ז"ל הגמ' בסנהד' קז. ואמר רב יהודה אמר רב בקש דוד לעבוד עבודה זרה שנאמר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים ואין ראש אלא עבודה זרה שנאמר והוא צלמא רישיה די דהב טב והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו אמר לו לדוד יאמרו מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה אמר לו מלך שכמותי יהרגנו בנו מוטב יעבוד עבודה זרה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא.
ואמנם הרבה אחרו', וקדם להם היד רמה שם, פירשו דודאי לא איירי בע"ז ממש אלא רק למראית העין וכו' וכיו"ב,
אבל החזו"א שם סי' כד סק"ב פי' כפשוטו, ז"ל -
ולק' ק"ז א' אמר דבקש דוד לעבוד עכו"מ שלא יחולל שם שמים אם יהרגנו בנו ולרבא היה יכול להגיד לפני עדים שאינו מקבלו ואינו עושה אלא להציל ח"ה אבל לאביי הוי איסור עכו"מ אלא שאיסורו נדחה מפני הצלת ח"ה וכן להי"מ דבעכו"מ גמורה מודה רבא דאפי' עובד מאהבה ומיראה חייב יש כאן איסור עכו"מ אף שאמר שאינו מקבלה.
וצ"ע.