הודעהעל ידי יעקובי » ג' נובמבר 17, 2015 12:38 am
להלן מן הרשום אצלי בענין זה מקדמת דנא (בעת שקוסובסקי הדפיס את השערי חמדה שלו, ושם ייחס מנהגים רבים לחמ"י שלא כדין, וביניהם מנהג זה). לא בדקתי עכשיו.
בענין נוסח 'ולכפרת פשע' במוסף דר"ח בשנת העיבור, כתב בשערי חמדה שייסדו מורו של החמ"י. ואמנם ציין בעצמו שכבר נדפס נוסח זה בסידור 'תפלה מכל השנה' פיורדא תמ"ז (דהיינו למעלה מארבעים שנה קודם הופעת החמ"י), אך השיב דלא יפלא, לפי שיש בו עקבות ברורים מבעל החמ"י ש"שלח" להם תחינה בשנת תכ"ד וכו'.
אולם לא ידע בעל שערי חמדה כי מנהג הוספת 'ולכפרת פשע' הנזכר, ישן נושן הוא בקרב בני אשכנז, וקדם זמן רב לבעל החמ"י ו"מורו".
המקור הראשון הידוע כיום למנהג זה, הוא בספר מהר"ז בינגא, אשר היה תלמיד מובהק למהרי"ל ומחותן עמו, ובשנת רל"ג כבר לא היה בן החיים (ראה מהר"ז בינגא, מכון ירושלים תשמ"ה, עמ' 13 הערה 31). וכה כתב מהר"ז בינגא בספרו הנזכר (עמ' קפ"ט, בהגה אשר יצאה מתחת יד המחבר עצמו): "מנהג כשר לומר כשהשנה מעוברת ולכפרת פשע".
כמו כן ידועה בזה גם עדות המקובל ר' נפתלי הירץ טרויש זצ"ל (מזקני דורו של מרן הב"י), אשר היה מרבני פרנקפורט ושליח ציבור דהק"ק שם, שכתב ב'סידור ר' הירץ' שלו (תפלת מוסף דר"ח): "דוקא י"ב דברים נגד י"ב חדשים, ואני מצאתי לשנת העיבור אומר ולכפרת פשע, וכן נוהגים בורנקבורט".
אח"כ מוצאים אנו מנהג זה גם בסידור ר' שבתי סופר מפרעמישלא (תלמיד הלבוש), בתפלת מוסף דר"ח: "בכל י"ג ראשי חדשים של כל שנות העיבור מוסיפין כאן ולכפרת פשע". ולמטה בביאורים, העתיק המחבר ר' שבתי סופר את לשון סידור ר' הירץ הנ"ל.
עוד נמשך (כדרכו) אחר ר' הירץ הנזכר, גם ר' יוסף האן זצ"ל מרבני פרנקפורט, וכמו שכתב בספרו 'יוסף אומץ' (סי' תרצ"א): "כתב מהרר"ה טריוש הנ"ל שהמנהג פה ורנקבורט לומר בחדש ואדר (כינוי מורגל בפי חכמי אשכנז לחודש אדר ב') ולכפרת פשע, שיש בנוסח י"ב לישני בקשה, לכן בעיבור אנו מוסיפין עוד לשון אחר, וכן מנהג פשוט פה".
אף הרב חוות יאיר זצ"ל אב"ד ק"ק וורמיישא, העיד שכן המנהג במקומם, וכמו שכתב בהגהתו לספר המנהגים דק"ק וורמיישא (לר' יוזפא שמש) (עמ' ס"ז) וזה לשונו: "מוסף, בשנת העיבור, בחודש אדר שני, מוסיפין לומר אחר שאמר לסליחות עון, אומר ולכפרת פשע".
איברא, דהרבנים יוסף אומץ וחוות יאיר העידו דנוהגים לאומרו רק בחודש העיבור, דהיינו אדר שני. אך בסידור ר' שבתי סופר הנ"ל כתוב במפורש לאומרו בכל הי"ג ראשי חדשים. וכן משמעות לשון מהר"ז בינגא "כשהשנה מעוברת", וכן לשון סידור ר' הירץ "בשנת העיבור", ומשמע קצת כל השנה.
אכן, כבר בא הרב אליה רבא וכתב על כך (סי' תכ"ג אות ו') בזה"ל: "ביש נוסחאות כתב, בשנת עיבור ולכפרת פשע, ושמעתי טעם דיש י"ב לשונות לטובה ולברכה וכו' נגד י"ב חודש, לכך אומרים עוד ולכפרת פשע נגד עיבור וכו'. ולנוסחא זו ראוי לאומרו בכל חודשי אותו שנה, כמו שאומרים י"ב לשונות בכל חודש, וכן משמע לישנא דנוסחא בשנת עיבור, ולא נקט בחודש עיבור", עכ"ל.
עכ"פ הוברר כי מנהג זה היה נפוץ בגלילות אשכנז מקדמת דנא כעדות גדולי הדורות זצ"ל. ובאמת הוא מופיע בהרבה סידורים אשכנזים ישנים משנות שי"ן ותי"ו, ולא רק פיורדא תמ"ז שראה בעל שערי חמדה.
אכן, יתכן שהגורם לתפוצת מנהג זה גם בקרב ק"ק ספרדים והנגררים אחריהם, הוא ספר חמ"י.
ואמנם בספר תיקון תפלה להרב בא"ח זצ"ל (ירושלים תשל"ו עמ' י"ב ד"ה בנוסח), כתב בענין זה בזה"ל: "גם בשנת העיבור יאמר למחילת חטא ולסליחת עון ולכפרת פשע, וכן הוא בסידור רבינו הרש"ש ז"ל", ע"כ. וכן הוא באמת בסידור הרש"ש כ"י הרב היר"א זצ"ל. אך כנראה שלענין נוסחאות בלבד (ללא תוספת כונה מאת הרש"ש), אין ראיה מה היתה גירסת הרש"ש, וראה בהרחבה לגרי"מ הלל שליט"א בספרו 'אהבת שלום' (מאמר דברי שלום פ"ו עמ' רט"ו ואילך). אלא כפי שאמרנו, דיתכן כי המעתיקים נמשכו בזה אחר המובא בספר חמ"י, והעתיקו מנהג אשכנז הישן והנפוץ (המקויים מגדולי הדורות), גם למנהג הספרדים.