סיפור על הבעש"ט והרמב"ם

[יואלמ]

שלום לכולם סיפר לי בחור שקרא השבת ב"יתד נאמן" סיפור שהנכדים של הרב משה ויינשטיין הגיעו לאחד מגדולי הליטאים
(מובא בסיפור אך איני זוכר לצערי)והוא סיפר להם שהבעש"ט פגש את הרמבם בשמים ואמר לו שבהילכות תלמוד תורה לרמבם בפרק ח' הלכה ח' יש טעות,הרמבם אמר שימחק אותה ולכן היום בפרק ח יש הלכה א'-ז',ח' אין וממשיך מ-ט'עד הסוף....
שחזרו נכדי הרב פיינשטיין לסבם אמר להם,טוב שאמרתם לי עכשיו הבנתי למה חסרה לי ההלכה

אגב כתוב באותיות קטנות ברמבם בהארות שעוד לפני הבעש"ט שינו שם את הסדר בתיוג ההלכות....

מי שמכיר /שמע /קרא את הסיפור ויוכל להסביר מה היה שם תבוא עליו הברכה..אשרייכם

[אוצר החכמה]

אין פרק ח בהלכות תלמוד תורה והכוונה לפרק ז

[איש_ספר]

[ר' משה התלוצץ איתם והפתאים עשו מזה סיפור וביזו את עצמם ואת ר' משה גם יחד].

[מחולת המחנים]

שמעתי מאחד מראשי הישבות זצ"ל שהתבטא על סיפור זה ואמר, שנעשה נס וסיפור זה נמחק גם משבחי הבעש"ט.
וזאת מפני שהסיפור לא נזכר בשבחי הבעש"ט.

[פלגינן]

שלום לכולם סיפר לי בחור שקרא השבת ב"יתד נאמן" סיפור שהנכדים של הרב משה ויינשטיין הגיעו לאחד מגדולי הליטאים
(מובא בסיפור אך איני זוכר לצערי)והוא סיפר להם שהבעש"ט פגש את הרמבם בשמים ואמר לו שבהילכות תלמוד תורה לרמבם בפרק ח' הלכה ח' יש טעות,הרמבם אמר שימחק אותה ולכן היום בפרק ח יש הלכה א'-ז',ח' אין וממשיך מ-ט'עד הסוף....
שחזרו נכדי הרב פיינשטיין לסבם אמר להם,טוב שאמרתם לי עכשיו הבנתי למה חסרה לי ההלכה

אגב כתוב באותיות קטנות ברמבם בהארות שעוד לפני הבעש"ט שינו שם את הסדר בתיוג ההלכות....

מי שמכיר /שמע /קרא את הסיפור ויוכל להסביר מה היה שם תבוא עליו הברכה..אשרייכם

אכן משונה מאוד, אני מעלה צילום מהעיתון ל"תפארת"... [הרמב"ם? הבעש"ט? הגרמ"פ? או להבדיל יתד?...]
כמדומני שהיה על זה אשכול.

[מה שנכון נכון]

הלכות ת"ת ישנם בכת"י אוקספורד בחתימת הרמב"ם 'הוגה מספרי', וגם שם אין הלכה נוספת כמובן. וצ"ל שנמחק גם המקום הריק שהיתה בו ההלכה.
ויש להקשות ממש"כ הרמב"ם לחכמי לוניל שטעה ושיתקנו את הנוסח בספרו, ולמה לא יתקנו בעצמו. וצ"ל שגדולים צדיקים במיתתן וכו'.

[איש_ספר]

יש בכלל חלוקה לאותיות בכתבי היד של הרמב"ם...?

[גימפעל]

יש בכלל חלוקה לאותיות בכתבי היד של הרמב"ם...?

הרמב"ם כותב בפירוש בהקדמתו שכל פרק הוא חילק להלכות קטנות.

[כותי אדמוני]

ראה בעמוד ג' בקובץ המצורף.

[חכם באשי]

כנראה אווירת פורים המתקרבת השפיעה על כותבי העיתון.

מעניינת במיוחד הגדרת הכותב לכת"י שנסרקו לאינטרנט: "כיום יש אפשרויות מיוחדות לעיון בכתבי יד סרוקים"..

[עדיאל ברויאר]

הרמב"ם חילק לפסקאות וככל הנראה לא מיספר אותן.
ישנם כת"י שהסופרים מיספרו את ההלכות.
בפירוש ר' חננאל ב"ר שמואל (מחותן הרמב"ם) על משנה תורה הוא מציין את מספר ההלכה, אבל ככל הנראה הוא פשוט ספר את הפסקאות, ולא שהוא ראה כת"י ממוספר, כיוון שיש בידינו כת"י מהתקופה ההיא, וככל הזכור לי אינם ממוספרים, אלא כאמור מחולקים לפסקאות.

ממילא, לכל הפחות הטענה על מספר ההלכה ודאי אינה רצינית.

[ברקים רב]

[ר' משה התלוצץ איתם והפתאים עשו מזה סיפור וביזו את עצמם ואת ר' משה גם יחד].

יש לשער שההתלוצצות התחילה כבר אצל ר' יואליש...

[אום אני חומה]

א. מי שמכיר את העיתון יודע שהמדור 'המעשה למעשה' שממנו נלקח הסיפור, מיועד מעיקרו לסיפורים פיקנטיים ואגדות עם, ולא צריך להתרגש.

ב. כפי שכל אחד רואה, אין שום קשר בין הגירסה שהופיעה בריש האשכול לבין איך שנדפס.

ג. ר' יואליש לא דיבר על הלכה מסויימת בדווקא, סה"כ סיפר א חסידישע מעיישה שכמוהו רבבות.. ר' משה הפטיר כלאחר יד שיש הלכה חסירה ברמב"ם במקום פלוני, ותו לא.

ד. באשי, ציפית שיכתבו 'אינטרנט'??

[מה שנכון נכון]

שמעתי מאחד מראשי הישבות זצ"ל שהתבטא על סיפור זה ואמר, שנעשה נס וסיפור זה נמחק גם משבחי הבעש"ט.
וזאת מפני שהסיפור לא נזכר בשבחי הבעש"ט.

כמובא בקובץ נחלתנו ישנו סיפור נוסף על הלכה שנמחקה מהרמב"ם מאז שעשה הבעש"ט עליית נשמה, וקרא לרי"ף ולרא"ש וביחד שכנעו את הרמב"ם לחזור בו, "ומאז לא נמצא בספר הרמב"ם שום רמז מזה".
וסיפור זה אכן נמצא בשבחי הבעש"ט.

[ארופאי]

זכורני מהגר"ש אויערבאך ששח באחד העתים כי פעם בהיותו אצל מרן הגרי"ז, הזכיר הגרי"ז איזה רמב"ם וביקש הספר ודפדף בו הלוך ושוב ולא מצא, תוך כדי החיפוש הפטיר 'פרח המיימוני', ואמר הגר"ש כי אף אחד מהנוכחים לא הבין למה תרמוז אמירתו הצחה, אכן הוא הבין וחייך והשיבו הגרי"ז בחיוך מרוצה שתפס כוונתו. וכוונתו היתה למעשה זה המובא בשבחי בעש"ט- שהר"מ הודה לד' הבעש"ט וחזר בו ממש"כ בס' הי"ד, ומחק הר"מ הלכה זו, 'ופרח המיימוני' מכל הספרים הנדפסים.. וכיוון הגרי"ז בדרך צחות שלא מצא הרמב"ם כי 'פרח המיימוני'..
-אכן באמת לא נמצא ל' 'פרח המיימוני' בשבחי הבעש"ט הנ"ל, ושמא יש מקור אחר למטבע לשון זאת עפ"י האגדה הנ"ל-
ובעיקר הדבר, ודאי הגרמ"פ התלוצץ, וכמש"כ אי"ס, ואינו חשוד להיות מן הפתאים שיאמינו להבלים כאלו.

[הוגה ומעיין]

לפעמים אני מהרהר שמא כותבי המעשיות התמימות היתה להם חריפות צינית מוסווית.
המעשה כפי שנדפס במהדורת שבחי הבעש"ט שלונקק כאן כולו מקשה - הרי להלכה אפילו האומר הרי את עלי כאמא אינו נדר מדינא, אלא שאם עם הארץ הוא אין מקילים נדרו בפניו. האם התכווין כותב המעשה לומר שהבעש"ט רמז לאותו חסיד פרוש שאינו אלא עם הארץ?

במקום אחר ב"שבחי הבעש"ט" (מהדו' בורנשטיין סי' ל) מופיע הסיפור בנוסח אחר ובעל משמעויות נוספות. בעל המעשה אינו אחר מגיסו של הבעש"ט, ר"ג מקיטוב. המעשה היה כנראה לפני ההתגלות, וכשאמר הבעש"ט לר"ג שיש עליו רושם ניאוף, "אמר לו והשיב לו שקרן אתה והכה את הבעש"ט". אולי לכן היתה מטרה לרמוז לו שדינו כעם הארץ? מכל מקום, שם כתוב שמלכתחילה לא נכתב הדבר בספרי הרמב"ם, אלא "שמעתי ברקיע שפסק הרמב״ם שאמר שזהו כאלו אמר על אשתו הרי עלי כאמא". האם סופר כך כדי ליישב למה אין ההלכה ברמב"ם? ולבסוף, יש התייחסות מפורשת לכך שלהלכה אינו נדר: "אע"פ שאינו נדר גמור מ"מ נתעור׳ עליך הרשימה של קרי שצמת עליו משבת לשבת ומחמת שעברת על נדר הפרישות נתחזק׳ הרשימה".

גם בסיפור פ"ג, הדומה לראשון, נאמר: "אתה קבלת עליך פרישות ועברת על הקבלה הלז, ושמעתי בלילה זו שהרמב"ם פסק שזה כאילו אסר את אשתו עליו ואמר הרי עלי כאמא, ועיין בספרו אפשר שתמצא שם. אז הודה לדבריו, וברמב"ם מצא שפסק כן". כאן נראה שמטרת הסיפור ששמע כן ברקיע אינה כדי להסביר איך ידע מההלכה שאינה כתובה ברמב"ם, אלא ליישב איך הבעש"ט אמור לדעת רמב"ם, והרי לא למד אותו.

אגב, למעשה יש בסיפור זה גם ראיה לכך שהרמב"ם חזר בו בסוף ימיו או עכ"פ אחרי אריכות ימיו, והודה לחכמת הקבלה. שכן בפירוש המשניות שבכתב ידו מחק ביסודיות - יותר משאר מחיקות - את שכתב במהדו"ק בשבח ספר "שיעור קומה", כדי למחות את זכר הדברים. ומכל מקום בהעתקות שנעשו ממהדו"ק נשארו הדברים. וקשה למה לא השתדל הרמב"ם אחר פטירתו שיימחה זכר הדברים בכל ההעתקות. וע"כ צ"ל שכשעלה לישיבה של מעלה ראה שהאמת עם בעלי חכמת הקבלה.

[מתעמק]

משום מה לא עיינו כולם בגליון 'נחלתנו' שצירף 'כותי אדמוני'. והרב מה שנכון הבין שמדובר בסיפור נוסף. ועל כן הנני מצרפם כתמונות (הנראות בלי הורדת הלינק)
אך לא כן, מאחר שבשניהם נזכר שמו של הגר"ר בן הגרמ"פ, ובשניהם הסיפור מהבעש"ט, וזה שבנחלתנו אף נמצא בספר השבחים, פשוט שמדובר בסיפור אחד שהשתנה במשך המקום והזמן (ומשום מה לא ראה שום אחד צורך או אפשרות לברר אצל הגר"ר שליט"א מה בדיוק קרה).
ובכן, לפי גירסת ה'יתד' סיפרה האדמו"ר מסאטמר, ולפי גירסת ה'נחלתנו' שמעה הגר"ר מבחורים חסידיים במל"מ. לפי גירסת ה'יתד' הגרמ"פ העיר על הרמב"ם בהל' ת"ת, ולפי ה'נחלתנו' הגר"ר מצא את זה וראה בה אות מן השמים (שימשיך להיות חסיד? ומשום מה לא שעה לאות זה?!).
איך שתהיה הסיפור מופרך, ומן הסתם צריך להרכיב פרטים מזה לזה, ואולי ממקום שלישי אולי נכוון אל מה שקרה באמת (מי מתנדב לשאול את הגר"ר?).
שהאדמו"ר מסאטמר שכתב בספרו (על המסתייעים למעשה על סיפורים חסידיים) "וחסרי תבונה מתחשבים עם סיפור מעשיות שרובם ככולם שקרים וכזבים ומשתנים מפה אל פה בשינויים מן הקצה אל הקצה, ואם אלו השקרים נכתבו אח"כ בספר סוברים שהיא ס"ת", הוא יספר מעשה כזה? הגרמ"פ יביא מקור לסיפור בהלכות נדרים מרמב"ם הלכות ת"ת (אך יתכן שהגרמ"פ בדרך דחייה קאמר לה, איך תספרו סיפור כזה, הרי רק חסרון אחת יש ברמב"ם, וזה לא בהלכות נדרים אלא בהלכות ת"ת.
המקורות לשני הגירסאות ג"כ קלושות, הראשון מקורה מרב עלום השם בלונדון שסיפר מה שאירע עם הגר"ר בארה"ב. והשני סיפורו של מגי"ש פלוני "בשם" הגר"ר.

העובדא כשלעצמה מתמיה מכל עבר. הרמב"ם הרי פסק מפורשות (בסופ"א מהל' נדרים) שאף מי שנדר מפורש ב"הרי עלי כאמא" בטל. כמו כן מהיכן שאוב הלכה זו ש"הנודר מאשתו אסור בתכשיטין"? והנהנה ממעות אשה שמודר ממנו הנאתה נחשב כביאת איסור? (עוד מעט וישאו ק"ו, אם הפרוש מאשתו ונהנה מכספה נחשב כביאת איסור משום דהוי כ"הרי עלי כאמא", אמו וודאית הרי פשיטא שהנהנה מכספה נחשב כבא עליה!!).

באחד ממאמרי ר"ד קמנצקי, כמדומה ב'ירושתנו' אודות יחס ההפלאה לחסידות, העיר דבר נפלא, עם שלא ביאר הדברים כל צורכם.
המעיין ב'שבחי הבעש"ט' יראה שטביעת אצבעותיו של המלקט שבחי הבעש"ט היא שכל סיפור מתחיל בגלגול שמועות במקורות הסיפור, שמעתי מהרב פלוני ששמע מהרב פלוני וכו'. יש רק קבוצה אחת של סיפורים שמתחילים בפתיחה כשאר סיפורי מעשיות דעלמא, "מעשה באחד וכו'", בקהלת מעזיבוז וכו'". דבר המחשיד מעיקרא.
נוסף על זה, משום מה הסיפורים הכי מוזרים הם אלו שפותחים בפתיחה רגילה בלי מקורות הסיפור. יש מהם המוזרים בתוכנם, ויש המוזרים מעצם הימצאותם (כגון הסיפור על ההפלאה ואחיו הגררש"ש שעליה דן רד"ק, מה לסיפור על המגיד בתוך 'שבחי הבעש"ט'?).
יתירה על זו, בדיוק אלו הסיפורים שפתיחתם כך, חסרים כולם בכת"י המדוייק של 'שבחי הבעש"ט' שהדפיס ר"י מונדשיין. הלא דבר היא.
על ראיה זו האחרונה השיב רי"י וייס בקובץ 'בית אהרן וישראל', שמתוך שומר הדף נראה שכן היו עוד דפים מסיפורים אלו.
אך העובדא שדווקא עמודים אלו נחסרו מעלה לכה"פ להשערה שנשתרבבו בטעות ומגיה דווקנא תלשם מהספר.

ולעניננו, גם סיפור זה על הפרוש, במקרה היא מחטיבת סיפורים אלו המפוקפקים.
ואצין עוד, שלפני הרבה שנים שמעתי בשם הגרי"ד בן הגרי"ז מבריסק, שהסיפורים המוזרים שב'שבחי הבעש"ט' נשתלו על ידי המתנגדים לתוך הספר כדי להלעיג על החסידים ואמונותיהם.
אז בעת ששמעתי הדברם לא נתתי להם משקל רב (כי גם זה 'סיפור'), אך אחר הדברים האמורים לעיל, אני תוהה אולי יש משהו בזה

[הוגה ומעיין]

ייש"כ על הערתך על הסיפורים חסרי המקורות. ואכן שני הנוסחים האחרים של הסיפור (ל, פג) הם כן עם מקור: הראשון מ"רב דקהלתנו" והשני "שמעתי מחבירי".
בכך גם מיושבת קושיתך על התכשיטים. בשלב המקורי של הסיפור לא נהנה הפרוש מתכשיטיה, אלא בא עליה, והתיר לעצמו כיון שהוצרך לצאת לדרך. רק בגלגולו המאוחר "תוקן" להנאה מתכשיטים לצורך צדקה מטעם מובן.

[מתעמק]

תודה רבה הרב ההוגה על דבריך.
ומשעיינתי בשני המקורות האחרים, הנה בשניהם מפורש שהבעש"ט לא ראה את זה בספר הרמב"ם, אלא פסק כזה פסק הרמב"ם ברקיע (ותורה לא בשמים היא, ומאן נוכח אם לא הרמב"ם עצמו, שהרי זה כש"כ מפסקו של רבה בר נחמני בספק בהרת קדמה לשיער לבן, שהרמב"ם פסק דלא כוותי', וכתב הכ"מ משום דמה דפסק בשעת יציאת נשמתו הוי בגדר לא בשמים היא).
ולענין, הסיפור על גיסו ר"ג אינו לפני ההתגלות, אלא סמוך לנסיעת ר"ג לארה"ק. אך מ"מ מתוך שהדברים היו נראים כה תלושים מהמציאות התבטא ר"ג בחריפות כזה נגד הבעש"ט.
כמו כן מהסגנון שם נראה שלא פסק הרמב"ם דהרי עלי כאמא אסור, אלא שפסק שכל פרישות היא בגדר הרי עלי כאמא, כלומר מתפיס בדבר האסור, שמן הדין לא חייל, ואעפ"כ יש לה השלכות היאך לתיר לע"ה, נמצא ש"כלום" זה לא. וממילא העברה על זה בכחה לעורר חטא דומה דמצא מין את מינו
הבחנתי כעת שבסיפור (או גירסא) השניה על המאו"ע, יש הסופה בשבחי הבעש"ט שבדפוס, שזה אירע גם פעם שלישי כדלהלן, שכמובן רומז על הסיפור המפורסם הנידון בכל האשכול הזה. וראה זה בפלא, בשבחי הבעש"ט כת"י מונדשיין חסרה שורה זו המציינת לפעם השלישי. הרי מזה ג"כ הוכחה שסיפור זו לא היתה בשבחי הבעש"ט המקורי

[טוב וחסד]

האם ישנו מקור יותר מדוייק לסיפור הזוי זה

[הגיונות]

מן העניין לציין שבנוסח קאפח אין כל השמטה.

אגב, לפני חודשים לערך, שח בפני אחד מעורכי רמב"ם (היוצא לאור עם פירושים וביאורים), שחשב להביא את הסיפור בתור הסבר לדילוג בהלכה ח', אך לאחר מחשבה החליט שזה 'יותר מידי' לרמב"ם רציני...

[טוב וחסד]

מן העניין לציין שבנוסח קאפח אין כל השמטה.

אגב, לפני חודשים לערך, שח בפני אחד מעורכי רמב"ם (היוצא לאור עם פירושים וביאורים), שחשב להביא את הסיפור בתור הסבר לדילוג בהלכה ח', אך לאחר מחשבה החליט שזה 'יותר מידי' לרמב"ם רציני...

אם כן, שווה להוריד את זה, מחיבור העוסק במשנת הרמב"ם...

[חלמישצור]

יש בכלל חלוקה לאותיות בכתבי היד של הרמב"ם...?

התשובה היא שלא, כמובן. החלוקה ברוב ככל כת"י העתיקים - גם זה שהרמב"ם חתם עליו בכתי"ק "הוגה מספרי אני משה ברבי מימון ז"ל" - היא פשוט רווח ניכר בין ההלכות.
החלוקה להלכות באותיות היא מן המדפיסים המאוחרים, ופעמים רבות מאוד כידוע, אינה תואמת לכתה"י המקוריים יותר. והדברים עתיקים.

[סגי נהור]

מדאתינן להבעש"ט והרמב"ם, האם ישנו איזשהו הסבר למה שמביא בעל התולדות (צפע"נ פ' יתרו) בשם רבו הבעש"ט (וכן הוא בדגמ"א בפ' עקב) אודות איגרת הרמב"ם שכתב לאנשי מדינה אחת שכפרו בתחיית המתים, שנשמתם נמשכת מהסט"א מפני שאכלו מאכלות אסורות? האם זהו נוסח אחר לאיגרת תחיית המתים שבידינו, או שמא גם זה מהדברים שקיבל הבעש"ט מהרמב"ם בשמים?

האם יש מי שעסק בנושא זה?

[פייערמאן]

מדאתינן להבעש"ט והרמב"ם, האם ישנו איזשהו הסבר למה שמביא בעל התולדות (צפע"נ פ' יתרו) בשם רבו הבעש"ט (וכן הוא בדגמ"א בפ' עקב) אודות איגרת הרמב"ם שכתב לאנשי מדינה אחת שכפרו בתחיית המתים, שנשמתם נמשכת מהסט"א מפני שאכלו מאכלות אסורות? האם זהו נוסח אחר לאיגרת תחיית המתים שבידינו, או שמא גם זה מהדברים שקיבל הבעש"ט מהרמב"ם בשמים?

האם יש מי שעסק בנושא זה?

בספר תורת חיים בריסק פר' שמיני מביא שגם הגר"ח סיפר זאת, וגירסא אחרת שסיפר בשם הבעש"ט.

[טוב וחסד]

יש בכלל חלוקה לאותיות בכתבי היד של הרמב"ם...?

התשובה היא שלא, כמובן. החלוקה ברוב ככל כת"י העתיקים - גם זה שהרמב"ם חתם עליו בכתי"ק "הוגה מספרי אני משה ברבי מימון ז"ל" - היא פשוט רווח ניכר בין ההלכות.
החלוקה להלכות באותיות היא מן המדפיסים המאוחרים, ופעמים רבות מאוד כידוע, אינה תואמת לכתה"י המקוריים יותר. והדברים עתיקים.

האם יש שמדבר על כך שבכת"י פשוט ישנו רק רווח ניכר בין ההלכות ותו לא?

[חלמישצור]

עיין בהקדמות המהדורות המדויקות, הרב יוסף קאפח, הרב נ"א רבינוביץ ("יד פשוטה"), הרב שילת, מהדורת פרנקל, מהדורת אור וישועה ועוד.

[טוב וחסד]

עיין בהקדמות המהדורות המדויקות, הרב יוסף קאפח, הרב נ"א רבינוביץ ("יד פשוטה"), הרב שילת, מהדורת פרנקל, מהדורת אור וישועה ועוד.

אם כן צ"ע כל הסיפור הנ"ל

[דרומי]

לא רק בנוסח קאפח אין השמטה, אלא בעוד כתבי יד ששם הלכה א מתחלקת לשנים והלכה ב' שלפנינו צריכה להיות הלכה ג ואז הכל מסתדר

אבל מצד שני מסתבר מאוד שרוב גדולי ישראל שלמדו את הרמב"ם בדפוסיו התפלאו על כך שחסרה הלכה

[שומע ומשמיע]

זכורני מהגר"ש אויערבאך ששח באחד העתים כי פעם בהיותו אצל מרן הגרי"ז, הזכיר הגרי"ז איזה רמב"ם וביקש הספר ודפדף בו הלוך ושוב ולא מצא, תוך כדי החיפוש הפטיר 'פרח המיימוני', ואמר הגר"ש כי אף אחד מהנוכחים לא הבין למה תרמוז אמירתו הצחה, אכן הוא הבין וחייך והשיבו הגרי"ז בחיוך מרוצה שתפס כוונתו. וכוונתו היתה למעשה זה המובא בשבחי בעש"ט- שהר"מ הודה לד' הבעש"ט וחזר בו ממש"כ בס' הי"ד, ומחק הר"מ הלכה זו, 'ופרח המיימוני' מכל הספרים הנדפסים.. וכיוון הגרי"ז בדרך צחות שלא מצא הרמב"ם כי 'פרח המיימוני'..
-אכן באמת לא נמצא ל' 'פרח המיימוני' בשבחי הבעש"ט הנ"ל, ושמא יש מקור אחר למטבע לשון זאת עפ"י האגדה הנ"ל-
ובעיקר הדבר, ודאי הגרמ"פ התלוצץ, וכמש"כ אי"ס, ואינו חשוד להיות מן הפתאים שיאמינו להבלים כאלו.

הגאון ר' שלמה כץ שליט"א סיפר לי שהגריד"ס עשה להם כמעשה הזה בשיעורו, אלא שהוא טרח להסביר את הבדיחה.
כנראה שבבריסק הבדיחות עוברות במסורת, אלא שמחמת ירידת הדורות בדור הבא כבר טורחים להסביר.
[דרך אגב הגר"ש כץ טען שהוא בטוח שהמשכילים הכניסו את הסיפור הזה לשבחי הבעש"ט].

[שבילי דנהרדעא]

כל מי שמכיר את משנתו של הרה"ק מסאטמר יודע היטב שלא יתכן שיספר סיפורים כאלה, ואולי סיפר את זה כבדיחה או כהתלוצצות על סיפורי האגדה, והשומע התמים חשב שזה נכון.
ומדינא יל"ע אי הרמב"ם היה יכול למחוק הלכה לאחר שמת, דכיון שנכתב כבר הרי כבר נפסק כן, ומעתה תורה לא בשמים.
ומה יהיה הסיפור למה אין סימן קס"ח ביו"ד?

[מָרוֹקַאִי זן חזו''א]

משום מה לא עיינו כולם בגליון 'נחלתנו' שצירף 'כותי אדמוני'. והרב מה שנכון הבין שמדובר בסיפור נוסף. ועל כן הנני מצרפם כתמונות (הנראות בלי הורדת הלינק)
אך לא כן, מאחר שבשניהם נזכר שמו של הגר"ר בן הגרמ"פ, ובשניהם הסיפור מהבעש"ט, וזה שבנחלתנו אף נמצא בספר השבחים, פשוט שמדובר בסיפור אחד שהשתנה במשך המקום והזמן (ומשום מה לא ראה שום אחד צורך או אפשרות לברר אצל הגר"ר שליט"א מה בדיוק קרה).

רבותי!
במטותא. אולי שמישהו יקח יוזמה, וישים סוף לסיפור הבדים הזה, וילך לשאול את הגאון ר' ראובן פיינשטיין (שכמובן יזים את הדברים)...

[וונדרבר]

ומה יהיה הסיפור למה אין סימן קס"ח ביו"ד?

viewtopic.php?f=7&t=25563&hilit#p269425

[איש גלילי]

משום מה לא עיינו כולם בגליון 'נחלתנו' שצירף 'כותי אדמוני'. והרב מה שנכון הבין שמדובר בסיפור נוסף. ועל כן הנני מצרפם כתמונות (הנראות בלי הורדת הלינק)
אך לא כן, מאחר שבשניהם נזכר שמו של הגר"ר בן הגרמ"פ, ובשניהם הסיפור מהבעש"ט, וזה שבנחלתנו אף נמצא בספר השבחים, פשוט שמדובר בסיפור אחד שהשתנה במשך המקום והזמן (ומשום מה לא ראה שום אחד צורך או אפשרות לברר אצל הגר"ר שליט"א מה בדיוק קרה).

רבותי!
במטותא. אולי שמישהו יקח יוזמה, וישים סוף לסיפור הבדים הזה, וילך לשאול את הגאון ר' ראובן פיינשטיין (שכמובן יזים את הדברים)...

דוקא מג"ש בישיבתנו (מתלמידי הגרי"ז) סיפר סיפור זה בשיעור בטענה ששמע זאת מפי בנו של הגרמ"פ (אינני זוכר אם זה היה ר' ראובן או שם אחר), והפנה את אחד הבחורים להתקשר לבנו של הגרמ"פ, ועד כמה שזכור לי הוא התקשר, והסיפור אושר.

אין בדברי משום התייחסות למוזריותו של הסיפור, אלא לאמינותו בלבד. כמו"כ הוא סיפר את הסיפור בגירסא קצת שונה, אלא שהרעיון זהה.

[מָרוֹקַאִי זן חזו''א]

משום מה לא עיינו כולם בגליון 'נחלתנו' שצירף 'כותי אדמוני'. והרב מה שנכון הבין שמדובר בסיפור נוסף. ועל כן הנני מצרפם כתמונות (הנראות בלי הורדת הלינק)
אך לא כן, מאחר שבשניהם נזכר שמו של הגר"ר בן הגרמ"פ, ובשניהם הסיפור מהבעש"ט, וזה שבנחלתנו אף נמצא בספר השבחים, פשוט שמדובר בסיפור אחד שהשתנה במשך המקום והזמן (ומשום מה לא ראה שום אחד צורך או אפשרות לברר אצל הגר"ר שליט"א מה בדיוק קרה).

רבותי!
במטותא. אולי שמישהו יקח יוזמה, וישים סוף לסיפור הבדים הזה, וילך לשאול את הגאון ר' ראובן פיינשטיין (שכמובן יזים את הדברים)...

דוקא מג"ש בישיבתנו (מתלמידי הגרי"ז) סיפר סיפור זה בשיעור בטענה ששמע זאת מפי בנו של הגרמ"פ (אינני זוכר אם זה היה ר' ראובן או שם אחר), והפנה את אחד הבחורים להתקשר לבנו של הגרמ"פ, ועד כמה שזכור לי הוא התקשר, והסיפור אושר.

אין בדברי משום התייחסות למוזריותו של הסיפור, אלא לאמינותו בלבד. כמו"כ הוא סיפר את הסיפור בגירסא קצת שונה, אלא שהרעיון זהה.

יש"כ.
אודה לך אם תשלח לי (באישי) פרטים יותר מדוייקים (וכן שמו של אותו בחור) ובל"נ אחקור את הנושא ביסודיות.