ראיתי היום בעיתון דבר והזדעזעתי:
מסופר שם על רשת של כוללים להלכות בין אדם לחבירו, הכתב מספר בשם ראש הכולל כי הלכות אלו חשובות מאד ומי שלא לומדם בעיון יכול לטעות. לדוגמא הביא לו מעשה שקנה בצום י"ז בתמוז עלייה לאדם, כשניגש אליו וסיפר לו שקנה לו עלייה אמר לו אותו אדם שאינו יכול לעלות כיון שלא צם היום, בשל כך ניגש לגבאי וביקש ממנו שיתן את העלייה לאדם אחר. אותו האדם שכובד בעלייה מאד התרגש מכך שאדם אחר קנה לו עלייה, ובא להודות לו נרגשות על כך שכיבדו. וכך כתום שם 'במחשבה ראשונה לבטח חושב כל יהודי שאכן כך צריך לנהוג ולכל הפחות לתת לו תחושה שאכן רכשתי בעבורו את העלייה, שהרי למה לספר לו שאחר היה אמור לקבל זאת אלא שאינו יכול לעלות מחמת סיבה בריאותית וכדומה. אך מי שמכיר ולו במעט את הלכות גניבת דעת יודע שבכך הייתי עובר מפורשות על גניבת דעת שהרי הוא חושב שרכשתי עבורו את העלייה המכובדת בכדי לכבדו, בו בזמן שאין הדברים כך כלל וכלל........
אני לא למדתי הלכות גניבת דעת ובכל אופן תחושת הבטן [וגם תחושת הדעת שלי] שאסור לספר לו שלא התכוונתי לקנות לו.
לדעתי עשיית הלכות בין אדם לחבירו כשולחן ערוך גורמת לאיבוד מוחלט של הכוונה האמיתית בהלכות האלו, הלא כן? יבואו חכמי הפורום ויביעו דעתם, ויוכיחו מה דעת התורה האמיתית בזה.
קצת דומה לזה המעשה עם הגר"י מסלנט לגבי אי הסכמתו לספר חפץ חיים מחמת הדין שכתב שצריך לספר לחבירו שדיבר עליו לשון הרע ולבקש מחילתו, ועיין.