עושה חדשות כתב:הפוס' נקטו בדין 'מצטער', שאם מצטער שלא מחמת הסוכה, כגון שיש לו חולי וכד' המפריע לו בשווה גם בבית, אינו נפטר מן הסוכה.
עוד נקטו, דאם יורד גשם וכד', אבל אין לו בית ליכנס בו, ג"כ חייב בסוכה ומברך 'לישב', דדמי למצטער שלא מחמת הסוכה.
וא"כ יש להציע דאם יורד מעט גשם, באופן שיש ספק אם הוי מצטער או לאו, ורוצה לאכול בסוכה ולברך 'לישב', יכול לעשות 'קונם' (למס' דקות) על ביתו ועל שאר בתי העיר, ושוב ממילא כבר אין לו פטור מצטער.
וכן זו עיצה טובה ללילה הראשון, שכ' הפוס' להמתין עד שיפסיקו הגשמים עד חצות, ולהנ"ל הרי יכול לעשות 'קונם' על ביתו ושוב כבר אינו בגדר פטור מצטער.
העושה קונם אינו דומה לכאורה למי שאין לו בית, דכיון דיכול להתיר הנדר, דומה יותר למי שביתו נעול במנעול וצריך לחפש ולהשיג את המפתח...(התרת הנדר).
אלא שאולי יש לפלפל אם מותר לו להתיר את הנדר הזה, האם זה נקרא לצורך יו"ט, דאולי כל מה שמצינו (שו"ע שמ"א ושם במשנ"ב) שמותר להתיר נדרים לצורך שבת זה דווקא אם יש איזשהו צורך מצוה או אפילו עונג שבת, אך כאן אולי אדרבה - רצונו הפוך, כי רוצה לקיים מצות סוכה, והעונג שלו דווקא בסוכה ולא בבית, או מטעם נוסף, שיש
צד מצוה בסוכה ולא בבית.
ואמנם, אם מדי ספק התרת ה"התרה" לא יצאנו (בגלל הספיקות דלעייל אם מותר לו להתיר או לא), א"כ לא יצאנו עדין מספק אם זה נקרא ש"אין לו בית" או ש"יש לו בית" ורק צריך להשיג את המפתח....ומה הרווחנו?
ובשולי הדברים, הסתפקתי, האם דינא ד"כל הפטור מהדבר ועושהו נקרא הדיוט" (סימן תרל"ט), מדבר רק במי שנשאר בסוכה למרות שהוא מצטער, או גם במי ש"מייצר" פתרונות (של קונם וכיוצ"ב) כדי להתחייב...