תודה, הוא מציע שצ"ל שכתוב בתורה עצמה השינוי העתידי הזה, ולא ידעתי היכן מצא זאת כתוב.בברכה המשולשת כתב:יעויין במאמרו של הגר"צ שכטר שליט"א בקובץ בית יצחק תשנ"ד שעסק בשאלות אלו
חודש מעובר ושאינו מעובר תלוי אך ורק בקידוש בי"ד אין כאן הוספה של היום על החודש כי אין סיבה שחודש יהיה בבסיסו בן כ"ט ימים ולא בן ל' יום, משא"כ בשנה שיש כאן הוספת חודש ובזה יש לדון איזה חודש הוא הנוסף וכו'.ברזילי כתב:העירוני שלפי המהלך המקובל באחרוני זמננו (שחודש העיבור הוא חזרה על החודש הקודם, א"נ חודש אחד ארוך, א"נ כל יום הוא מ"ח שעות שאר נוסחאות מעין אלה) אפשר שאין הדבר תלוי דווקא בשם אדר. כל זה טוב ויפה, אבל שאלתי היא מדוע (או מה המקור) לחדש מבנה מורכב כל כך, ולא להתיחס לחודש העיבור כפי שמתיחסים ליום העיבור (יום ל' בחודש מלא).
אם בי"ד לא עשו דבר החודש מעובר והשנה אינה מעוברת.ברזילי כתב: (א) גם עיבור שנה תלוי בבית דין
השנה הבסיסית היא של י"ב חודש והעיבור הוא איזו פעולה מלאכותית שעושים בי"ד כדי לשמור על חודש האביב, חילוק הזה נגזר מהתשובה הקודמת.ברזילי כתב:(ב) אין סיבה מיוחדת ששנת לבנה תהיה בבסיסה דווקא י"ב חודש או י"ג חודש: עיבור חודש נועד לתאם בין חדשים של ימים מלאים, לחודש הטבעי שאורכו כ"ט ימים ועוד י"ב תשצ"ג, ועיבור שנה נועד לתאם בין שנים של חדשי לבנה מלאים, לשנה הטבעית שאורכה י"ב חדשים ושליש בערך.
א. אם כן שנה מעוברת מקבילה לחודש בלתי מעובר, אבל ההחלטה על העיבור תלויה בבית דין בשני המקרים (וזה אפילו הגיוני לקבוע כך את ברירת המחדל - אורך השנה המדוייק קרוב יותר לשנה בלתי מעוברת, ואילו אורך החודש המדוייק קרוב יותר לחודש מעובר).אביגדור כתב:אם בי"ד לא עשו דבר החודש מעובר והשנה אינה מעוברת.ברזילי כתב: (א) גם עיבור שנה תלוי בבית דיןהשנה הבסיסית היא של י"ב חודש והעיבור הוא איזו פעולה מלאכותית שעושים בי"ד כדי לשמור על חודש האביב, חילוק הזה נגזר מהתשובה הקודמת.ברזילי כתב:(ב) אין סיבה מיוחדת ששנת לבנה תהיה בבסיסה דווקא י"ב חודש או י"ג חודש: עיבור חודש נועד לתאם בין חדשים של ימים מלאים, לחודש הטבעי שאורכו כ"ט ימים ועוד י"ב תשצ"ג, ועיבור שנה נועד לתאם בין שנים של חדשי לבנה מלאים, לשנה הטבעית שאורכה י"ב חדשים ושליש בערך.
בבסיס הבנת ההבדל נדמה לי שעומדת הסברא שהתאריכים מנויים לשנים ולא לחדשים.
תודה. תורף דבריו שאדר ראשון הוא החודש השנים עשר כמו אדר פשוט, אבל אדר שני הוא החודש האחרון כמו אדר פשוט, ולכן לשניהם יש הבטים של אדר. ועדיין אני שואל, אם נניח שהיות החודש "אחרון" הוא שיקול, מדוע לא נאמר אותו הדבר בעיבור חודש -- מי שנולד בכ"ט חשוון, שהוא אחרון בחשוון, יהיה גדול רק בל' חשוון לשנה הבאה לפי שהוא האחרון בחשוון?סעדיה כתב:עי' בספר בן מלך - ימי הפורים עמ' נ"א
א. נשאל פרקטית: כיצד כתבו את תאריך חדש העיבור בשטרות ובגיטין לפני שהיו שמות לחדשים? האם לא כתבו בעשרה לחדש השלשה עשר?אוצר החכמה כתב:ברור שכשמאריכים שנה מוסיפים חודש. אבל הוספת חודש יכולה להיות ללא הארכת השנה במובן של מניין החדשים אם חודש זה אינו עולה מן המניין.
אפשר לפרש את הלימוד מחודש להיפך. מה חודש אין עיבורו אלא לבסוף, כי שם זה ברור שהרי מדובר בהארכת החודש כך אנחנו לומדים לשנה שאע"פ שבה אין זה ברור הלימוד מלמד אותנו את זה.
לא ידעתי מנין לכם ששנה במהותה היא שנים עשר חדשי לבנה (יחידת זמן שאין לה שום משמעות עצמאית בטבע). גם המילה שנה משמעה חזרתיות המכוונת כנגד מחזור החמה (כך לפחות כתבו הקדמונים, דומני שבלשנים מודרנים מפקפקים בזה וחושבים ששנה היא מלשון שינוי, כך או כך מדובר בקשר לתופעה טבעית), בדיוק כמו שחדש מכוון כנגד התחדשות הלבנה. אלא כיוון שצריך שתהיה השנה מורכבת מחדשים שלמים, הרי היא פעם י"ב ופעם י"ג, בדיוק כמו החדש. (ברור שאפשר תיאורטית לומר ששנה היא, באופן שרירותי, שנים עשר חדשים, בלי שום קשר לתהליך הטבעי, ואז לומר שהעיבור הוא מקרי כדי שיבוא האביב בניסן. באותה מידה אפשר לומר שהחדש הוא במהותו כט יום, ורק באופן מקרי מעברים אותו כדי שיראה הירח בתחילת החדש. אבל מה המוטיבציה לרעיונות בלתי שגרתיים כאלה?)אוצר החכמה כתב:נראה לי שסיבת ההבדל היא כעין מה שכתב אביגדור. חודש מהותו הוא התחדשות הלבנה. וכיוון שהלבנה מתחדשת בכט וחצי ימים לערך מובן שחודש לבנה אין דווקא 29 או 30 אלא פעם כך ופעם כך.
שנה לעומת זאת לרבנן דפליגי עליה דרבי היא שנים עשר חדשים. ואין שום מהות בשם השנה שמחייבת להיות צמודה לחדשי החמה. ורק כיוון שהתורה הקפידה בעניין שמור את חודש האביב התחדש שצריכים בי"ד לעשות שינוי בשנה שישמור את חודש האביב.
ראשית, גם בלי חידושים מיוחדים במהות העיבור, בשנת העיבור חודש שנים עשר הוא חודש אדר, אדר ראשון. (אתה מניח שגם דרוש כי כל חודש אדר יהיה שנים עשר, אבל זה לא מוכרח). שנית, הרעיון של חזרה על החודש (או ואריאציות שונות עליו) הוזכר לעיל. לדידי זו פשוט מתיחת סימן השאלה לסימן קריאה (וגם נניח לשאלה היכן הרעיון הזה כתוב בקדמונים שעסקו בנושא), אבל מכל מקום אני שואל על זה כנ"ל - מנלן? מה הסברא, או מנין למדו שזו מהותו של חודש העיבור, ולא פשוט תוספת חודש (כפי שמוסיפים יום ל על החודש)?שומע ומשמיע כתב:בוא נשאל בכיוון ההפוך [מההודעה הפותחת]. חודש שנים עשר הוא חודש אדר.
ולכאורה בשנת העיבור הוא לא בהכרח חודש שנים עשר, ולפעמים הוא חודש שלושה עשר.
ונראה מזה, שבודאי המהות לא השתנתה, בעליית בבל. ועוד לפני שהיו לחודשים שמות היו חודשים מסויימים.
דהיינו שחודש שנים עשר, אין זה שבכל פעם יש את החודש שיוצא בפעם השנים עשר שבית דין מקדשים, אלא יש חודש מסויים השנים עשר, אלא שחיכו מאות שנים שיקראו לו שם.
אבל חודש שלושה עשר אין. ולכן העיבור חייב להיות חזרה על אותו חודש.
ב. מעולם לא עלה על הדעת לומר שחודש העיבור אינו חלק מן השנה. האם מי שהתחתן בשבט אינו חייב שושמח את אשתו בחודש העיבור? ומאי לגבי שמיטה ויובל, תרו"מ. נלענ"ד ברור שגם בהוו"א ידענו שהחודש הזה הוא חלק מן השנה ולכן מוסיף עליה, ולכן שוב יש לשאול מאי קמ"ל.
נראה פשוט הרבה יותר לומר שכל השאלות על חודש העיבור, וכן האפשרויות השונות להסביר את התשובות להן (כולל הרעיונות של חודש שחוזר על עצמו בצורה זו או אחרת) הן אך ורק תוצאה של שמות החדשים שעלו מבבל.
(ברור שאפשר תיאורטית לומר ששנה היא, באופן שרירותי, שנים עשר חדשים, בלי שום קשר לתהליך הטבעי, ואז לומר שהעיבור הוא מקרי כדי שיבוא האביב בניסן. באותה מידה אפשר לומר שהחדש הוא במהותו כט יום, ורק באופן מקרי מעברים אותו כדי שיראה הירח בתחילת החדש. אבל מה המוטיבציה לרעיונות בלתי שגרתיים כאלה?)
ברזילי כתב:ראשית, גם בלי חידושים מיוחדים במהות העיבור, בשנת העיבור חודש שנים עשר הוא חודש אדר, אדר ראשון. (אתה מניח שגם דרוש כי כל חודש אדר יהיה שנים עשר, אבל זה לא מוכרח). שנית, הרעיון של חזרה על החודש (או ואריאציות שונות עליו) הוזכר לעיל. לדידי זו פשוט מתיחת סימן השאלה לסימן קריאה (וגם נניח לשאלה היכן הרעיון הזה כתוב בקדמונים שעסקו בנושא), אבל מכל מקום אני שואל על זה כנ"ל - מנלן? מה הסברא, או מנין למדו שזו מהותו של חודש העיבור, ולא פשוט תוספת חודש (כפי שמוסיפים יום ל על החודש)?שומע ומשמיע כתב:בוא נשאל בכיוון ההפוך [מההודעה הפותחת]. חודש שנים עשר הוא חודש אדר.
ולכאורה בשנת העיבור הוא לא בהכרח חודש שנים עשר, ולפעמים הוא חודש שלושה עשר.
ונראה מזה, שבודאי המהות לא השתנתה, בעליית בבל. ועוד לפני שהיו לחודשים שמות היו חודשים מסויימים.
דהיינו שחודש שנים עשר, אין זה שבכל פעם יש את החודש שיוצא בפעם השנים עשר שבית דין מקדשים, אלא יש חודש מסויים השנים עשר, אלא שחיכו מאות שנים שיקראו לו שם.
אבל חודש שלושה עשר אין. ולכן העיבור חייב להיות חזרה על אותו חודש.
נראה פשוט הרבה יותר לומר שכל השאלות על חודש העיבור, וכן האפשרויות השונות להסביר את התשובות להן (כולל הרעיונות של חודש שחוזר על עצמו בצורה זו או אחרת) הן אך ורק תוצאה של שמות החדשים שעלו מבבל.
ברזילי כתב:ב. מעולם לא עלה על הדעת לומר שחודש העיבור אינו חלק מן השנה. האם מי שהתחתן בשבט אינו חייב שושמח את אשתו בחודש העיבור? ומאי לגבי שמיטה ויובל, תרו"מ. נלענ"ד ברור שגם בהוו"א ידענו שהחודש הזה הוא חלק מן השנה ולכן מוסיף עליה, ולכן שוב יש לשאול מאי קמ"ל.
ברזילי כתב:א. אם כן שנה מעוברת מקבילה לחודש בלתי מעובר, אבל ההחלטה על העיבור תלויה בבית דין בשני המקרים (וזה אפילו הגיוני לקבוע כך את ברירת המחדל - אורך השנה המדוייק קרוב יותר לשנה בלתי מעוברת, ואילו אורך החודש המדוייק קרוב יותר לחודש מעובר).אביגדור כתב:אם בי"ד לא עשו דבר החודש מעובר והשנה אינה מעוברת.ברזילי כתב: (א) גם עיבור שנה תלוי בבית דיןהשנה הבסיסית היא של י"ב חודש והעיבור הוא איזו פעולה מלאכותית שעושים בי"ד כדי לשמור על חודש האביב, חילוק הזה נגזר מהתשובה הקודמת.ברזילי כתב:(ב) אין סיבה מיוחדת ששנת לבנה תהיה בבסיסה דווקא י"ב חודש או י"ג חודש: עיבור חודש נועד לתאם בין חדשים של ימים מלאים, לחודש הטבעי שאורכו כ"ט ימים ועוד י"ב תשצ"ג, ועיבור שנה נועד לתאם בין שנים של חדשי לבנה מלאים, לשנה הטבעית שאורכה י"ב חדשים ושליש בערך.
בבסיס הבנת ההבדל נדמה לי שעומדת הסברא שהתאריכים מנויים לשנים ולא לחדשים.
ב. מנין לך ששנה בסיסית היא יב חדש, יותר מאשר חודש בסיסי הוא כט יום? להבנתי זה וזה אינם נכונים, כנ"ל -- השנה איננה מספר שלם של חדשים במדויק, והחדש איננו מספר שלם של ימים במדוייק, אלא שאנו מונים ימים שלמים לחדשים, וחדשים שלמים לשנים, ולכן יש צורך בעיבורים.
ממילא - אינני רואה מדוע עיבור שנה מלאכותי יותר מעיבור חודש (אלא שזה קורה בערך במחצית המקרים, וזה בערך בשליש המקרים).
לא הבנתי את המשפט האחרון בדבריך.
כתבת שההוו"א שהמכילתא באה לשלול היא שחודש העיבור אינו מן המנין. הבנתי שהתכוונת שאינו חלק מן השנה, ולכן ניתן לומר כהצעתך שהעיבור אינו מאריך את השנה. זו איננה אפשרות סבירה בעיני, כנ"ל. ייתכן שכוונתך היתה רק לחזור למה שנאמר קודם - שהחודש אכן שייך לשנה, אבל אינו נמנה במניין החדשים (כך שלו היינו מעברים את החודש השלישי, הרביעי שוב ייקרא שלישי, ורק אחרי 120 יום לערך מתחילת השנה, יתחיל החודש הרביעי וכו'), אבל גם זו הארכת השנה בדיוק כמו הארכת החדש, ושוב השאלה במקומה - מדוע הארכת השנה זוקקת מבנה מורכב של חודש החוזר על עצמו, אם לא משום שם החדש המשותף.אוצר החכמה כתב:מה הקשר?????????ב. מעולם לא עלה על הדעת לומר שחודש העיבור אינו חלק מן השנה. האם מי שהתחתן בשבט אינו חייב שושמח את אשתו בחודש העיבור? ומאי לגבי שמיטה ויובל, תרו"מ. נלענ"ד ברור שגם בהוו"א ידענו שהחודש הזה הוא חלק מן השנה ולכן מוסיף עליה, ולכן שוב יש לשאול מאי קמ"ל.
לא הבנתי את השאלה, מספיק להשוות את הפסוקים בפרשת המועדות למשנה במסכת ראש השנה כדי לראות שהיה שינוי בהתיחסות לתאריך ראש השנה. אולי רצונך לומר שחלות הדין של ראש השנה תלויה רק בהיותו האחד לשביעי ואין שום משמעות לשם תשרי גם אחרי שתיקנו שמות לחדשים. כמובן, למעשה אין שום נפק"מ בזה ולכן קשה מאד להוכיח לכאן או לכאן (יש לדון בפסח חזקיהו, אבל אפשר לדחות בקל לכל כיוון).אוצר החכמה כתב:נראה לך פשוט שברגע שעלו החדשים מבבל, ר"ה הפך להיות א בתשרי ולא האחד בחודש השביעי?נראה פשוט הרבה יותר לומר שכל השאלות על חודש העיבור, וכן האפשרויות השונות להסביר את התשובות להן (כולל הרעיונות של חודש שחוזר על עצמו בצורה זו או אחרת) הן אך ורק תוצאה של שמות החדשים שעלו מבבל.
לי זה נראה חידוש גדול מאד מאד, ואם קבלה נקבל אבל פשוט זה וודאי לא.
להפך - הם אומרים בדיוק את זה - ששנה היא י"ב חודש, ואם נתעברה י"ג חודש (ורק באו לאפוקי מדעת רבי שהולכים אחר שנת חמה בלי קשר ללוח).אוצר החכמה כתב:המוטיבציה לרעיונות בלתי שגרתיים כאלה היא דעת חכמים שאומרים בדיוק את זה ששנה היא שנים עשר חודש מיום ליום.(ברור שאפשר תיאורטית לומר ששנה היא, באופן שרירותי, שנים עשר חדשים, בלי שום קשר לתהליך הטבעי, ואז לומר שהעיבור הוא מקרי כדי שיבוא האביב בניסן. באותה מידה אפשר לומר שהחדש הוא במהותו כט יום, ורק באופן מקרי מעברים אותו כדי שיראה הירח בתחילת החדש. אבל מה המוטיבציה לרעיונות בלתי שגרתיים כאלה?)
וההתבטאות ביחס לשנה מעוברת היא ואם נתעברה לו השנה נתעברה לו. למה לא יאמרו פשוט שנה היא שנים עשר חודש או שלושה חודש מיום ליום כשם שחודש הוא לפעמים כט ולפעמים ל.
אחרי שניתן השם אדר לחודש, כבר יש לו משמעות הלכתית במובן זה שכל החודשים שנקראים אדר יש להם צד משותף (גם זה חידוש, ואולי שמענו אותו מן הלימוד חדש שנים עשר הוא חדש אדר). אבל זו בדיוק השאלה - האם הרעיון שלחודש יש שם שיש לו משמעות הלכתית (מה שאתה קורא מהות) היה קיים גם לפני שניתנו שמות לחדשים אחרי\בזמן גלות בבל. ידעתי שהיו שמות לחדשים או לחלקם גם בזמן בית ראשון, אבל הלוח המחייב הלכתית הוא מנין החדשים מניסן (לא מבעיא לדעת הרמב"ן הנ"ל, אלא גם בלי הרמב"ן - פשוט משום שאלה התאריכים המופיעים בכל מקום בתורה ובנביאים כתאריך עיקרי) ולכן מנין לנו לומר שהשמות הללו הם בעלי משמעות לקביעת התאריך?שומע ומשמיע כתב:א.לא הסברתי מספיק. אני לא מוכיח מהפסוק את העובדה שאדר יוצא בחודש ה12, אלא את המהות שלחודש ה12 יש שם. ומזה מוכרח שהחודשים הם חודשים מסויימים ולא מה שיוצא כל פעם. הפסוק לא אומר שלחודש שנים עשר מכנים שם אדר, אלא הוא חודש אדר. כמו שנאמר: 'פלוני העומד במטר ה12 הוא שמוליק'.
ב. הסברא היאכמש"כ. והמקור אפשר למצוא בפסוקים 'חודש האביב' 'ירח האיתנים' היינו שמתיייחסים לחודשים כמסויימים עם אופי מסויים. מה שלא מצאנו לגגבי יום כ' ול' בחודש, שיכנו את היום באופי מסויים, 'יום ה..'. כי שם זה מה שיוצא בפועל. וכן להבדיל בכל התרבויות יש שמות לחודשים ולא לימים.
ראשית נזכיר כי ההנחה שחדש נעשה מעובר כברירת מחדל היא דעת ר"א ברבי צדוק, אבל לדעות אחרות שם אין הבדל בין חדש חסר למלא ואת שניהם צריך (או לא צריך) לקדש, ולפלימו דווקא החדש החסר הוא ברירת המחדל. מכיוון שמסתבר שלא נחלקו ר"א בר"צ וחבריו בדיני אדר שני, קשה לתלות את הבנת ענין עיבור השנה במחלוקת הזו, וסביר יותר לענ"ד שהכל מודים שחודש מלא הוא פשוט חודש ארוך יותר, וחודש חסר קצר יותר, ושניהם טבעיים באותה המידה.אביגדור כתב:אמש כתבתי קצת בחפזון ולא הסברתי את עצמי.
לפענ"ד פשוט שהסיבה שחודש נעשה מעובר מאליו ושנה אינה נעשית מעוברת מאליה היא שיום הל' הוא המשך החודש בניגוד לראש חודש הבא וממילא בלא התערבות של בי"ד החודש ממשיך עד שאינו יכול להמשיך יותר ואז בהכרח מגיע החודש הבא. לעומת זאת בחדשי השנה החודש העוקב באופן טבעי לחודש האחרון של השנה הקודמת הוא החודש הראשון של השנה הבאה ולכן צריך התערבות בי"ד לעבר את השנה. עד כאן ההגדרה, וההסבר הוא לפי דעתי שתאריכי השנה חוזרים על עצמם בסדר מעגלי ולכן אחרי החודש האחרון בא שוב החודש הראשון אבל בימי החודש אין כאן חזרה של תאריכים שוב ושוב כל פעם בחודש אחר אלא כל חודש נמנה בפני עצמו (אני לא חושב שקביעת ברירת מחדל היא ההסבר הנכון במקרה זה)
אביגדור כתב:ההנחה שבבית ראשון לא היו שמות לחדשים אינני יודע על מה היא מסתמכת. כבר מצינו ירח זיו וירח האיתנים ואין סיבה להניח שלחדשים אחרים לא היו שמות.
לגבי שמות חדשים - בהחלט ייתכן שהיו שמות נוספים (בלוח גזר מצאו עוד כמה וכמה שמות), וגם היום יש שמות חדשים כמו ינואר או אפריל, מוחראם או רמאדן, אבל אף אחד לא חושב שיש להם משמעות לדינא. הלוח המחייב הלכתית הוא זה שבו משתמשת התורה, מנין לפי מספר החודש בלבד.הוגה ומעיין כתב:וכך כל אשר בא במקרא מזכר החדשים לא יוודע אלא בדרגת המניין. והיו להם גם כן אצלם תוארים נגזרים לכל חודש ממה שחל בו, או ממה שמדרכם על פי הרוב, שיהיה בהם ממה שמחייב את ההבדלים וכיוצא בהם. וכבר היו מקצתם בכתובים ומקצתם לא נמצאו, כגון בחדש זיו הוא החדש השני (מלכים א' ו, א), בירח האיתנים בחג (מלכים א' ח, ב), בירח בול (מלכים א' ו, לח), וכבר ביארנו כל אחד מהם במקומו. ורובם יוודעו במניינם בלבד.
אחר המחילה לכאו' כל מ"ש בזה הוא שגגה דהמחלוקת תנאים היא רק לעניין אמירת מקודש ולא לעניין הסכמת מושב בי"ד מתי ר"ח. עיין במנח"ח מ' ד' או' ב'.ברזילי כתב:ראשית נזכיר כי ההנחה שחדש נעשה מעובר כברירת מחדל היא דעת ר"א ברבי צדוק, אבל לדעות אחרות שם אין הבדל בין חדש חסר למלא ואת שניהם צריך (או לא צריך) לקדש, ולפלימו דווקא החדש החסר הוא ברירת המחדל. מכיוון שמסתבר שלא נחלקו ר"א בר"צ וחבריו בדיני אדר שני, קשה לתלות את הבנת ענין עיבור השנה במחלוקת הזו, וסביר יותר לענ"ד שהכל מודים שחודש מלא הוא פשוט חודש ארוך יותר, וחודש חסר קצר יותר, ושניהם טבעיים באותה המידה.
לדברי אין מקום לשאלה זו כלל, אמרתי שהיום הל' הוא המשך החודש ולא שהחודש מכיל מעצם הגדרתו חבילת ל' יום. רק בחודש העיבור שהוא תוספת על השנה שייך לשאול איזה חודש נתווסף ומה קורה בשנה פשוטה.ברזילי כתב:שנית, גם לדבריך, שחודש חסר מצריך התערבות כמו שנת העיבור, והם שונים מן המצב הטבעי של שנה חסרה וחודש מלא, לכה"פ בחודש חסר היה מקום לשאול מה קרה ליום הנעלם, וכשם שבשנה מעוברת מתבקש (לדעתך) לומר שהחודש הנוסף חוזר על קודמו ולא פשוט נוסף, היה מתבקש לומר שיום כט בחודש חסר "מכיל בתוכו" את יום כט ויום ל של החודש הרגיל=המלא. זה כמובן לא נכון לדינא, אלא מתיחסים למצב כפי שהוא, וכך בדיוק היא הסברא החיצונה גם אם נניח שתוספת חודש העיבור היא "לא טבעית" באיזה שהוא מובן - עדיין יש כאן חודש נוסף ותו לא, ולכן יש לשאול מנין לחדש שיש כאן מבנה אחר (לולא שם החודש המשותף).
אם אתה מתכוון מקור לזה שהלוח ההלכתי הוא לוח שמונה חדשים מניסן, המקור הוא הרמב"ן פרשת בא שאומר שאסור מן התורה להשתמש בלוח אחר (וממילא זהו הלוח היחיד הקיים, הלכתית). גם לולא הרמב"ן, אחר שראינו שהתורה משתמשת בלוח הזה, מסתבר שהוא הלוח היחיד הקובע לדינא.שומע ומשמיע כתב:אני לא מבין למה החכם הנכבד מתעקש. אם רואים שהיו שמות ואופי לחודשים למה לומר שהגדר ההלכתי שונה?
לאחר העיון אני רואה שמה שמפריע לך זה מה שמחייב מבחינה הלכתית. יש לך מקור להלכה שמעגנת את תפיסתך?
אינני יודע מה ראית במנח"ח לעניננו. זה ברור שגם לולא דין קידוש (או למ"ד שלא צריך לקדש כלל) בי"ד אחראים על קביעת החדשים. אבל בקביעה זו אין שום עדיפות לחודש חסר או מלא, וגם בקביעה שהחודש מלא מקיימים דין קיודש החודש בדיוק כמו בקביעה ההפוכה. אפשר לטעון שבהעדר פעולה ממשיך המצב הקיים כברירת מחדל, אבל לא יותר מזה (אמנם, חכ"א מחו"ר הפורום שלח לי מש"כ בסוגיא זו ושם הפנה לריטב"א חולין קא: שמשמע שכשבי"ד כלל לא מקבלים החלטה אין החודש מעובר מאיליו אפילו לר"א בר"צ, ובטל הלוח מכל וכל). אמנם מדינו של ר"א בר"צ לגבי קידוש היה ניתן ללמוד על הבדל עקרוני בין קידוש חודש לעיבור חודש, אבל דומני שגם זה לא נכון, כנ"ל.אביגדור כתב:אחר המחילה לכאו' כל מ"ש בזה הוא שגגה דהמחלוקת תנאים היא רק לעניין אמירת מקודש ולא לעניין הסכמת מושב בי"ד מתי ר"ח. עיין במנח"ח מ' ד' או' ב'.ברזילי כתב:ראשית נזכיר כי ההנחה שחדש נעשה מעובר כברירת מחדל היא דעת ר"א ברבי צדוק, אבל לדעות אחרות שם אין הבדל בין חדש חסר למלא ואת שניהם צריך (או לא צריך) לקדש, ולפלימו דווקא החדש החסר הוא ברירת המחדל. מכיוון שמסתבר שלא נחלקו ר"א בר"צ וחבריו בדיני אדר שני, קשה לתלות את הבנת ענין עיבור השנה במחלוקת הזו, וסביר יותר לענ"ד שהכל מודים שחודש מלא הוא פשוט חודש ארוך יותר, וחודש חסר קצר יותר, ושניהם טבעיים באותה המידה.
אני יודע שאמרת, אבל אני שואל על דבריך בעיבור חודש משיטתך בשנה מעוברת. אתה סבור ששנה מעצם הגדרתה היא י"ב חודש דווקא, ומזה נובע שחודש העיבור הוא חזרה על החודש הי"ב, כי לא יעלה על הדעת חודש י"ג. באותו אופן, אחר שאתה סבור שחודש מעצם הגדרתו הוא שלושים יום, לא יעלה על הדעת חודש עם כ"ט ימים ולכן היינו צריכים להסיק שבחודש חסר יום הכ"ט ממלא את תפקיד כ"ט ול' או משהו מעין זה, וזה אינו.אביגדור כתב:לדברי אין מקום לשאלה זו כלל, אמרתי שהיום הל' הוא המשך החודש ולא שהחודש מכיל מעצם הגדרתו חבילת ל' יום. רק בחודש העיבור שהוא תוספת על השנה שייך לשאול איזה חודש נתווסף ומה קורה בשנה פשוטה.ברזילי כתב:שנית, גם לדבריך, שחודש חסר מצריך התערבות כמו שנת העיבור, והם שונים מן המצב הטבעי של שנה חסרה וחודש מלא, לכה"פ בחודש חסר היה מקום לשאול מה קרה ליום הנעלם, וכשם שבשנה מעוברת מתבקש (לדעתך) לומר שהחודש הנוסף חוזר על קודמו ולא פשוט נוסף, היה מתבקש לומר שיום כט בחודש חסר "מכיל בתוכו" את יום כט ויום ל של החודש הרגיל=המלא. זה כמובן לא נכון לדינא, אלא מתיחסים למצב כפי שהוא, וכך בדיוק היא הסברא החיצונה גם אם נניח שתוספת חודש העיבור היא "לא טבעית" באיזה שהוא מובן - עדיין יש כאן חודש נוסף ותו לא, ולכן יש לשאול מנין לחדש שיש כאן מבנה אחר (לולא שם החודש המשותף).
ברזילי כתב:אם אתה מתכוון מקור לזה שהלוח ההלכתי הוא לוח שמונה חדשים מניסן, המקור הוא הרמב"ן פרשת בא שאומר שאסור מן התורה להשתמש בלוח אחר (וממילא זהו הלוח היחיד הקיים, הלכתית). גם לולא הרמב"ן, אחר שראינו שהתורה משתמשת בלוח הזה, מסתבר שהוא הלוח היחיד הקובע לדינא.שומע ומשמיע כתב:אני לא מבין למה החכם הנכבד מתעקש. אם רואים שהיו שמות ואופי לחודשים למה לומר שהגדר ההלכתי שונה?
לאחר העיון אני רואה שמה שמפריע לך זה מה שמחייב מבחינה הלכתית. יש לך מקור להלכה שמעגנת את תפיסתך?
(אגב, בין שמות לחודשים לבין "אופי" יש מרחק רב, ומעבר לזה - אנחנו רק מנחשים שלחודש השנים עשר היה שם בפני עצמו, אין לזה שום מקור כתוב. הניחוש לא בלתי סביר, אבל אם כבר מנחשים - מי אמר שלחודש השלשה עשר לא היה שם בפני עצמו, בלי קשר לשמו של החודש השנים עשר? מכל מקום כל זה לא כל כך חשוב, אם הלוח הקובע לדינא הוא מספר החדשים ותו לא)
ימחל כבודו לעיין שוב בסוגיא ויראה שאם לא קבעו בי"ד מושב והחלטה על ר"ח (לא באו עדים) החודש מתעבר באופן אבטומטי.אוצר החכמה כתב:אינני יודע מה ראית במנח"ח לעניננו. זה ברור שגם לולא דין קידוש (או למ"ד שלא צריך לקדש כלל) בי"ד אחראים על קביעת החדשים. אבל בקביעה זו אין שום עדיפות לחודש חסר או מלא, וגם בקביעה שהחודש מלא מקיימים דין קיודש החודש בדיוק כמו בקביעה ההפוכה. אפשר לטעון שבהעדר פעולה ממשיך המצב הקיים כברירת מחדל, אבל לא יותר מזה (אמנם, חכ"א מחו"ר הפורום שלח לי מש"כ בסוגיא זו ושם הפנה לריטב"א חולין קא: שמשמע שכשבי"ד כלל לא מקבלים החלטה אין החודש מעובר מאיליו אפילו לר"א בר"צ, ובטל הלוח מכל וכל). אמנם מדינו של ר"א בר"צ לגבי קידוש היה ניתן ללמוד על הבדל עקרוני בין קידוש חודש לעיבור חודש, אבל דומני שגם זה לא נכון, כנ"ל.
שוב אני נאלץ לבקש מחילה. כנראה קולמוסי העלוב לא הבהיר את עצמו כיאות.ברזילי כתב:אני יודע שאמרת, אבל אני שואל על דבריך בעיבור חודש משיטתך בשנה מעוברת. אתה סבור ששנה מעצם הגדרתה היא י"ב חודש דווקא, ומזה נובע שחודש העיבור הוא חזרה על החודש הי"ב, כי לא יעלה על הדעת חודש י"ג. באותו אופן, אחר שאתה סבור שחודש מעצם הגדרתו הוא שלושים יום, לא יעלה על הדעת חודש עם כ"ט ימים ולכן היינו צריכים להסיק שבחודש חסר יום הכ"ט ממלא את תפקיד כ"ט ול' או משהו מעין זה, וזה אינו.
הבנתי את שאלתו מכח הטענה שהיו שמות ואופי לחדשים, ועל זה אמרתי שהשם היחיד לדינא הוא המספר. כעת אתה טוען אחרת, שאמנם "שם" החודש הוא "החודש השביעי" אבל אין זה אומר שהוא צריך באמת להיות שביעי, ולו יצוייר שהיו מעברים את החודש הששי (הנקרא היום אלול) היה לנו חודש ששי א' וחודש ששי ב' ולאחריו חודש שביעי. בעיני זה רעיון מוזר הפך הפשטות, ולכן גם בלי ראיה להפך אי אפשר לקבלו בהעדר מקור ברור. כפי ששאלתי לעיל - כשעיברו את החודש השנים עשר, לדעתך היו כותבים את התאריך בגיטין "חודש שנים-עשר ראשון" או "חודש שנים-עשר שני"? זה נראה מופרך.אוצר החכמה כתב:לא מובן לי. הטענה היא שהשם הוא החודש השביעי לא שהיה שם נוסף. ואם נכנס חודש אחד באמצע עדיין החודש הזה הוא החודש השביעי וההוא יתר.ברזילי כתב:אם אתה מתכוון מקור לזה שהלוח ההלכתי הוא לוח שמונה חדשים מניסן, המקור הוא הרמב"ן פרשת בא שאומר שאסור מן התורה להשתמש בלוח אחר (וממילא זהו הלוח היחיד הקיים, הלכתית). גם לולא הרמב"ן, אחר שראינו שהתורה משתמשת בלוח הזה, מסתבר שהוא הלוח היחיד הקובע לדינא.שומע ומשמיע כתב:אני לא מבין למה החכם הנכבד מתעקש. אם רואים שהיו שמות ואופי לחודשים למה לומר שהגדר ההלכתי שונה?
לאחר העיון אני רואה שמה שמפריע לך זה מה שמחייב מבחינה הלכתית. יש לך מקור להלכה שמעגנת את תפיסתך?
(אגב, בין שמות לחודשים לבין "אופי" יש מרחק רב, ומעבר לזה - אנחנו רק מנחשים שלחודש השנים עשר היה שם בפני עצמו, אין לזה שום מקור כתוב. הניחוש לא בלתי סביר, אבל אם כבר מנחשים - מי אמר שלחודש השלשה עשר לא היה שם בפני עצמו, בלי קשר לשמו של החודש השנים עשר? מכל מקום כל זה לא כל כך חשוב, אם הלוח הקובע לדינא הוא מספר החדשים ותו לא)
לא באו עדים אינו שקול להעדר קביעה. הקביעה במקרה זה היא לקדש אם יבואו עדים ולא לקדש אם לא יבואו. ועי' בריטב"א שהזכרתי, שכשאין בכלל קביעה (כגון שאין בי"ד בעולם) הלוח מתבטל כליל ולא אומרים שיהיה החדש מעובר מעצמו. מכל מקום, כנזכר לעיל, גם אם נאמר שלא כהריטב"א אין כאן יותר מברירת מחדל, אבל ההכרעה תמיד מסורה לבי"ד אם להחליט כך או כך.אביגדור כתב:ימחל כבודו לעיין שוב בסוגיא ויראה שאם לא קבעו בי"ד מושב והחלטה על ר"ח (לא באו עדים) החודש מתעבר באופן אבטומטי.אוצר החכמה כתב:אינני יודע מה ראית במנח"ח לעניננו. זה ברור שגם לולא דין קידוש (או למ"ד שלא צריך לקדש כלל) בי"ד אחראים על קביעת החדשים. אבל בקביעה זו אין שום עדיפות לחודש חסר או מלא, וגם בקביעה שהחודש מלא מקיימים דין קיודש החודש בדיוק כמו בקביעה ההפוכה. אפשר לטעון שבהעדר פעולה ממשיך המצב הקיים כברירת מחדל, אבל לא יותר מזה (אמנם, חכ"א מחו"ר הפורום שלח לי מש"כ בסוגיא זו ושם הפנה לריטב"א חולין קא: שמשמע שכשבי"ד כלל לא מקבלים החלטה אין החודש מעובר מאיליו אפילו לר"א בר"צ, ובטל הלוח מכל וכל). אמנם מדינו של ר"א בר"צ לגבי קידוש היה ניתן ללמוד על הבדל עקרוני בין קידוש חודש לעיבור חודש, אבל דומני שגם זה לא נכון, כנ"ל.
קודם הבנתי שלשיטתך סתם חודש הוא ל' יום וסתם שנה י"ב חודש, וכעת אני מבין אחרת - שבאופן מהותי אין לדעתך מנין ימים מסויים לחודש, אלא החודש הטבעי הוא הזמן בין מולד למולד (כ"ט י"ב תשצ"ג), וכיוון שאנו מוכרחים לתת מספר ימים שלם לחודש, פעמים הוא כ"ט ופעמים הוא ל', ואין זה עדיף מזה. כל זה אמת ויציב, אבל לפי זה למה לא נאמר בדיוק אותו הדבר על השנה?אביגדור כתב:שוב אני נאלץ לבקש מחילה. כנראה קולמוסי העלוב לא הבהיר את עצמו כיאות.ברזילי כתב:אני יודע שאמרת, אבל אני שואל על דבריך בעיבור חודש משיטתך בשנה מעוברת. אתה סבור ששנה מעצם הגדרתה היא י"ב חודש דווקא, ומזה נובע שחודש העיבור הוא חזרה על החודש הי"ב, כי לא יעלה על הדעת חודש י"ג. באותו אופן, אחר שאתה סבור שחודש מעצם הגדרתו הוא שלושים יום, לא יעלה על הדעת חודש עם כ"ט ימים ולכן היינו צריכים להסיק שבחודש חסר יום הכ"ט ממלא את תפקיד כ"ט ול' או משהו מעין זה, וזה אינו.
אתה אינך זז מדעתך שהחודש הבסיסי צריך להחיל או ל' יום בדוקא או כ"ט יום בדוקא וזו זכותך, אבל אל נא תנסה לתחוב את הדברים בכוש לתוך גרוני.
ימי החודש נמנים במנין הימים מן המולד האחרון [או ליתר דיוק מן היום שקבעו אותו בי"ד כר"ח גם אם זה לא היה בדיוק המולד] כי החודש במהותו הוא מנין הימים לחידוש הלבנה. לכן היום הכ"ט הוא היום הכ"ט מר"ח הקודם והיום הל' הוא היום הל' מר"ח הקודם, וא"א לשאול איפה יום הל' בחודש חסר ולא מאיפה הגיע עוד יום בחדש מלא.
משא"כ השנה מעצם הגדרתה היא מעגל בן י"ב חדשים וכל מהותה היא ההקפה שמקיף כדור הארץ את השמש (ונקודת ההתחלה איננה נקודת התחלה מצד עצמה אלא פשוט נגמר המעגל) ממילא אורך המעגל הוא דבר מהותי בשנה והחודש הי"ג הוא תוספת.
תודה. דומני שכוונת רש"י "שעשו חדשים חסרים" היא לרבות - לא רק שאין שס"ה ימים בשנת לבנה רגילה וחסרים י"א יום, אלא ייתכן גם שחסרים יותר מי"א יום להשלמת שנת חמה וכגון שעשו שבעה או יותר חדשים חסרים כך, ואפילו הכי גזה"כ שאין השנה מורכבת אלא מחודשים שלמים, למרות שמהותה היא מחזור של סיבוב החמה (וכך היא לשון אבן ג'נאח בספר השרשים - "והוא שהשמש תשנה אחר זמן ידוע אל הנקודה אשר החלה ממנה מן הגלגל בהליכה ובסבוב וישנה הזמן כאשר היה, ובעבור השנותו נגזר לזמן הזה שם שנה, כלומר כבר שנה הזמן כאשר היה").אוצר החכמה כתב:היום למדתי במקרה רש"י שבתחילת דבריו תומך בהבנתך שיש משהו בשנת החמה שמגדיר את השנה, כי כשרש"י מסביר מדוע אין מונין שנה אלא לחדשים הוא מסביר שהצד למנות לימים הוא להשלים את י"א ימים שבין שנת הלבנה לשנת חמה, (כעין ההסבר שלו בחודש להשלים יב שעות) אבל בהמשך דבריו הוא מוסיף או אם עשו חדשים חסרים שזה משמע שהעיקר הוא השלמת הי"ב חודש ורק הימים החסרים הם משום שחיסרו את החדשים וגם זה צ"ב. רש"י פ"ק דמגילה.
אנסה להסביר שוב בצורה קצת שונהברזילי כתב:קודם הבנתי שלשיטתך סתם חודש הוא ל' יום וסתם שנה י"ב חודש, וכעת אני מבין אחרת - שבאופן מהותי אין לדעתך מנין ימים מסויים לחודש, אלא החודש הטבעי הוא הזמן בין מולד למולד (כ"ט י"ב תשצ"ג), וכיוון שאנו מוכרחים לתת מספר ימים שלם לחודש, פעמים הוא כ"ט ופעמים הוא ל', ואין זה עדיף מזה. כל זה אמת ויציב, אבל לפי זה למה לא נאמר בדיוק אותו הדבר על השנה?
דבריך "השנה מעצם הגדרתה היא מעגל בן י"ב חדשים" אינם מובנים כלל והם סותרים לסיפא של דבריך "כל מהותה היא ההקפה שמקיף כדור הארץ את השמש", ואחרון עיקר. ודאי לא שכחת שאורך ההקפה הזה איננו י"ב חדשי לבנה, אלא הוא בין י"ב לבין י"ג, בדיוק כפי שהזמן בין מולד למולד איננו בדיוק כ"ט יום או ל' אלא משהו באמצע. לכן לא הסברת מה טעם לומר ששנה במהותה י"ב חדשים דווקא, ולא לומר שחודש הוא כ"ט יום (או ל' יום) דווקא.
שאלה יפה.ברזילי כתב:תקציר: בגמרא ובפוסקים יש דיונים במקרים רבים של מילוי שנים כאשר תחילת התקופה או סופה חל באדר של שנה מעוברת. האם השאלות הללו אינן תלויות בכך שחדש השנים עשר, וכן חדש השלשה עשר בשנה מעוברת, נקראים שניהם אדר? אם כן, האם השתנה הדין כאשר שמות החדשים עלו מבבל?
אתה שואל איך ייתכן ששנה אחת תהיה קצרה והשניה ארוכה, כשלאמיתו של דבר שום דבר לא השתנה בשנת החמה האמיתית, והיא באותו אורך בשני המקרים? (בעיני זה לא קושי בכלל, כי זה אילוץ שנוצר מהצורך לקרב שנת חמה שאורכה איננו חדשים שלמים, בעזרת שנים קלנדריות המורכבות מחדשים שלמים; מ"מ גם אם נקבל שזו קושיה, יש לשאול למה נאמר ששנה של י"ב חדשים היא טבעית ושל י"ג היא מלאכותית, ולא להפך? רק משום ששנים קצרות הן הרוב?) אבל זה בדיוק המצב ביחס לחדשי הלבנה - אנחנו קובעים את החודש בימים שלמים ולכן מתעלמים מהאורך האמיתי שבין מולד למולד, שאיננו ימים שלמים במדוייק. כך, חודש אחד יהיה כט' יום והזה שאחריו ל' יום, למרות שאורכם האמיתי זהה (לפי המולד הממוצע).אביגדור כתב:אנסה להסביר שוב בצורה קצת שונהברזילי כתב:קודם הבנתי שלשיטתך סתם חודש הוא ל' יום וסתם שנה י"ב חודש, וכעת אני מבין אחרת - שבאופן מהותי אין לדעתך מנין ימים מסויים לחודש, אלא החודש הטבעי הוא הזמן בין מולד למולד (כ"ט י"ב תשצ"ג), וכיוון שאנו מוכרחים לתת מספר ימים שלם לחודש, פעמים הוא כ"ט ופעמים הוא ל', ואין זה עדיף מזה. כל זה אמת ויציב, אבל לפי זה למה לא נאמר בדיוק אותו הדבר על השנה?
דבריך "השנה מעצם הגדרתה היא מעגל בן י"ב חדשים" אינם מובנים כלל והם סותרים לסיפא של דבריך "כל מהותה היא ההקפה שמקיף כדור הארץ את השמש", ואחרון עיקר. ודאי לא שכחת שאורך ההקפה הזה איננו י"ב חדשי לבנה, אלא הוא בין י"ב לבין י"ג, בדיוק כפי שהזמן בין מולד למולד איננו בדיוק כ"ט יום או ל' אלא משהו באמצע. לכן לא הסברת מה טעם לומר ששנה במהותה י"ב חדשים דווקא, ולא לומר שחודש הוא כ"ט יום (או ל' יום) דווקא.
אין זה משנה לענייננו מה האורך האסטרונומי של השנה אלא עצם העובדה שהשנה מהותה מעגל שנקבע בתורה שחודש ניסן יהיה תחילתו, מכיוון שנקודת ההתחלה היא סתם נקודה על פני המעגל שבה בחרה התורה להתחיל את השנה הרי שתחילת הסיבוב השני נמדדת אך ורק בעובדה שחזרנו לאותו מקום שבו כבר היינו (העובדה שהחזרה אינה מוחלטת מבחינה אסטרונומית אינה משנה את הגדרת השנה שהיא סיבוב החוזר על עצמו). עכשיו, לו יצוייר שפעם בכמה שנים כדור הארץ היה עושה פתאום הקפה יותר ארוכה סביב השמש היית יכול לומר שהשנה הפעם יותר ארוכה אבל זה לא מה שקורה. יחס הפיגור בין כ"ט אדר בשנה זו שאנו רוצים לעבר וכ"ט אדר בשנה הקודמת שוים בדיוק ליחס הפיגור שהיה בין אשתקד ללפני שנתיים ולפני שנה קראנו ליחס כזה הקפה שלמה, לכן החודש הנוסף הוא תוספת מלאכותית לשנה.
חודש לעומת זאת איננו מעגל שנקודת ההתחלה שלו היא עוד נקודה על פני המעגל (ואפשר גם שאינו מעגל בכלל) אלא מנין הימים לאירוע המולד. לכן תחילתו וסופו מוגדרים על ידי אירועים (או ליתר דיוק ציון האירועים ע"י בי"ד) ומספר הימים ביניהם נגזר מהזמן שבין האירועים האלו יהיה כמה שיהיה - לפעמים זה יוצא כ"ט יום ולפעמים ל'. אין כאן חשיבות לשאלה מה עשיתי בחודש שעבר או מה היה מצב כדור הארץ מול הירח והשמש לפני חדשיים, אני קובע עכשיו את ראש חודש על פי המולד החדש ומתחיל למנות.
ע"ד הפשט הסיבה ברורה - שמות החדשים הגיעו מן הלוח הבבלי, ובלוח זה חודש העיבור נקרא גם הוא אדר (כפי שהזכירו כאן, פעם אחת במחזור של י"ט שנים הבבלים היו מעברים את אלול, כדי לסדר טוב יותר את ההתאמה עם השמש. אינני יודע כיצד נקרא אז חודש העיבור אצלם). אפשר לשאול למה הבבלים\אכדים קבעו כך, אבל זה כבר ענין לאשורולוגים.ניים ושכיב כתב:עוד יש לשאול למה לא קבעו לחודש העיבור שם בפני עצמו [וכבר העירו בזה לעיל].
כמו שכתבת, יש דרשה שלא לעבר אלא אדר (אלא שיש לשאול מה משמעות הדרשה לפני שהיו שמות לחדשים, כפי שהקשה ר"ח קרלנשטיין במוריה הנזכר לעיל). גם לולא הדרשה נראה פשוט שחג הפסח תלוי בחדש הראשון, ואם היו מעברים את ניסן היה ניסן ב' החדש השני (עי' תוס' רא"ש ורבנו יונה, הובאו לעיל).ניים ושכיב כתב:ועוד, למה לא יוסיפו ניסן א' ויחגגו פסח בניסן ב' [וכבר הביאו ע''ז גמ' לעיל].
מה פירוש "להחשיב כחודש אדר"? לפני גלות בבל לא היה מושג כזה, לדינא, "חודש אדר" (כמובן ייתכן שבפועל הכירו את השמות הבבליים). אבל אפשר לומר שיש סיבה להחשיב את החודש השלשה עשר כחודש שנים-עשר ב'. זה בדיוק מה שמחפשים כאן - מהי אותה סיבה, אם בכלל.ניים ושכיב כתב:ומשמע מכל השאלות הללו שישנה סיבה להחשיב את חודש העיבור כחודש אדר, וממילא גם שם החודש וגם הספקות ההלכתיים נובעים מחמת אותה סיבה עלומה, ולא שהספיקות נובעים מחמת שם החודש.
כמו שכתבת, המזלות האסטרונומיים אינם מתואמים לחדשי הלבנה גם בשנה רגילה, ומה עוד שבשנת העיבור אדר ראשון נופל דווקא במזל שבט של חמה, ולמה לא נקרא לו שבט שני (כלשון הרא"ש). אם זה ענין של מלאכים, באמת ייתכן שקים להו שבשנת העיבור מלאך של חודש שנים-עשר ומלאך של חודש שלשה-עשר הם אותו המלאך (מה שקראו לעיל "מהות החודש"). זה יכול להיות תירוץ מצויין, אם אמנם כך טיבם של מלאכים, מי יעלה לנו השמים, אבל בראשונים לא נמצא הטעם הזה לכך שאין מעברים אלא אדר.ניים ושכיב כתב:אני משער שיש לזה קשר למזלות. הנה מצינו שחז''ל מקשרים בין החודשים העבריים למזלות (למשל שחודש אדר מזלו טוב ואב מזלו רע), ואע''פ שאורך המזלות הוא לפי שנת חמה ולא לפי שנת לבנה. וכנראה שיש איזה ענין להתאים זל''ז. והיות והחודש הנוסף נופל במזל אדר מחשיבים אותו כאדר. (כל זה בהנחה שמזל החודשים הוא המזל האסטרונומי, ולא מלאך ממונה).
הפכת את הסדר, לא שאני מניח שהעיבור הוא הארכה, ולכן צריך לומר ששמות החדשים הם חידוש, אלא שלולא יש שמות לחדשים אי אפשר להסביר את העיבור אלא בדרך של הארכת שנה, ולכן ההנחה היא שלא היו שמות לחדשים (כפי שרואים בפסוקים) והמסקנה היא שהעיבור הוא\היה הארכת השנה. מכל מקום, מה שכתבת "אם היו מעברים את אלול היו מוסיפים חודש יתר אחר אלול והחודש שאחריו הוא החודש השביעי ע"פ תורה ובו חל ר"ה" מנוגד לדברי התוס', תוס' רא"ש ורבנו יונה.אוצר החכמה כתב:בכל הדיון כאן לא ברור לי דבר אחד.
השאלה שלך מניחה דבר מסויים, שאין בעצם דבר כזה חודש העיבור אלא מדי פעם השנה מתארכת ויש בה יג חדשים.
ולפי זה אין הסבר למילים בברייתא שאין מעברין אלא אדר. כדי להסביר את זה אתה מבאר שהכוונה היא שהשם שניתן לחודש הזה יהיה אדר ב ואין לנו אפשרות לתת לחודש אחר שם אלול ב וכל זה רק תוצאה של העובדה שלחדשים יש שמות. וכדי לבאר את זה אתה צריך לומר (דבר שלא מוזכר ולא מובן בכלל) ששמות החדשים הוא חלות חדש שחידשו הנביאים שמעתה אין חג הפסח חל בחודש הראשון אלא בחודש ניסן ואם תהיה סתירה בין החודש הראשון לניסן (כמו שקורה להבנתך בחודש השביעי אם מעברים אלול) שם ניסן או תשרי יכריע את הכתוב המפורש בתורה. וכל זה רחוק מהשכל.
אבל כנראה (ובלי קשר לשאלה שדנו עליה באריכות כאן האם הדבר מחויב המציאות או לא) חז"ל תפסו את חודש העיבור כחודש שמתווסף לחדשי השנה, כלומר שגם אם כדבריך שהשנה צריכה להתארך השיטה היא להוסיף חודש יתר. חודש יתר ניתן להתווסף בכל נקודה שהיא ואינו משנה את מהלך השנה. כך שאם היו מעברים את אלול היו מוסיפים חודש יתר אחר אלול והחודש שאחריו הוא החודש השביעי ע"פ תורה ובו חל ר"ה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 196 אורחים