב החזו"א מעין זה. אם הוא כל כך סומך על ה' למה כשהשכן עושה לו משהו הוא מזדעק וצועק ורב איתו הלא בה' בטחונו והכל לטובה?

דבריך נכונים בסוג כזה של מחלות שעם תרופה מתרפאים ממנה תוך שבוע ,ובלי תרופה מתרפאים תוך שבעה ימים, אבל במחלות רציניות, כמדומני שמי שלא הולך לרופא, זה או שהוא בעל בטחון עצום, או שהוא מתאבד.

[פרי יהושע]

לא הבנתי כוונתך. הרמב"ן אומר (כהסברו הצודק של א"ק) שבזמן שהנבואה נוהגת ועם ישראל בכללותו בשלמותו, אם מישהו חולה (כי האדם הפרטי לפעמים חוטא ונענש) אזי הוא דורש בנביא לדעת חטאו במקום לילך לרופא. ובקטע האחרון הוא מסביר שאם בכל אופן הוא הולך לרופא ולא לנביא אזי לרופא יש רשות לרפאותו.

הרמב"ן דיבר להדיא בקטע האחרון גם בזמן שאין הנבואה נוהגת, ובכא"פ זה אינו משנה אם הנבואה נוהגת או לא, בין כה הרמב"ן סובר שבעיקרו של דבר אדיאלי לא להזדקק לרופאים, ואין אפשרות ללמדו אחרת.

[פרי יהושע]

תיקון טעות: הרמב"ן לא כתב יחזקאל אלא חזקיהו, ולהפך שדרש ברופאים ולא את ה', והיה באמת קשה לי איך יתכן שחזקיהו סתר את עצמו שמצד אחד גנז את ספר הרפואות ומצד שני דרש ברופאים, ועיינתי בדה"י וראיתי שזה נאמר על המלך אסא ולא על חזקיהו.

נכון טעיתי, אבל זה מקור הרמב"ן שאין לדרוש ברופאים אלא בנביאים, ואכן בסוף סב פניו אל הקיר והתפלל ומזה הייתה לו הישועה [זה הטעה אותי],
אגב יש מגדולי הדורות כמו הגר"א שגם מספרים שלא היה מוכן לדרוש ברופאים כנראה מפני פסוק זה וכהרמב"ן.

[אדם קדמאה]

לא הבנתי כוונתך. הרמב"ן אומר (כהסברו הצודק של א"ק) שבזמן שהנבואה נוהגת ועם ישראל בכללותו בשלמותו, אם מישהו חולה (כי האדם הפרטי לפעמים חוטא ונענש) אזי הוא דורש בנביא לדעת חטאו במקום לילך לרופא. ובקטע האחרון הוא מסביר שאם בכל אופן הוא הולך לרופא ולא לנביא אזי לרופא יש רשות לרפאותו.

הרמב"ן דיבר להדיא בקטע האחרון גם בזמן שאין הנבואה נוהגת, ובכא"פ זה אינו משנה אם הנבואה נוהגת או לא, בין כה הרמב"ן סובר שבעיקרו של דבר אדיאלי לא להזדקק לרופאים, ואין אפשרות ללמדו אחרת.

מה אתה מתכוין כשאתה אומר "להדיא", או שאתה מכיר פירוש אחר למלה זו מהפירוש המוכר?

[בברכה המשולשת]

א. על כל הנושא הזה יש גם תשובה באבנ"ז (מאביו, סביב השאלה אם מותר להחמיר ולא להתרפא מאיסורים), ויש על זה כו"כ מאמרים באסיא.
ב. לגבי דעת הרמב"ן, יעויין עוד בשער המיחוש בספר תורת האדם.
ג. לגבי דעת אדוננו הגר"א יש דיון מעניין בספר אוצרות הגר"א (אם כי אני הק' איני מסכים למסקנת הרהמ"ח שליט"א בהסבר דברי הגר"א)*

[ישא ברכה]

בעז"ה

לכאורה ההפרדה בין ההשתדלות ברפואה להשתדלות בכל תחום אחר, איננה ברורה וצריכה מקור, מהיכ"ת לחלק בין מי שצריך להשתדל לפרנסה לבין מי שצריך להשתדל לרפואה? האם הקב"ה אמר לנו באיזשהוא מקום את החלוקה הזו?

ד' הרמב"ן אמורים על יהודים בדרגה גבוהה מאד כאמור שם, ולא לכולם. הגר"א מסתבר היה מאמין גדול בבורא עולם (ויתכן גם שהיה זכאי להנהגה מעל הנהגת ה' הנקראית טבע) ומסתמא גם בפרנסה לא היה צריך לעשות יותר השתדלות.

[פרי יהושע]

בעז"ה

לכאורה ההפרדה בין ההשתדלות ברפואה להשתדלות בכל תחום אחר, איננה ברורה וצריכה מקור, מהיכ"ת לחלק בין מי שצריך להשתדל לפרנסה לבין מי שצריך להשתדל לרפואה? האם הקב"ה אמר לנו באיזשהוא מקום את החלוקה הזו?

ד' הרמב"ן אמורים על יהודים בדרגה גבוהה מאד כאמור שם, ולא לכולם. הגר"א מסתבר היה מאמין גדול בבורא עולם (ויתכן גם שהיה זכאי להנהגה מעל הנהגת ה' הנקראית טבע) ומסתמא גם בפרנסה לא היה צריך לעשות יותר השתדלות.

סברא שאם ה' שלח מחלה זה כבר לא דבר יומיומי ולכן אין בזה את חובת ההשתדלות שקבע ה' מפני שצריך להתנהל בדרכי הטבע, ולכן צריך רק לפשפש במעשיו, ולפי סוד הגלגול יתכן שבסוף יצטרך לתלות יסוריו בסוד זה ולקבלם באהבה כן היא דעת הרמב"ן בשער הגמול ובספרו על איוב.

[ישא ברכה]

קשה מאד לשפוט עפ"י כאלו סברות, שענינה הוא שכל קושי שבא לאדם בחיים אות הוא כי אינו חייב בהשתלדות אלא ה' יעשה לו הטוב בעיניו. למשל גם על מלחמה תאמר את זה?

[אדם קדמאה]

בעז"ה

לכאורה ההפרדה בין ההשתדלות ברפואה להשתדלות בכל תחום אחר, איננה ברורה וצריכה מקור, מהיכ"ת לחלק בין מי שצריך להשתדל לפרנסה לבין מי שצריך להשתדל לרפואה? האם הקב"ה אמר לנו באיזשהוא מקום את החלוקה הזו?

ד' הרמב"ן אמורים על יהודים בדרגה גבוהה מאד כאמור שם, ולא לכולם. הגר"א מסתבר היה מאמין גדול בבורא עולם (ויתכן גם שהיה זכאי להנהגה מעל הנהגת ה' הנקראית טבע) ומסתמא גם בפרנסה לא היה צריך לעשות יותר השתדלות.

סברא שאם ה' שלח מחלה זה כבר לא דבר יומיומי ולכן אין בזה את חובת ההשתדלות שקבע ה' מפני שצריך להתנהל בדרכי הטבע, ולכן צריך רק לפשפש במעשיו, ולפי סוד הגלגול יתכן שבסוף יצטרך לתלות יסוריו בסוד זה ולקבלם באהבה כן היא דעת הרמב"ן בשער הגמול ובספרו על איוב.

בדיוק להיפך, הרי אמרו צינים ופחים בידי אדם, ודרשו חז"ל ונשמרתם לנפשותיכם.
ועי' במדרש רבה ויקרא טז ח רבנן אמרי תשעים ותשע מתים בפשיעה וא' בידי שמים ור' ישמעאל תשעים ותשע בשרב וא' בידי שמים. ובאדר"נ ט חכמים מתים שלא בעתם מפני שהם בוזים בעצמם (מזלזלים בבריאותם).
והיינו שזה דבר מצוי מאד שאנשים מתים ומזיקים עצמם בחוסר זהירות לא משום שנגזר עליהם כן. ובשער הגמול אות קכ' מביא דברי המו"נ "הוא ז"ל יבאר כי רוב הרעות באישי בני אדם באות מחסרון דעתם" ומחזק דבריו.
(הר"מ מאיליה (אלפי מנשה יז) מפרש גם את המאמר צט' מתים בעין הרע וא' בידי שמים "היינו בפשיעה רעה ובהנהגה לא טובה").
וראה צידה לדרך ה' א' ג': בסבות הרעות לאדם, ג' סבות לנזקים, הא' הטבע שיחייב חסרונות, הב' אחרים שהחליטו להרע לו, והג' "מה שימצא אדם גורם לנפשו והוא הרוב".
ביאור ענין השתדלות הוא לעשות כל מה שעושה אדם נורמלי בכל תחום:
כמ"ש ר' בחיי ר"פ שלח: "שלמה המלך יזהיר כל אדם שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכחו ושימסור השאר בידי שמים וכו' מי שיש לו חולה ראוי לתקן לו וכו' ואחר שיעשה כל יכלתו וישתדל בכל כחו ויעשה בדרך הטבע כל הכנותיו אין ראוי לו לבטוח שיגיע אל רצונו רק בשם יתעלה לא בהכנות האלה כי יש אדם שיאבד עם כל ההכנות ויש שינצל בלעדיהם, עכ"ל. עוד כתב בשמות יג: "רצון התורה שיעשה אדם בדרך הטבע כל מה שבידו לעשות והשאר יניח בידי שמים".
והרשב"א בתשובה ח"א שמג כ': מותר להתעסק ברפואות ובלבד שיהא לבו לשמים וידע שאמתת הרפואה ממנו וידרשנו ולא שיכוין שהכל תלוי בסם פלוני וברופא ובגדר זה נכנסו כל סוגי הרפואות.. ואפי' החסיד שבחסידים אין להם רשות לעשות במלאכתם דרך בטחון רק כדרכו של עולם.
ועי' פיה"מ פסחים ד ט כי החסיד השוטה מואס ברופא.

[פרי יהושע]

בוודאי שאדם יכול להזיק לעצמו, אבל כשמגיע לאדם מחלה זה עניין אחר, ואיני אומר שאין דעות אחרות, אבל הרמב"ן דיבר ברורות על כך שלדעתו הדרך המובחרת ביותר היא לא לדרוש ברופאים רק בה', וכמובן מדובר על אנשים בדרגות גבוהות מימינו אנו.

[אדם קדמאה]

האם "ברורות" הוא תחליף ל"להדיא" או שמשמעותם שווה?
עי' בצידה לדרך שציטטתי, שמעתיק גם את הרמב"ן הנ"ל בענין רפואות, ולא ראה סתירה לדבריו.
ולגבי דבריך:

בוודאי שאדם יכול להזיק לעצמו, אבל כשמגיע לאדם מחלה זה עניין אחר

לא הבינותי, הלא המקורות המצוטטים לעיל אומרים שזה שמגיע לאדם מחלה, ברוב המקרים זה בגלל שהזיק לעצמו
ועל זה נאמר איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, לא שמרת על בריאותך, לך תרפא את עצמך