הערות בענין הברכה והקללה בהרי עיבל וגריזים

[ישא ברכה]

בעזרת בורא עולם כל יכול

א. בתורה כתוב שבהר גריזים עמד שבט לוי, ואילו רש"י מביא את דברי הגמ' בסוטה ששה שבטים עלו לראש כל הר והלווים והכהנים באמצע, וצ"ע שא"כ אי"ז ששה שבטים על הר גריזים שהלווים באמצע. והנה ביהושע כתוב דבר שלישי שהכהנים הלווים היו באמצע (ומשמע שלא כל שבט לוי), וע"כ היה נראה לגרוס בגמ' והכהנים הלווים, והכל על מקומו יבוא בשלום.

ב. לשון התורה משמע שיעמדו על ההר עצמו, וכן משמע בגמ' בסוטה שם, ואילו ביהושע בתיאור המעמד משמע שלא עמדו על ההר אלא כנגד ההר, וצ"ת. (וגם קצ"ע אם אפשר שיעמדו כ"כ הרבה אנשים על ההר אם לא באופן שאינו מהנהגת הבורא הנקראית טבע.

ג. הארורים, הלוא לכאו' אינם עיקרי התורה חוץ מהראשון והאחרון, ומה נתייחדו כל אלו ביחוד לברכה וקללה. האם יש מישהו שעמד בזה, או מי מחכמי הפורום, שיש לו הסבר שיטתי מה זכה לברכה וקללה.

[בינוני]

א. ב. גמ' סוטה לז, א: תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: אי אפשר לומר לוי למטה, שכבר נאמר למעלה (רש"י: משה כתב בתורה אלה יעמדו לברך וגו' שמעון לוי ויהודה), ואי אפשר לומר למעלה, שכבר נאמר למטה (רש"י: בספר יהושע (ח) כדכתיב וכל ישראל וזקניו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים והלוים אלמא כהנים ולוים למטה היו), הא כיצד? זקני כהונה ולויה למטה, והשאר למעלה; רבי יאשיה אומר: כל הראוי לשרת - למטה, והשאר למעלה; רבי אומר: אלו ואלו (רש"י: ישראל ולוים למטה היו כדכתיב בספר יהושע) למטה הן עומדים. הפכו פניהם כלפי הר גריזים - ופתחו בברכה, כלפי הר עיבל - ופתחו בקללה. מאי על? (רש"י: שכתב משה בתורה על, בסמוך כדמפרש ואזיל.) על - בסמוך, כדתניא: ונתת על המערכת לבונה זכה - רבי אומר: על - בסמוך, אתה אומר: על בסמוך, או אינו אלא על ממש? כשהוא אומר וסכות על הארון, הוי אומר: על - בסמוך.

ג. רשב"ם (וכ"כ האב"ע ועוד רבים): כל הארורים... וכולה עבירות שרגילים להיות בסתר הם כמו שאפרש בכולם חוץ משנים שרגילים להיות פעמים בגלוי ופעמים בסתר, והן ע"ז ומכה רעהו ולכך פירש בשניהם בסתר. שעל עבירות שבגלוי לא באו לקלל, כי בית דין יענשוהו על הגלויות כמו שכת' בסוף כל הקללות הנסתרות לי"י אלהינו, הוא יקח נקמה מן הנסתרות שהרי נתקללו בשם הקדוש ברוך הוא, אבל הנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, מלקות סקילה שריפה הרג וחנק. הלא תראה אין כתוב כאן "ארור שוכב עם אשת רעהו" כי מה לו ליכנס בבית אחרים ולא יליזו עליו. מקלה אביו במקום בית גידולו, אין אחרים רגילין שם. וכן משיג גבול בגנבה הוא עושה, שאם יראה, ימחה בידו. וכן משגה עור ומטה משפט, כל אילו דברי סתר. שכב עם אשת אביו זהו במקום שהוא גדל שם ואין רואה. עם כל בהמה אין זה כי אם בסתר. וכן אחותו. חתנתו, האם רגילה בבית בתה:

[איש גלילי]

א. בתוספתא סוטה (פ"ח ה"ז) נחלקו בזה חז"ל, דעת ראב"י, שרק זקני כהונה ולויה עמדו עם הארון, וכל השאר עמדו על ההר. ודעת רבי, שהראויים לשירות עמדו למטה, ושאין ראויים לשירות עמדו למעלה. ולפי ב' שיטות אלו כונת הכתוב ביהושע - "הכהנים והלויים". ובירושלמי (סוטה פ"ז ה"ד) יש שיטה שלישית של ר' שמעון שרק הכהנים עמדו עם הארון, ולפ"ז לשון "הכהנים הלויים" כמשמעו.
ב. הרד"ק ביהושע פירש, "אל מול" - בשיפוע ההר.

[יין המשמח]

ג. הארורים, הלוא לכאו' אינם עיקרי התורה חוץ מהראשון והאחרון, ומה נתייחדו כל אלו ביחוד לברכה וקללה. האם יש מישהו שעמד בזה, או מי מחכמי הפורום, שיש לו הסבר שיטתי מה זכה לברכה וקללה.

ראה כאן http://chabadpedia.co.il/index.php/מעמד_הברכות_והקללות

[בברכה המשולשת]

ב. לשון התורה משמע שיעמדו על ההר עצמו, וכן משמע בגמ' בסוטה שם, ואילו ביהושע בתיאור המעמד משמע שלא עמדו על ההר אלא כנגד ההר, וצ"ת. (וגם קצ"ע אם אפשר שיעמדו כ"כ הרבה אנשים על ההר אם לא באופן שאינו מהנהגת הבורא הנקראית טבע. .

הסתכלתי כעת על הר גריזים ואם אכן עמדו על כל שיפועו, יש לכאורה מקום

[אפרקסתא דעניא]

כז ד' – בהר עיבל. מבואר שבני ישראל הלכו לשכם בבואם לארץ וקיימו שם את מעמד הברכות והקללות בהר עיבל. כאן יש תמיהות רבות: א. מדוע דווקא שם נעשו הקללה והברכה, הלא הם שהו אז באיזור יריחו? ב. מדוע הקללה על הר עיבל והברכה על הר גריזים? ג. ומדוע המזבח נבנה דווקא על עיבל - הר הקללה, ולא על גריזים - הר הברכה?
ובהמשך הפרשה – פכ"ז יב-יג, מבואר: אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם עַל-הַר גְּרִזִּים בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן. וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל-הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי: וגם זה צריך ביאור, לפי מה נקבעה חלוקה זו?
בני ישראל קראו שם את כל הארורים שבפרשתנו. נושאי הארורים: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שבגללם גלו בני ישראל מהארץ, ולכן הוזהרו עליהן בפרטות עם הכניסה אליה. עבירות אלו שייכות באופן מיוחד לשכם, השוכנת בין הר גריזים והר עיבל.
בשכם המליכו את ירבעם בן נבט, שהחדיר את העבודה זרה לכרם ישראל, ובשכם שכיחי רוצחים (גמ' מכות י.).
ישראל נחלקה לשתי ממלכות, צפונית ודרומית: ישראל ויהודה. המלכים הצדיקים מיהודה והרשעים מישראל. הר גריזים הוא הדרומי והר עיבל הוא הצפוני.
כמו כן, בסמוך להר עיבל שכנה העיר שומרון, שבה נעשו ע"ז ע"י בית עמרי, אחאב ובניהם, ג"ע (איש ואביו ילכו אל הנערה (עמוס ב)) ושפיכות דמים (הריגת נבות היזרעלי). לכן הקללה על עיבל, כדי להרתיע, ומאידך גם המזבח נבנה עליו, כדי לכפר ולקדש.
בזה נבין גם את חלוקת השבטים: אנו יודעים מה עלה בסופה של ממלכת ישראל שנכחדה, לעומת המשכיותה של ממלכת יהודה.
והנה השבטים ששרדו עם יהודה ובנימין:
לוי - הכהנים והלויים עבדו בבית המקדש. בדברי הימים (יא יד) נאמר שהם היגרו ליהודה לאחר שהדיחם ירבעם מן העבודה.
אפרים מנשה ושמעון - נאמר על אסא: וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַגָּרִים עִמָּהֶם מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּמִשִּׁמְעוֹן: כִּי נָפְלוּ עָלָיו מִיִּשְׂרָאֵל לָרֹב בִּרְאֹתָם כִּי ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ.
וכן בדברי הימים א פרק ט מוזכר שעלו מבבל: יהודה, בנימין, אפרים ומנשה, כהנים ולויים.
ובגמרא במגילה מבואר שבשושן הבירה ישבו בני יששכר, וא"כ גם צאצאיהם ניצלו.

ע"פ נפלאות מתורת ה'.

[מוישי]

יש על זה ספר נפלא ששמו שבטי נחלתך של הרב מנחם שלנגר בנו של הרב שלנגר מהרובע